פורום אוצר החכמה

האם אסור? מדוע?
והאם זה דוקא במקום שגדול הדור הוא מרא דאתרא דהיינו בעיר שלו או בבית כנסת שלו אבל אם נפגש איתו בחו"ל זה שונה ואינו צריך לחוש לנהוג אחרת בפניו

השאלה שלך לא ברורה.

ראשית לא כתבת מיהו 'גדול הדור' ואיננו יודעים למי אתה מתכוון.

שנית לא כתבת באיזה ענין בהלכה הוא פסק ורוצים לנהוג שלא כדעתו.

גדול הדור אני לא מכיון מישהו שכך קוראים לו בעיתון אלא מישהו עפ"י הלכה ת"ח מופלג מאוד מאוד ,
והוא יש לו דעה בהלכה שהדין כך,
האם מותר לנהוג בפניו שלא כדעתו? או אולי תלוי אם זה דוקא במקומו?
הנה דוגמא , לשים שעון יד לפני הגר"ח קנייבסקי שליט"א שהוא לכו"ע גדול הדור ויש לו הלכה שזה אסור
האם זה אסור דוקא בפניו אם בכלל
או מותר גמור

תוספתא מסכת ביצה (יום טוב) (ליברמן) פרק ב הלכה יב
של בית רבן גמליאל לא היו זוקפין את המנורה בלילי יום טוב ומעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו מסובין ברומי ונפלה מנורה בלילי יום טוב ועמד ר' עקיבא וזקפה אמ' לו רבן גמליאל עקיבא מה לך אתה מכניס ראשך בין המחלקות אמ' לו למדתנו אחרי רבים להטות אף על פי שאתה אוסר והן מתירין הלכ' כדברי המרובין
ודומה לו
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לז עמוד א
דתניא זה הכלל כל שהוא משבעת המינים רבן גמליאל אומר שלש ברכות וחכמים אומרים ברכה אחת מעין שלש ומעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו מסובין בעלייה ביריחו והביאו לפניהם כותבות ואכלו ונתן רבן גמליאל רשות לרבי עקיבא לברך קפץ וברך רבי עקיבא ברכה אחת מעין שלש אמר ליה רבן גמליאל עקיבא עד מתי אתה מכניס ראשך בין המחלוקת אמר לו רבינו אף על פי שאתה אומר כן וחבריך אומרים כן למדתנו רבינו יחיד ורבים הלכה כרבים

ואם זה במקום שיכול להימנע (כמו הדוגמא להוריד את השעון) חייב לעשות כך
או בכלל לא צריך?

לא היה הכרח לזקוף את המנורה, ובכ"ז זקף.
ובשנות אליהו מבואר שגם לענין הברכה אחרונה יכל ר"ע לעשות באופן שלא יחלוק להדיא על ר"ג.

כבוד הבריות שייך בגדול הדור ובכל אדם

הפצת המעיינות כתב:כבוד הבריות שייך בגדול הדור ובכל אדם

כל עוד שלא הולכים אליו לעשות כהחולקים עליו בהתרסה כדעשו לר' אליעזר בברכות יט., אין בזה פגיעה בכבודו, וכבר ידוע שאחרי רבים להטות.

מצינו בכמה מקומות שלא לנהוג בפניו שלא כהוראתו
למשל,
תלמוד בבלי מסכת שבת דף מו עמוד א

רב מלכיא איקלע לבי רבי שמלאי וטילטל שרגא ואיקפד רבי שמלאי. רבי יוסי גלילאה איקלע לאתריה דרבי יוסי ברבי חנינא, טילטל שרגא ואיקפד רבי יוסי ברבי חנינא. רבי אבהו, כי איקלע לאתריה דרבי יהושע בן לוי - הוה מטלטל שרגא, כי איקלע לאתריה דרבי יוחנן - לא הוה מטלטל שרגא. מה נפשך, אי כרבי יהודה סבירא ליה - ליעבד כרבי יהודה, אי כרבי שמעון סבירא ליה - ליעבד כרבי שמעון! - לעולם כרבי שמעון סבירא ליה, ומשום כבודו דרבי יוחנן הוא דלא הוה עביד.

ואיני יודע מה גדר הדברים בדיוק.

דרופתקי דאורייתא כתב:מצינו בכמה מקומות שלא לנהוג בפניו שלא כהוראתו
למשל,
תלמוד בבלי מסכת שבת דף מו עמוד א

רב מלכיא איקלע לבי רבי שמלאי וטילטל שרגא ואיקפד רבי שמלאי. רבי יוסי גלילאה איקלע לאתריה דרבי יוסי ברבי חנינא, טילטל שרגא ואיקפד רבי יוסי ברבי חנינא. רבי אבהו, כי איקלע לאתריה דרבי יהושע בן לוי - הוה מטלטל שרגא, כי איקלע לאתריה דרבי יוחנן - לא הוה מטלטל שרגא. מה נפשך, אי כרבי יהודה סבירא ליה - ליעבד כרבי יהודה, אי כרבי שמעון סבירא ליה - ליעבד כרבי שמעון! - לעולם כרבי שמעון סבירא ליה, ומשום כבודו דרבי יוחנן הוא דלא הוה עביד.

