פורום אוצר החכמה

נשאלתי:
רציתי לשאול מה קרה ליד של בתיה בת פרעה אחרי שהיה נס שהתארכה האם היא חזרה למצב הקודם?
חפשתי הרבה בענין זה ולא מצאתי.

האיחוד בחידוד משפטים תשס"ט הערה 36.

מלמדים גננות שלא ללמד מדרש זה לילדים כדי שלא יעסקו בשאלה הנ"ל.
מסתבר שצריך לשמור מדרש זה גם ממבוגרים...

יוסף חיים אוהב ציון כתב:נשאלתי:
רציתי לשאול מה קרה ליד של בתיה בת פרעה אחרי שהיה נס שהתארכה האם היא חזרה למצב הקודם?
חפשתי הרבה בענין זה ולא מצאתי.

מפורש בקרא: וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ.

אבל באמת חושב שהוא בגדר "למה לי קרא, סברא הוא".

מתנצל, לא מתחיל להבין את השאלה.

מה ראית במה שציטטת?

איך בדיוק היא לקחה את התיבה בחזרה אליה אם היד שלה נשארה מאה אמה?

דמיינת איך זה להתנהל כשיד אחת שלך באורך חמשים מטר? לא רק שזה טירוף ועונש אמיתי ובלתי נסבל [ - למה שיגיע לבתיה דבר כזה? איזו עבירה היא עשתה? רק זכויות היא הרוויחה שם, נתרפאה, התגיירה, הקב"ה קורא לה אח"כ בתי. הקב"ה עושה לה נס שתצליח להגיע - ואז משאיר אותה נכה לכל החיים עם גידול באורך 50 מטר מחובר לה לגוף ונסרך אחריה לכל מקום? - ] אלא נראה אותך מחזיר אליך מה שלקחת. [בפרט שהאמה השתרבבה, ולא החלק שמהכתף עד המרפק].

אני לא מאמין שאנחנו באמת מנהלים דיון על השאלה הזו.

יוסף חיים אוהב ציון כתב:נשאלתי:
רציתי לשאול מה קרה ליד של בתיה בת פרעה אחרי שהיה נס שהתארכה האם היא חזרה למצב הקודם?
חפשתי הרבה בענין זה ולא מצאתי.

אמנם שנינו במעשה דרחב"ד:
תלמוד בבלי מסכת תענית דף כה עמוד א
גמירי: דמיהב יהבי, מישקל - לא שקלי.

אבל פשוט לכאורה שלא נאמר ד"ז כי אם במקום שהאדם עצמו ביקש משהו משמים ונתנו לו. ולא במקרה של בת פרעה, שלא בקשה דבר, אלא משמים האריכו את ידה כדי שתוכל לקחת את התיבה. וודאי לא השאירוה בעלת מום.

ולכאורה כשם שיש לדון על תוצאת היד הארוכה, כך יש לדון גם על פעולת ההתארכות, אולי הנס המשיך והיד התארכה והתארכה, עד שנכנסה בחיים לג"ע (כמפורש בכתבי תלמידי האר"י) ושם היא ממשיכה להתארך ולהתארך עד עצם היום הזה.

מדר"ת
וַיָּרֶם בַּמַּטֶּה וַיַּךְ אֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְעֵינֵי פַרְעֹה וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו וַיֵּהָפְכוּ כָּל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְדָם. ולמה לא זכה שתהא נעשית על ידי משה רבינו ע"ה מפני המום שנעשתה לבת פרעה בשעה ששלחה אמתה להצילו מן היאור.

לענין כתב:האיחוד בחידוד משפטים תשס"ט הערה 36.

חידוש תמוה ביותר, ועד שלא אראה מקור מוסמך לא שמיע לי כלל.

ביליצר כתב:מדר"ת
וַיָּרֶם בַּמַּטֶּה וַיַּךְ אֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְעֵינֵי פַרְעֹה וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו וַיֵּהָפְכוּ כָּל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְדָם. ולמה לא זכה שתהא נעשית על ידי משה רבינו ע"ה מפני המום שנעשתה לבת פרעה בשעה ששלחה אמתה להצילו מן היאור.

מהיכן זה?

ביליצר כתב:מדר"ת
וַיָּרֶם בַּמַּטֶּה וַיַּךְ אֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְעֵינֵי פַרְעֹה וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו וַיֵּהָפְכוּ כָּל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְדָם. ולמה לא זכה שתהא נעשית על ידי משה רבינו ע"ה מפני המום שנעשתה לבת פרעה בשעה ששלחה אמתה להצילו מן היאור.

