צופה_ומביט כתב:אליהו בן עמרם כתב:בסדר מקבלי התורה ולומדיה לפי 'מחזור ויטרי' לרבינו יעקב ב'ר שמשון בן דורו של ר'ת איתא:
משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וכו'
לאבצן, לאלון, לעבדון, ל'מנוח', לשמשון, לאלקנה וכו'
והלא בגמ' ברכות ס'א איתא ד'מנוח' עם הארץ היה?
הגמרא גם בעירובין יח, ב.
ולא הבנתי את השאלה. הלוא בשני המקומות "מתקיף לה רב נחמן בר יצחק" ודחה את הטענה שמנוח ע"ה היה. וגם רב אשי [שם מיד] משמע שקיבל את הדחיה. ולכל היותר זו מחלוקת מפורשת בש"ס בין רב נחמן לרנב"י [ורב אשי], א"כ המחזור ויטרי נקט/פסק כרב נחמן בר יצחק [ורב אשי].
איך מר לומד את דברי רב אשי?
"אמר רב אשי: ולמאי דאמר רב נחמן מנוח עם הארץ היה אפילו בי רב נמי לא קרא, דכתיב (בראשית כד, סא) ותקם רבקה ונערותיה ותרכבנה על הגמלים ותלכנה אחרי האיש ולא לפני האיש"
שאמר דבריו בתמיהה, כלומר צריך לומר לדברי ר"נ שאפילו בי רב לא קרא, וא"כ למה ר"נ אמר שרק עם הארץ היה? ולכן אינני (רב אשי) מקבל את דבריו של רב נחמן.
או בניחותא, כלומר גם אני (רב אשי) סובר כרב נחמן, או לכל הפחות יש צד לומר כרב נחמן, אלא שלא רק עם הארץ היה, אלא אף יותר מזה. (כתוספת לדבריו ולא כתמיהה).
אגב, מענין שרש"י בשופטים מפרש את הפסוק רק כרנב"י, למרות שפשטן הפשוט ביותר של המילים הוא דווקא כר"נ, אחר אשתו ממש ולא אחר עצתה. (וכן פירש במצודות לכאו' - אחר אשתו ממש).
ועוד, שאפילו א"נ כרנב"י שמנוח לא היה עם הארץ, מ"מ לולא דמסתפינא נראה לכאו' מפשטות הפסוקים בשופטים י"ג, שלא מדובר במי שראוי לנביאות כשאר השופטים, וא"כ מדוע נחשב לגדול שבדורו, כשמדובר בדור השופטים שהיו בעצם גם נביאים?
שהרי בתחילה המלאך נתגלה דווקא לאשת מנוח ולא למנוח, וכן בפעם השניה לאחר שביקש מנוח שיתגלה אליו שוב, מ"מ חזר ונתגלה דווקא לאשת מנוח ולא אליו, וגם מהבנתו ה"מאוחרת" (כפשטן של מקראות) של מנוח שמדובר במלאך אלקים רק לאחר שעלה בלהב המזבח. (כשנראה לכאו' שאשת מנוח הבינה זאת לפניו).
ואם כנים הדברים והמשמעות העולה לכאו' מפשטות הכתובים, האם אפשר להבין למה נבחר מנוח כאחד ויחיד הגדול מכל דורו ותקופתו למסירת התורה?