ואיני יודע מה גדר הדברים בדיוק.

הטעם מפורש, מקומם היה ושם אין לעשות שלא כדבריהם. אך שלא במקומם א"צ לחוש לדעת היחיד ואפ' בפניו.

ע' עירובין סג. חולין לט: נדה ז:

דרופתקי דאורייתא כתב:ע' עירובין סג. חולין לט: נדה ז:

בעירובין מיירי בהוראת תלמיד בפני רבו א"נ כשיש למקום רב, שבזה חוששים לכבודו וכנ"ל.
בחולין לא הכריעו במח' ר"א וחכמים משום כבוד שניהם. והדבר תמוה מאד שסותר כל שאר הש"ס שהביעו דעתם להדיא כמי ההלכה. וצריך למצוא טעם מה השתנה שם, ולא להביא ממנו ראיה לשאר המקומות.
בנדה מבואר שלא פסקו כר"א אף שצדק, משום שלא רצו שימשכו אחרי פסיקותיו ויהיו נאלצים לנהל מלחמה עם הנמשכים אחריו ויהיה ביזוי לר"א בכך. אך לאחר מותו פסקו כמוהו מפני שאז כבר לא חששו למחות בהנמשכים אחריו. הרי שרק חששו באופן של יציאה נגדו באופן גורף, ולא חששו למה שפסקו שלא כמותו במקרה מסויים.

בכור שור מסכת חולין דף לט עמוד ב
הנה כ"ז אליבא דר' ירוחם אבל לשאר הפוסקים דהיינו הרמב"ם (פ"ב מהל' שחיטה הט"ז) וסייעתו דס"ל דהוה מספקא לרבנן דקיסרי כמאן הלכה צ"ע מאי קאמר לא הותר משום כבודו כו' הל"ל משום דיפגע באיסורא, ואפשר דדעת הרמב"ם דכתב ה"ז ספק זבחי מתים היינו נמי דמספיקא יש לאסור באכילה ולא בהנאה דבהמה בחייה לאו בחזקת איסור הנאה קיימא כ"א בחזקת איסור אכילה כמ"ש ורבנן דקיסרי ה"ל למימר להו הכי דבאכילה אסורה ובהנאה מותרת ולא אמרי בה כלום משום כבודו דמר ודמר ויצא זה להרמב"ם דקיי"ל אי הוי ידעי הלכתא כמאן פשיטא דהוו אמרי ולא הוי חשו לכבוד שכנגדו ולא מצינו בשום מקום בגמ' שהם חוששין שלא לומר הלכתא מחמת כבוד שלא בפניו אדרבא היו אומרים בפניו אפי' לרבו כההיא דברכות דף ל"ז (ע"א) דקאמר ר' עקיבא לרבן גמליאל רבינו אף על פי שאתה אומר כך כו' הלכה כרבים ולכן כתב דמספקא להו הלכה ולא אמרו איסור אכילה והיתר הנאה משום כבודן דבה"ג יש לחוש לכבוד כיון דלא בריר דהלכתא דלא כוותיה ואף על גב דמצינו בשבת דף מ"ו (ע"א) ויבמות דף י"ד (ע"א) דר' אבהו חש לכבוד לענין טלטול שרגא התם משום דאתריה הוה וכן כמה פעמים בגמ' במקומן היו חוששין לכבודן אמנם למ"ש בתבואות שור סי' ד' דמוכח מהתוס' דס"ל דאפי' בהנאה חששו מספק צ"ל דס"ל דידעו הלכתא כרבנן ולא אמרו אפי' היתר הנאה משום כבוד רשב"ג והל"ל איסור משום כבודו דאין בזה היזק אם יאסרו את המותר משום כבוד כמ"ש לעיל וכההיא דשבת הנזכר דלא טלטל שרגא משום כבודו דר"י אלא דחששו לכבוד דרבנן אמנם להרמב"ם א"א לפרש כן דכתב דספיקא הוי וצ"ל כמו שביארתי בו לעיל, ודו"ק.

כדמות ראיה מפסחים ק. א"ל רשב"ג לר' יוסי ברבי רצונך נפסיק וניחוש לדברי יהודה חברינו א"ל בכל יום ויום אתה מחבב דברי לפני ר"י ועכשיו אתה מחבב דברי ר"י לפני הגם לכבוש את המלכה עמי בבית . משמע דאין בזה ענין איסור כלל...