מה המקור?

אותו מקור מכתבי האר"י שהביא מקד"מ לעיל.

רבותי מקורות. השואל לא קטיל קניא באגמא שאביא לא איחוד.....

ביליצר כתב:אותו מקור מכתבי האר"י שהביא מקד"מ לעיל.

אפשר לדבר ברור בבקשה? מה המקור?

בחז"ל כתוב הסברים אחרים למה לא לקה הים ע"י משה.

יוסף חיים אוהב ציון כתב:רבותי מקורות. השואל לא קטיל קניא באגמא שאביא לא איחוד.....

רבינו, קודם תביא/שיביא מקור לשאלה, אח"כ נביא מקורות לתשובות.

אשמח אם תתייחס למה שכתבו כאן לעיל.

צופה_ומביט כתב:

ביליצר כתב:אותו מקור מכתבי האר"י שהביא מקד"מ לעיל.

אפשר לדבר ברור בבקשה? מה המקור?
בחז"ל כתוב הסברים אחרים למה לא לקה הים ע"י משה.

ברור לחלוטין,
כבוד תורתו כ"כ השתכנע שכבר לא מוכן לקבל שאפילו משל לא היה .

בזוה"ק פרשת שלח (קסז:) מתואר באריכות את הגן עדן של בתיה בת פרעה, לא נזכר שם שהיא מסתובבת שמה כשידה אחת ארוכה מחברתה....

לא יודע מה הויכוח.
פשוט שזה היה נס לשעה.
הרמב"ם כותב במורה נבוכים (צריך חיפוש היכן) ככלל ברור, שהנס לא יתמיד.


שמעתי פעם מהג"ר שלמה אריאלי שליט"א, הנה הריטב"א והרמ"ה בב"ב צ"ט וביומא נ"ד הקשו למה היו הכרובים מעורים זב"ז בשעה שנכנסו עמון ומואב להיכל, הרי כלל הוא כשאין עושים רצונו של מקום היה פניהם אל הבית, והנה יש לחקור איך היו הכרובים מונחים בשעה שעשאם בצלאל, ולכאו' היו פניהם איש אחיו, כמפורש בפ' תרומה וויקהל, א"כ קשה מה הקשו הראשונים, הרי פשוט שכשחרב הבית חזרו הכרובים להיות פניהם איש אל אחיו.

ותירץ, שהיו ג' מצבים, א. פניהם איש אל אחיו, - וזה היה המצב הרגיל, ב. פניהם אל הבית, - זה היה נס כשלא עשו רצונו ש"מ, ג. חבוקים זב"ז - וזה היה נס, שהיו מעורים זב"ז 'כמער איש ולויות' כמ"ש במלכים, וכך היה גם בחורבן בהמ"ק, וא"ש קושיית הראשונים.

מקדש מלך כתב:עד שנכנסה בחיים לג"ע (כמפורש בכתבי תלמידי האר"י) .

זה שבתיה נכנסה בחייה לגן עדן מפורש במדרשים.

שייף נפיק כתב:שמעתי פעם מהג"ר שלמה אריאלי שליט"א, הנה הריטב"א והרמ"ה בב"ב צ"ט וביומא נ"ד הקשו למה היו הכרובים מעורים זב"ז בשעה שנכנסו עמון ומואב להיכל, הרי כלל הוא כשאין עושים רצונו של מקום היה פניהם אל הבית, והנה יש לחקור איך היו הכרובים מונחים בשעה שעשאם בצלאל, ולכאו' היו פניהם איש אחיו, כמפורש בפ' תרומה וויקהל, א"כ קשה מה הקשו הראשונים, הרי פשוט שכשחרב הבית חזרו הכרובים להיות פניהם איש אל אחיו.

ותירץ, שהיו ג' מצבים, א. פניהם איש אל אחיו, - וזה היה המצב הרגיל, ב. פניהם אל הבית, - זה היה נס כשלא עשו רצונו ש"מ, ג. חבוקים זב"ז - וזה היה נס, שהיו מעורים זב"ז 'כמער איש ולויות' כמ"ש במלכים, וכך היה גם בחורבן בהמ"ק, וא"ש קושיית הראשונים.

הכרובים שהוציאו עמון ומואב היו הכרובים שעשה שלמה, ובהם נאמר 'כמער איש ולויות', כלומר כך הייתה עשייתם.

