פורום אוצר החכמה

האם מישהו יכול להפנותני למראי מקומות בעניין?
האם פולמוס המוסר נגע בנקודה זו?
מדברי המסילת ישרים בסדר הויכוח נראה שהחסיד טוען לחכם שזהו בכלל לימוד תורה של מה ה' אלוקיך שואל וכו'

אולי האשכול הזה קשור
viewtopic.php?f=7&t=351&p=1869&hilit=%D7%9C%D7%9E%D7%99+%D7%A0%D7%9B%D7%AA%D7%91#p1869

ה"י...

עיין ברטנורא ריש מסכת אבות המבאר שגם המדות והמוסרים ניתנו למשה מסיני.

ז"ל המסילת ישרים בפרק ד' "הנה מה שמביא את האדם אל הזהירות, הוא לימוד התורה. והוא מה שאמר רבי פינחס בתחלת הברייתא, תורה מביאה לידי זהירות. אמנם על דרך פרט המביא לזה, הוא ההתבוננות על חומר העבודה אשר חייב בה האדם, ועומק הדין עליה. ויצא לו זה, מן העיון במעשים הכתובים בספרי הקודש ומן הלימוד במאמרי החכמים זכרונם לברכה המעוררים על זה". הנה הכניס פרט זה של לימוד המוסרים בכלל לימוד התורה. ואם יש כאן עוד מקום להתווכח הרי לנו מה שכתב בפרק ה'.

וכן בפרק ה' כתב "הנה הטפול והטרדה - כבר דברנו מהם למעלה, כי בהיות האדם טרוד בעניני עולמו, הנה מחשבותיו אסורות בזיקי המשא אשר עליהם, ואי אפשר להם לתת לב אל המעשה. והחכמים עליהם השלום, בראותם זה אמרו (אבות פ"ד): הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה. כי הנה העסק מוכרח הוא לאדם לצורך פרנסתו, אך ריבוי העסק אינו מוכרח שיהיה כל - כך גדול עד שלא יניח לו מקום אל עבודתו, על כן נצטוינו לקבוע עתים לתורה, וכבר זכרנו שהיא המצטרכת יותר לאדם לשיגיע אל הזהירות, וכמאמר רבי פינחס: תורה מביאה לידי זהירות, וזולתה לא יגיע אליו כלל, והוא מה שאמרו ז"ל (שם פרק ב): ולא עם הארץ חסיד. וזה, כי הבורא יתברך שמו שברא היצר הרע באדם, הוא שברא התורה תבלין לו, וכמו שאמרו ז"ל (קידושין ל): בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין.....אך אם הוא עוסק בתורה בראותו דרכיה, ציוויה ואזהרותיה, הנה סוף סוף מאליו יתחדש בו התעוררות שיביאהו אל הדרך הטוב. והוא מה שאמרו ז"ל (פתיחתא דאיכה רבתי): הלואי, אותי עזבו ותורתי שמרו, שהמאור שבה מחזירו למוטב.
והנה בכלל זה גם כן קביעות העתים אל חשבון המעשה ותקונו כמו שכתבתי למעלה. ומלבד כל זה מה שישאר לו פנאי מעסקיו, אם חכם הוא ודאי שלא יאבדהו, אלא יאחז בו מיד ולא ירפהו, לעסוק בו בעסק נפשו ותקון עבודתו".

אז מה רצו מתנגדי המוסר? הרי אין אדם לומד אלא מה שליבו חפץ

היא שיחתי כתב:אז מה רצו מתנגדי המוסר? הרי אין אדם לומד אלא מה שליבו חפץ

חזו"א באמונה ובטחון, בפרק על 'מוסר והלכה'. שם זה מבחינה השקפתית.
יתכן שלרה"י שהתנגדו היו טעמים נוספים, כגון ערעור יציבות הישיבות וכד'.