פורום אוצר החכמה

כתב רס"ג באמו"ד (מאמר שלישי, אות ח):
"כך הוא הדין בכל טוען נבואה, אם אמר לנו אלהי מצוה עליכם לצום היום נדרוש ממנו מופת על שליחותו, וכאשר יראינו אותו נקבל ונצום. ואם יאמר אלהי מצוה עליכם לזנות ולגנוב, או מודיע לכם שיביא מבול מים, או מודיעכם שהוא ברא את השמים והארץ במשך שנה דברים כפשוטן, לא נדרוש ממנו מופת, כיון שקרא אותנו למה שלא יתכן לא בשכל ולא במסורת וכבר הוסיף אחד מהם על דבר זה ואמר, ומה יהיה אם הוא לא שעה לנו והראה לנו אותות ומופתים וראינו אותם בהחלט מה נאמר לו אז, עניתי כי אנו נאמר לו אז כמו שנאמר כולנו למי שהראה אותות ומופתים כדי שנניח מה שיש בדעתינו מאהבת האמת והרחקת השקר ודומיהן. עד שהוכרח לומר כי הרחקת השקר ואהבת האמת אינן מדרך השכל, ואינן אלא מצד הצווי והאזהרה, וכך מניעת הרצח והניאוף והגניבה וכל הדומה להם. וכאשר יצא לידי דברים אלו נפטרנו מטרחו וחדלנו לדבר עמו".

משמע מדברי רס"ג כאן שנביא אינו יכול לטעון שה' צווהו לומר לעם לזנות ולגנוב, משום שהוא נגד 'מה שיש בדעתינו מאהבת האמת והרחקת השקר' (כלומר, נגד המושכל, ובגדר הנמנע). ולכאורה צ"ב שהרי בהוראת שעה יכול לצוות כן, ולפי טעמו של רס"ג אין מקום כלל להוראת שעה בזה, כיון שהוא בא לצוות נגד המצוות השכליות כרצח וניאוף וגניבה, שאינם כמו המצוות השמעיות שלא באו מדרך השכל, אלא בדרך הציווי והאזהרה. ויוצא מדברי רס"ג שאין דין הוראת שעה במצוות שכליות.

וזהו חידוש גדול, ובפרט דקי"ל שבהוראת שעה מותר לעבור על כל המצוות חוץ מע"ז (ואולי, לשיטת רס"ג, ע"ז היא רק דוגמא למצווה שכלית?).
ובאמת בהוראת שעה דאליהו היה זה במצווה שמעית, שלא להקריב חוץ למקדש.

יעויין בתשובת הרדב"ז שבתחילה הניח שאין הוראת שעה במצוות שכליות, ואח"כ הסיק שיש, על-פי מקורות שהביא שם.

היכן בשו"ת הרדב"ז?

ומה הדין אליבא דרס"ג בהוראת שעה של נביא להקריב אדם לקרבן?

עושה חדשות כתב:ומה הדין אליבא דרס"ג בהוראת שעה של נביא להקריב אדם לקרבן?

כמובן שיש לחלק בין נביא עצמו לשומע מפי נביא.

עושה חדשות כתב:ומה הדין אליבא דרס"ג בהוראת שעה של נביא להקריב אדם לקרבן?

לכאורה לא ברור כלל שזה מצוה שכלית, יש מקום להבין שיהיה דבר כזה "האתן בכורי פשעי" רק שהקב"ה גילה בתורתו שזה תועבה. וכל שהקב"ה מצוה לעשות כן שוב אין כאן תועבה, ולא דמי לרצח וניאוף וכדומה. ועי' בזה בספר בן מלך פ' וירא.

תלמיד-חכמים כתב:היכן בשו"ת הרדב"ז?

סימן תרנ"ב (במהדורה שיש לי, של ספריית בני תורה, זה בחלק ב, עמ' 22)

ספרים וועלט כתב:

עושה חדשות כתב:ומה הדין אליבא דרס"ג בהוראת שעה של נביא להקריב אדם לקרבן?

כמובן שיש לחלק בין נביא עצמו לשומע מפי נביא.

סנהדרין פט: היכא דמוחזק שאני דאי לא תימא הכי אברהם בהר המוריה היכי שמע ליה יצחק.

הנה זאת מצאתי בספר המצוות לרס"ג שיצא לאור מכת"י לפני כשנה וחצי - ולכאורה הדברים קשורים לנדון

וכיון שהדברים משלשה סוגים: נאות לפי השכל, ומגונה לפיו, וסוג בינוני הנמצא ביניהם דומה לדרגת האפשרי; ומכיוון שלא ייתכן שיצווה הבורא על דבר שהוא מגונה מצד השכל, משום שיש בזה סתירה - כי מאחר שהוא נטע בשכל את גנותו הרי שאסרו, ומאחר שציווה על זה, הרי שיהיו הנאה והמגונה והציווי והאיסור שווים בעניין אחד - אפשרות זו בטלה. גם הכתוב שלל זאת כאשר אמר: "כי לא א-ל חפץ רשע אתה לא יגורך רע."

עושה חדשות כתב:

ספרים וועלט כתב:

עושה חדשות כתב:ומה הדין אליבא דרס"ג בהוראת שעה של נביא להקריב אדם לקרבן?

כמובן שיש לחלק בין נביא עצמו לשומע מפי נביא.