איני בסוגיא כעת, כמדו' הגמ' בב"ב ששואלת סתירה בין פניהם אל הבית ופניהם איש אל אחיו מדברת על הכרובים שעל הארון, א"כ הראשונים הנ"ל הבינו שהכוונה לאותם שעל הארון.
האם נאמר שהנס היה גם בכרובים שעשה שלמה?, ואולי גם באותם שהיו על הקיר?

ת"ר שלשה קפצה להם הארץ, אליעזר עבד אברהם, ויעקב אבינו, ואבישי בן צרויה.

מה קרה אח"כ לארץ קפץ בחזרה למצב הקודם?

יוסף חיים אוהב ציון כתב:נשאלתי:
רציתי לשאול מה קרה ליד של בתיה בת פרעה אחרי שהיה נס שהתארכה האם היא חזרה למצב הקודם?

ק"ק

וכה"ג בא"י שנתקפלה תחת יעקב אבינו האם חזרה ונפשטה, או דלמא כולנו בתוך קיפוליה אנו יושבים ולעתיד לבוא תשוב ותתמתח ולכן תהיה ירושלים עד דמשק.

שייף נפיק כתב:לא יודע מה הויכוח.
פשוט שזה היה נס לשעה.
הרמב"ם כותב במורה נבוכים (צריך חיפוש היכן) ככלל ברור, שהנס לא יתמיד.

מורה ח"ב פרק כט'

הפצת המעיינות כתב:

יוסף חיים אוהב ציון כתב:נשאלתי:
רציתי לשאול מה קרה ליד של בתיה בת פרעה אחרי שהיה נס שהתארכה האם היא חזרה למצב הקודם?

ק"ק

??........

נראה שיש לעשות קל וחומר. ומה משה שתפס במטה שנהפך לנחש, המטה חזר לקדמותו, מי שתופס במשה ק"ו שיחזור לקדמותו.

רק עכשיו הבנתי שזה אשכול השייך לשלושים יום קודם החג, אני מכין את הפורים תוירא וזה יהיה בעזר ה' המוטיב המרכזי. ייש"כ,
כל נס בפשטות היה לאותו רגע וחזר מיד דאל"כ כשבאת הבייתה לפרעה היה רואה שידה משונה ונעשה נס והיה מבין הכל , על כרחך שחזרה לרגילות כדי שלא יבחין (תרומתי הדלה לדיון המחכים)

וכן יש לחלק, דלצדיקים כבתיה בת פרעה ולמשרע"ה נעשה נס בכפילא, היינו דגם מתארכת היד, וגם מתקצרת (דאל"כ איך הביאה בחזרה את התיבה מתוך היאור, דמוכרח לומר שהיד היתה "טלסקופית", דאל"ה הרי זה כמו המעשה מהגיהנם שהיו הרשעים יושבים עם מזלגות ארוכים מאוד וגו'), וכן אצל משרע"ה נהפך המטה לנחש ובחזרה, ונהפך היד למצורעת ובחזרה, וכן בעשר המכות הכה ואח"כ ריפא.
משא"כ אצל הרשעים ימ"ש, הניסים שבהם הם "כרטיס בכיון אחד" - "משמיא מיהב יהבי משקל לא שקלי" - כמו ושתי שגדל לה קרן (ולחד מ"ד זנב), ומתה עם הקרן/זנב שלה, וכן המן שנתמלא חמ(א)ה ואוזניו התמלאו בפרג, ועד היום הזה הן מלאות בפרג ושאר מיני תופינין בישין, ולא חזרו לקדמותן.
וצויי"מ וימ"ן אכי"ר.

שכחת גם לעניין שיני רשעים שרבבת דעוג מלך הבשן, דיל"פ ככל הנ"ל.

אהרן תאומים כתב:רק עכשיו הבנתי שזה אשכול השייך לשלושים יום קודם החג, אני מכין את הפורים תוירא וזה יהיה בעזר ה' המוטיב המרכזי. ייש"כ,
כל נס בפשטות היה לאותו רגע וחזר מיד דאל"כ כשבאת הבייתה לפרעה היה רואה שידה משונה ונעשה נס והיה מבין הכל , על כרחך שחזרה לרגילות כדי שלא יבחין (תרומתי הדלה לדיון המחכים)

הגמרא בסוטה (יב, ב) שהביאה את ידה של בתיה, הביאה גם את שרביט אחשורוש שגם הוא גדל לשישים אמה.

