ביעור חמץ - עיונים בדרשת הרב יצחק יוסף
פורסם: ג' מרץ 30, 2021 8:49 pm
מצ"ב קטע מתוך הדרשה שנכתבה ופורסמה בשבת האחרונה - פרשת ויקרא תשפ"א. בשנה זו ערב פסח חל בשבת הגדול והיתה בעיה הלכתית עם פירורי החמץ שנשארים בסוף הסעודות. השיעור פורסם גם ביוטיוב וניתן לצפות בקטע הזה, דקה 3:46.
ראש מדור הלכה בצה"ל הוא הרב ד. ב. שליט"א, חרדי בוגר ישיבת חברון (הוצנח לתפקיד הזה מבחוץ, למיטב ידיעתי לא שירת בצה"ל). גאון עצום ששולט שליטה מלאה בשו"ע, ראשונים ואחרונים בצורה מפליאה.
אחד מחבריו קרא את העלון ושאל אותו "האם נפגשת השבוע עם הראשון לציון הרב יצחק יוסף"?
הוא ענה לתומו "לא פגשתי בו מעולם"...
לא התייעצת עמו באשר לחמץ בשבת הגדול?
"אתה מכיר אותי, אני לא טיפוס מתייעץ"... (אכן, שואלים אותו שאלות הלכתיות אבל הוא אינו שואל אף אחד).
כאן גילה חברו את אוזנו שהראשון לציון אמר בשיעורו ברבים שפגש בו, וכי הוא התייעץ עמו. הוא נבהל וביקש לא לפרסם את הסיפור, כי זה יכול להזיק לא רק לו אלא גם למערכת הצבאית כולה...
זו רק ההתחלה, כי היה מקום לדון לכף זכות שאולי מדובר במישהו אחר, שאינו ראש מדור הלכה בצה"ל, ואולי יש נושאי תפקידים דומים (למעשה אין..).
אבל בשיחה עמו התברר שהסיפור לא יתכן משום כיוון אפשרי.
א. ההכשרות לפסח בצה"ל היו ביום רביעי, יום לפני בדיקת החמץ (שהיה בליל שישי באותה שנה), ומאותו רגע אין בצה"ל חמץ בפקודה.
ב. בצה"ל לא אוכלים חמץ כלל מזמן ההכשרות, כך שהייתה בעיה בשבת הגדול של לחם לסעודות השבת, ואפו מצות מיוחדות שלא לשמה עבור זה (למרות שהלכתית זה מאד דחוק, אבל הנסיון הראה שזה יותר פרקטי מלהנחות על בישול מצות). זאת אומרת, בצה"ל לא אכלו לחם בשבת הגדול!
ג. בצה"ל אין בשום מקום מתקן כמו שמתואר בסיפור (פירי אשפה)!
גם מבחינה הלכתית, יש לדון על הדמיון שלו בין הנושאים, שהרי החילוק פשוט בין אדם שלא רוצה לקנות חמץ שאינו שלו שאז אין חצרו זוכה לו, לבין אדם שצריך להפטר מחמץ שלו שאז צריך להוציאו מרשותו ולהפקירו.
וזה תלוי במחלוקת הר"ן והתוס' מהו ביטול חמץ, ובמחלוקת לגבי הפקר בתוך רשותו כאשר החפץ מצוי לו.
אבל הענין העובדתי תמוה הרבה יותר. אם יש כאן מתלמידי הרב יצחק יוסף, אשמח להבהרת הענין.
ראש מדור הלכה בצה"ל הוא הרב ד. ב. שליט"א, חרדי בוגר ישיבת חברון (הוצנח לתפקיד הזה מבחוץ, למיטב ידיעתי לא שירת בצה"ל). גאון עצום ששולט שליטה מלאה בשו"ע, ראשונים ואחרונים בצורה מפליאה.
אחד מחבריו קרא את העלון ושאל אותו "האם נפגשת השבוע עם הראשון לציון הרב יצחק יוסף"?
הוא ענה לתומו "לא פגשתי בו מעולם"...
לא התייעצת עמו באשר לחמץ בשבת הגדול?
"אתה מכיר אותי, אני לא טיפוס מתייעץ"... (אכן, שואלים אותו שאלות הלכתיות אבל הוא אינו שואל אף אחד).
כאן גילה חברו את אוזנו שהראשון לציון אמר בשיעורו ברבים שפגש בו, וכי הוא התייעץ עמו. הוא נבהל וביקש לא לפרסם את הסיפור, כי זה יכול להזיק לא רק לו אלא גם למערכת הצבאית כולה...
זו רק ההתחלה, כי היה מקום לדון לכף זכות שאולי מדובר במישהו אחר, שאינו ראש מדור הלכה בצה"ל, ואולי יש נושאי תפקידים דומים (למעשה אין..).
אבל בשיחה עמו התברר שהסיפור לא יתכן משום כיוון אפשרי.
א. ההכשרות לפסח בצה"ל היו ביום רביעי, יום לפני בדיקת החמץ (שהיה בליל שישי באותה שנה), ומאותו רגע אין בצה"ל חמץ בפקודה.
ב. בצה"ל לא אוכלים חמץ כלל מזמן ההכשרות, כך שהייתה בעיה בשבת הגדול של לחם לסעודות השבת, ואפו מצות מיוחדות שלא לשמה עבור זה (למרות שהלכתית זה מאד דחוק, אבל הנסיון הראה שזה יותר פרקטי מלהנחות על בישול מצות). זאת אומרת, בצה"ל לא אכלו לחם בשבת הגדול!
ג. בצה"ל אין בשום מקום מתקן כמו שמתואר בסיפור (פירי אשפה)!
גם מבחינה הלכתית, יש לדון על הדמיון שלו בין הנושאים, שהרי החילוק פשוט בין אדם שלא רוצה לקנות חמץ שאינו שלו שאז אין חצרו זוכה לו, לבין אדם שצריך להפטר מחמץ שלו שאז צריך להוציאו מרשותו ולהפקירו.
וזה תלוי במחלוקת הר"ן והתוס' מהו ביטול חמץ, ובמחלוקת לגבי הפקר בתוך רשותו כאשר החפץ מצוי לו.
אבל הענין העובדתי תמוה הרבה יותר. אם יש כאן מתלמידי הרב יצחק יוסף, אשמח להבהרת הענין.