לבי במערב כתב:אונן אומר קדיש.
נחומצ'ה כתב:האם יש איסור ליידע אָבֵל בשבת ויו"ט, שהרי מוסיף לו צער וביטול עונג שבת?
ד"א "אשת חיל מי ימצא" - אמרו: מעשה היה ברבי מאיר, שהיה יושב ודורש בבית המדרש בשבת במנחה, ומתו שני בניו.
מה עשתה [אמו](אימן)? הניחה שניהם על המטה ופרשה סדין עליהם.
במוצאי שבת בא ר' מאיר מבית המדרש לביתו.
אמר לה 'היכן שני בני?',
אמרה 'לבית המדרש הלכו',
אמר לה 'צפיתי לבית המדרש ולא ראיתי אותם',
נתנו לו כוס של הבדלה והבדיל,
חזר ואמר 'היכן שני בני?',
אמרה לו 'הלכו למקום אחר ועכשיו הם באים',
הקריבה לפניו המאכל ואכל ובירך,
לאחר שבירך אמרה לו 'רבי, שאלה אחת יש לי לשאול לך',
אמר לה 'אמרי שאלתך',
אמרה לו 'רבי, קודם היום בא אדם אחד ונתן לי פקדון, ועכשיו בא ליטול אותו, נחזיר לו או לא?',
אמר לה 'בתי, מי שיש פקדון אצלו, הוא צריך להחזירו לרבו',
אמרה לו 'רבי, חוץ מדעתך לא הייתי נותנת אצלו', מה עשתה? תפשתו בידה, והעלה אותו לאותו חדר, והקריבה אותו למטה, ונטלה סדין מעליהם,
וראה שניהם מתים ומונחים על המטה, התחיל בוכה ואומר 'בני! בני! רבי! רבי! בני בדרך ארץ, ורבי שהיו מאירין פני בתורתן!',
באותה שעה אמרה לו לרבי מאיר 'רבי, לא כך אמרת לי - אני צריך להחזיר הפקדון לרבו?',
אמר (איוב א כא): "ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבורך".
אמר רבי חנינא: בדבר הזה נחמתו ונתיישבה דעתו, לכך נאמר "אשת חיל מי ימצא".
לבי במערב כתב:אונן אומר קדיש.
כדכד כתב:כתבתי בעבר במקום אחר בפורום
סבי ז"ל נפטר לפני שנים בליל שבועות ואבי שהיה גר בסמוך שלח לשאול אחד מגדולי הדור זצ"ל אם להודיע לאחיו שגר בשכונה אחרת וענה לו שאם לא יוודע לו בדרך אחרת עדיף שלא יודיע לו ביו"ט כי ממילא אין נפק"מ.
אאוננים אומרים קדיש? או השאלה היתה באופן שגם קבורה היתה והאבל אינו יודע?
מ"מ מהמעשה הזה נראה שאין להודיע
בראנסוויל כתב:לבי במערב כתב:אונן אומר קדיש.
זו מניין לך?
ולדברי הכל בן שהוא אונן על אביו יכול לילך לבית הכנסת ולומר קדיש על אביו כי זהו כבודו של אביו
ט"ז ס"ק ב (ובי"ד סוף סי' שעו (ס"ק ד) סותר לזה וע"ש בנקודת הכסף וצ"ע). ועי' אג"ק ח"ג ע' קצט. ח"ד ע' קז. חקרי הלכות ח"ו כה, ב.
א מבקש כתב:במטה אפרים דיני הקדיש סי' א' אות ד כתב "מי שמת אביו או אמו בשבת או י"ט וא"א לקוברו היום אין לומר קדיש עד לאחר קבורה ובן קטן שאין לו דין אנינות אף בחול מ"מ לא יאמר קדיש קודם קבורה ובמקום שנהגו לומר קדיש קודם קבורה אין למחות בידם"
כדכד כתב:ואז יש לדון אם אותו הבן כנוהג לומר קדיש באנינות יופרע משמחת יו"ט האם העין לומר קדיש באנינות דוחה ביטול שמחת יו"ט או לא
נחומצ'ה כתב:לגבי אבילות של יו"ט שני, יש מחלוקת בין השו"ע לרמ"א, האם אבילות שהיא דאורייתא [ביום הראשון עכ"פ, לשיטת הרמב"ם וחבורתו], דוחה את יו"ט שני שהוא מדרבנן.
כלומר, אף שבהלכות יו"ט שני, מצינו כמה הלכות שבכדי שלא יזלזלו באותו היום, חז"ל השוו קדושתו ליו"ט ראשון [למעט מה שהותר בו לדיני קבורה בידי ישראל וכ"ז משום ניוול המת]. ועם כל זה, השו"ע סובר שאבילות גוברת על יו"ט שני. הוי אומר, אבילות שמתחילה לשיטתו ביו"ט שני [אחר פטירה בימי המועד], היא כיום ראשון, וא"כ מדוע לא ליידע אבלים על פטירת יקירם, שינהגו בצנעא כמה ממצוות האבילות [לימוד תורה, תשה"ט, רחיצה ביו"ט, עליה לתורה וכו'].
אמנם לדין 'אונן' הרי זה תלוי ביום קבורתו. כלומר, חז"ל פטרוהו כדי שיתעסק בקבורת המת. אך בשבת ויו"ט [עכ"פ בארץ ישראל שהוא יום א'], אין התעסקות עם קבורתו, רק יש תועלת לנוהגים באמירת קדיש. [וכן לדברים שבצנעא].
לבי במערב כתב:מן הראוי להעיר, כי בעלמא יש לחוש משום 'וּמוֹצִ֥א דִ֝בָּ֗ה ה֣וּא כְסִֽיל', ולכן בלא טעם נכון אין להזדרז כלל להודיע עד"ז.
בדורות קודמים נהגו שלא להודיע אף לקרובי הנפטר, כל שאין בזה תועלת ממשית. כיום נחלשה מעט הקפדה זו, וראוי לחזקה ביתר שאת.
נראה לי דמי שמת בשבת או בי"ט וא"א לקברו בו ביום דעל כל פנים יאמר קדיש תיכף אחר המיתה דאין אמירת קדיש תלוי באבילות כלל אבל בחול אין לעשות כן דהא כשהוא אונן פטור מן התפלה כן נ"ל
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 122 אורחים