רציני כתב:

אהרן תאומים כתב:רק עכשיו הבנתי שזה אשכול השייך לשלושים יום קודם החג, אני מכין את הפורים תוירא וזה יהיה בעזר ה' המוטיב המרכזי. ייש"כ,
כל נס בפשטות היה לאותו רגע וחזר מיד דאל"כ כשבאת הבייתה לפרעה היה רואה שידה משונה ונעשה נס והיה מבין הכל , על כרחך שחזרה לרגילות כדי שלא יבחין (תרומתי הדלה לדיון המחכים)

הגמרא בסוטה (יב, ב) שהביאה את ידה של בתיה, הביאה גם את שרביט אחשורוש שגם הוא גדל לשישים אמה.

וצ"ע לפי מש"כ הרב תא חזי שאצל רשעים זה תמיד נשאר לעולם, שבפעם השניה שהושיט לאסתר את השרביט הרי היתה קרובה עליו כי הרי נפלה לפני רגליו וא"כ איך הושיט לה השרביט דהוא ברשעו מתחילתו ועד סופו
וי"ל שבאמת עד אותה שעה ארוך היה ובאותה שעה חזר ונתקצר בזכותא דאסתר, א"נ שאני התם דנעשה הנס לצורך אסתר והרי הוא כנס של צדיקים והיה שרביטו טלסקופי כידה של בתיה, ודיקא נמי דאלת"ה למה הגמ' הביאה את שתיהם יחד ומה השייכות בין אחשורוש לבתיה.

בנימה קצת יותר רצינית, בכל המכות שנעשו ע"י המטה לא מצינו שהיה צורך בהכאה עם המטה בכדי לבטל את המכה ובפשטות ברגע שנגמר זמנה היא חלפה מעצמה.

אך בקריאת ים סוף הקב"ה אמר למשה להניף ידו שנית על הים להחזירו לאיתנו, ובפשטות זה כיון שגם החזרת הים היתה לא סתם למען החזרת הטבע בסיום הנס אלא באופן מיוחד כמכה למצרים, אך צ"ע שסו"ס ברגע שאין צורך שהים יהיה קרוע ממילא הנס אמור להתבטל ומה צורך במעשה מיוחד.

ואפשר שהרי תמיד הקב"ה יכול לעשות הכל בלא שום הכאה של משה אלא שיש ענין שהמכה למצרים תבוא באופן זה ע"י משה וממילא גם פה היה בזה ענין.

וחשבתי עוד דרך שהרי חז"ל דרשו שהקב"ה התנה עם הים בששת ימי בראשית שיקרע, וממילא יש לומר שאין זה מוגדר נגד הטבע כמו שאר ניסים אלא שהיה מוטבע בבריאה מששת ימי בראשית שיכול להיות אופן כזה שהים קרוע ממילא אחרי שהים עבר למצב הזה לא היה הכרח שיחזור לעצמו כשנגמר הצורך והיה צורך בהתערבות נוספת להחזירו למהלך התדיר.

עוד אפשר שכשהים חזר הוא הרי לא חזר סתם אלא סער באופן מיוחד ולזה נועדה הרמת היד של משה, אם כי באופן טבעי אמורה להיות סערה מיוחדת כשכל המים נופלים ממקומם בב"א.

אודות הצורך בנטיַּת־יד משה להפסיק קי"ס, ראה 'הערות וביאורים - אהלי תורה' גל' תתצב ע' 28 ואילך.

כתבתי כמה דברים בעניין דומה כאן
viewtopic.php?f=46&t=48190&start=240#p672712

שייף נפיק כתב:לא יודע מה הויכוח.
פשוט שזה היה נס לשעה.
הרמב"ם כותב במורה נבוכים (צריך חיפוש היכן) ככלל ברור, שהנס לא יתמיד.


שמעתי פעם מהג"ר שלמה אריאלי שליט"א, הנה הריטב"א והרמ"ה בב"ב צ"ט וביומא נ"ד הקשו למה היו הכרובים מעורים זב"ז בשעה שנכנסו עמון ומואב להיכל, הרי כלל הוא כשאין עושים רצונו של מקום היה פניהם אל הבית, והנה יש לחקור איך היו הכרובים מונחים בשעה שעשאם בצלאל, ולכאו' היו פניהם איש אחיו, כמפורש בפ' תרומה וויקהל, א"כ קשה מה הקשו הראשונים, הרי פשוט שכשחרב הבית חזרו הכרובים להיות פניהם איש אל אחיו.