סנהדרין פט: היכא דמוחזק שאני דאי לא תימא הכי אברהם בהר המוריה היכי שמע ליה יצחק.

אציין כאן לשיטת הרמב"ם, שיצחק לא היה בן דעת באותו הזמן, כמ"ש בפי' ראב"ם לתורה (בראשית כב): "ואמרו כי יצחק ע״ה היה אז בן שבע ושלושים שנה וזמן העקידה מחובר לזמן פטירת שרה [ע״ה] וזו היא שיטת החכמים ז״ל בבראשית רבה פירשו כי יצחק ציית וסבל והכין את עצמו; אבל אבא מרי ז״ל קבלתי ממנו שהוא היה מרחיק את זה הרבה והיה אומר שאילו היה הדבר כך היה באמת ציות יצחק במעשה זה גדול מציות אברהם והיתה ההבטחה והשכר וגמול ליצחק יתירה (על ההבטחה לאברהם) ואין [ראיה על] זה במקרא".
וצ"ע אם הרמב"ם סובר שסוגיא דסנהדרין אזלא כשיטת המדרש, ופליג אתרווייהו.

אמנם לשיטת רס"ג אכן הניסיון היה גם ליצחק, כמ"ש בפירושו הארוך לתורה (שם): "והרביעית, ליצחק, כדי שלא יעלה על לב אדם שישמעאל מסר את נפשו לה׳ יותר מיצחק, באשר נימול בהיותו בן י״ג, מבין כאב ומוכשר לעכב, בעוד שיצחק נימול כשהוא בן שמונה ימים ולא הבין כאב ולא יכול למנוע, העמד יצחק בנסיון גדול משל ישמעאל: הלה {נתנסה} בכאב, וזה מסר את נפשו להריגה".

תלמיד-חכמים כתב:
אציין כאן לשיטת הרמב"ם, שיצחק לא היה בן דעת באותו הזמן, כמ"ש בפי' ראב"ם לתורה (בראשית כב): "ואמרו כי יצחק ע״ה היה אז בן שבע ושלושים שנה וזמן העקידה מחובר לזמן פטירת שרה [ע״ה] וזו היא שיטת החכמים ז״ל בבראשית רבה פירשו כי יצחק ציית וסבל והכין את עצמו; אבל אבא מרי ז״ל קבלתי ממנו שהוא היה מרחיק את זה הרבה והיה אומר שאילו היה הדבר כך היה באמת ציות יצחק במעשה זה גדול מציות אברהם והיתה ההבטחה והשכר וגמול ליצחק יתירה (על ההבטחה לאברהם) ואין [ראיה על] זה במקרא".

היכן מובאת שיטת רמב"ם זו?

סליחות כתב:

תלמיד-חכמים כתב:
אציין כאן לשיטת הרמב"ם, שיצחק לא היה בן דעת באותו הזמן, כמ"ש בפי' ראב"ם לתורה (בראשית כב): "ואמרו כי יצחק ע״ה היה אז בן שבע ושלושים שנה וזמן העקידה מחובר לזמן פטירת שרה [ע״ה] וזו היא שיטת החכמים ז״ל בבראשית רבה פירשו כי יצחק ציית וסבל והכין את עצמו; אבל אבא מרי ז״ל קבלתי ממנו שהוא היה מרחיק את זה הרבה והיה אומר שאילו היה הדבר כך היה באמת ציות יצחק במעשה זה גדול מציות אברהם והיתה ההבטחה והשכר וגמול ליצחק יתירה (על ההבטחה לאברהם) ואין [ראיה על] זה במקרא".

היכן מובאת שיטת רמב"ם זו?

כנראה שראב"ם קיבל אותה בעל פה מאביו, ואינה בכתבי הרמב"ם שלפנינו

ניחא, אך היכן הובאו דברים כאלו בראב"ם גופא, שיצחק לא היה בר דעת בגיל כזה מבוגר? או שזו הבנה אישית שלך...

לא דייקתי, והכוונה שיצחק היה פחות מבן י"ג.
ראב"ם מביא את שיטת המדרש שיצחק היה בן 37 ואח"כ את דעת הרמב"ם שחולק על זה, מטעם שא"כ היה לו שכר יותר מאברהם. ואיך מתיישבת קושיא זו לדעת הרמב"ם? אלא שיש להסיק מכאן שהרמב"ם סבר שיצחק לא היה בגיל הראוי לשכר ועונש כלל (פחות מי"ג, שאינו מחוייב במצוות).
זו מסקנה שלי, לא ראיתיה במקום אחר.

באוה"ח תולדות כז, ח, מבואר שיש דין הוראת שעה גם במצוות השכליות, וז"ל:
שמע בקולי – פי׳ הגם שיש בדברים אלו כגניבת הדעת, עם כל זה יש לך לשמוע בקולי פי׳ מלבד חיוב מצות כיבוד אב ואם שהיא מצות עשה גם היא נביאה וכתיב בדברי נביא אמת (שופטים יח) אליו תשמעון לזה אמרה שמע בקולי, וכבר כתבנו (לעיל טז ה) שיצטדק נביא באומרו לעבור על מצוה ממצות התורה לפי שעה.

ומה יאמר הרס"ג על הריגת צאצאי שאול כדי לכפר על מה שהוא הרג את הגבעונים?
היש לנו מצוה יותר שכלית מ"ובנים לא יומתו על אבות, איש בחטאו יומתו"?!