ותירץ, שהיו ג' מצבים, א. פניהם איש אל אחיו, - וזה היה המצב הרגיל, ב. פניהם אל הבית, - זה היה נס כשלא עשו רצונו ש"מ, ג. חבוקים זב"ז - וזה היה נס, שהיו מעורים זב"ז 'כמער איש ולויות' כמ"ש במלכים, וכך היה גם בחורבן בהמ"ק, וא"ש קושיית הראשונים.

זה ממש מפורש שם (בשיטה בשם הר"י מיגאש, שאותו מביא גם הריטב"א):
שיטה מקובצת מסכת בבא בתרא דף צט עמוד א
כיצד הן עומדין רבי יוחנן ורבי אלעזר חד אמר פניהם איש אל אחיו. פירוש שניהם הכרובים בשורה אחת הן עומדין אלא ששניהם מחזירין פניהם זה לזה שאי אפשר שהכרוב עצמו עומד בפני חברו שהרי מקרא מלא דבר הכתוב ומשמע ששניהם בשורה אחת הן עומדים דכתיב וכנפי הכרובים אורכם עשר אמות כו' כנף האחד חמש אמות מגעת לקיר הבית כו'. וקשה לן הא דגרסינן ביומא פרק הוציאו לו את הכף כו' ככתוב בהרמב"ן. ופריק רבינו הרב ז"ל ששניהם בשורה אחת הן עומדים כדכתיב קרא וזה שהיו מעורים זה בזה כזכר עם נקבה בשעה שישראל עולים לרגל בלבד הוא מעשה נס להראות חיבת ישראל לפני המקום כחיבת זכר עם נקבה אבל בשאר ימות השנה לא היו מעורים ובשעה שנכנסו עכו"ם להיכל נמי היו מעורים במעשה נס כמו שהיו מעורים בשעה שעולים לרגל להראות לעכו"ם מה היתה חיבת ישראל לפני המקום אי נמי כדי להראות ערותם לעכו"ם כדי שיזילום שנאמר כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה עד כאן. הר"י ן' מיגש ז"ל.

עקביה כתב:

שייף נפיק כתב:שמעתי פעם מהג"ר שלמה אריאלי שליט"א, הנה הריטב"א והרמ"ה בב"ב צ"ט וביומא נ"ד הקשו למה היו הכרובים מעורים זב"ז בשעה שנכנסו עמון ומואב להיכל, הרי כלל הוא כשאין עושים רצונו של מקום היה פניהם אל הבית, והנה יש לחקור איך היו הכרובים מונחים בשעה שעשאם בצלאל, ולכאו' היו פניהם איש אחיו, כמפורש בפ' תרומה וויקהל, א"כ קשה מה הקשו הראשונים, הרי פשוט שכשחרב הבית חזרו הכרובים להיות פניהם איש אל אחיו.

ותירץ, שהיו ג' מצבים, א. פניהם איש אל אחיו, - וזה היה המצב הרגיל, ב. פניהם אל הבית, - זה היה נס כשלא עשו רצונו ש"מ, ג. חבוקים זב"ז - וזה היה נס, שהיו מעורים זב"ז 'כמער איש ולויות' כמ"ש במלכים, וכך היה גם בחורבן בהמ"ק, וא"ש קושיית הראשונים.

הכרובים שהוציאו עמון ומואב היו הכרובים שעשה שלמה, ובהם נאמר 'כמער איש ולויות', כלומר כך הייתה עשייתם.

הריטב"א ביומא דוחה תירוץ זה.

שייף נפיק כתב:איני בסוגיא כעת, כמדו' הגמ' בב"ב ששואלת סתירה בין פניהם אל הבית ופניהם איש אל אחיו מדברת על הכרובים שעל הארון, א"כ הראשונים הנ"ל הבינו שהכוונה לאותם שעל הארון.
האם נאמר שהנס היה גם בכרובים שעשה שלמה?, ואולי גם באותם שהיו על הקיר?

א. רשב"ם מסביר שכרובים דשלמה נעשו כמו של משה. העמידום פניהם איש אל אחיו כדי שתשרה שכינה, ובשעה שלא היו עושים רצונו ח"ו היו זזים בנס.
ב. האם הנס היה בכרובים של שלמה או שהיו על הקיר, זה שני תירוצים בגמרא ביומא נ"ד א'.