פורום אוצר החכמה

אכן, כותרת האשכול עלולה להישמע ללא הגינונים המחוייבים לכבודו של מי שאין לי השגה בו כלל, אך תורה היא וללמוד אני צריך.
איתא בזבחים קט"ז: - "דאמר מר אין לך כל שר ונגיד שלא בא על רחב הזונה. אמרו בת י' שנים היתה כשיצאו ישראל ממצרים וזנתה [כל] מ' שנה שהיו ישראל במדבר, אחר נ' שנה נתגיירה, אמרה יהא מחול לי בשכר חבל חלון ופשתים"
וברש"י שם: "אמרה ימחל לי בשביל חבל ופשתים וחלון - במכילתא תניא הכי אמרה רבש"ע בג' דברים חטאתי בג' ימחל, בחבל ופשתים וחלון, שהיו מנאפים עולין אליה בחבלים דרך החלון ויורדים וגם טמנתם בפשתי העץ ובאותן שלשה דברים עצמן זכתה להציל השלוחים"
ובגמרא מגילה י"ד-ט"ו איתא: "איתיביה רב עינא סבא לרב נחמן, שמונה נביאים והם כהנים יצאו מרחב הזונה ואלו הן נריה ברוך ושריה מחסיה ירמיה חלקיה חנמאל ושלום רבי יהודה אומר אף חולדה הנביאה מבני בניה של רחב הזונה היתה"
"אמר ליה עינא סבא ואמרי לה פתיא אוכמא מיני ומינך תסתיים שמעתא דאיגיירא ונסבה יהושע"
ובספרי זוטא (י' כ"ט) איתא: ר' יהודה אומר ארבעה שמות של גנאי היו לה".

א"כ, היתכן שיהושע בן נון בחיר ה', שקיבל תורה ממשה רבינו ע"ה, והעמיד חמה לישראל, שיישא פרוצה גדולה ומגונה כזו, שכל שר ונגיד בזמן ההוא ללא יוצא מן הכלל זנה עימה, ועסקה בזה בקביעות במשך זמן כה מרובה?
אין זו קושיא שלי, וידעתי גם דברי האחרונים שביארו הענין בסוד הגלגולים (יוסף ביהושע, ואשת פוטיפר ברחב), אך לולא דבריהם, הקושיא גדולה לענ"ד.
ומסתמא, יהיה מי שירצה ליישב מעוד קושיות כגון זו, בתורה ובנביאים, אך אולי יש למישהו דרך חדשה בזה?

בפשוטו איני מבין את השאלה. הרי היא חזרה בתשובה, וזכתה להציל את המרגלים הקדושים וליטול חלק בכיבוש הארץ ולהתגייר. ומדוע לזכור לה חטאי ראשונים. והרי במקום שבעלי תשובה עומדים וכו'?
ומה היא שונה מרות שהיתה גויה, ומן הסתם גם עובדת עבודה זרה שחמור מזנות, וזכתה להינשא לשופט אבצן ולהיות אימה של מלכות בית דוד?

אני לא מבין את השאלה. היא היתה בעלת תשובה גמורה!! ואם הקב"ה לא זוכר לה את מעשיה הראשונים ולא מזכירים לה שום דבר מרשעה [וזה אפילו ברשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה] - למה שיהושע יזכור ויזכיר ויתחשב בזה?

ואדרבה, כגודל התהום אליה ירדה לפני כן - כך תשובתה היתה כבירה ואדירה יותר [ומן הסתם העלתה ותיקנה הרבה יותר]. היא השיגה את מה שהתורה מציבה כתכלית התורה כולה והחיים כולם והעולם כולו: "כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת". במדרש רות ב, א כתוב שבו במעמד שרתה עליה רוח הקודש וידעה לומר להם שהם חוזרים לג' ימים. בירושלמי ר"ה א, ג כתוב שיתרו ורחב הם המעולים והכשרים מכל אומות העולם מכל הדורות. יתכן שבאותו דור לא נמצא בישראל שום אשה כמוה, ובכה"ג אומר הספר חסידים בסימן שעז שעדיף לקחת את הגיורת וזרעה יהיו צדיקים וטובים.

אז אם אנחנו מאמינים בדברי חז"ל שבמקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים לא עומדים - למה שצדיק גמור לא יישא אותה לאשה? [כנראה שאצל יהושע ה"ס'פאסט נישט" לא תפס כ"כ מקום. כנראה שהוא ראה רק במבט אמיתי ונקי לגמרי, מבט של שמים, ולא של אנשים].

ובפרט בעלת תשובה מאהבה כזו [בפסוקים ביהושע מתוארת יראה, אבל כמדומני שהמשמעות הכללית וגם בחז"ל היא תשובה מאהבה / יראת רוממות, ולא יראת עונש], ותשובת המשקל שבעודה בכוחה וכו' עזבה את כל חטאיה ובחרה במצוות, והאמינה אמונה שלימה ועזרה לישראל [שהוא כעוזר את השכינה] ושרתה עליה רוח הקודש.

ביבמות ס"א , במשנה איתא:
"כהן הדיוט לא ישא אילונית אלא א"כ יש לו אשה ובנים. רבי יהודה אומר אע"פ שיש לו אשה ובנים לא ישא אילונית שהיא זונה האמורה בתורה. וחכמים אומרים אין זונה אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות"

ובחינוך מצוה רס"ו איתא בטעם הדבר:
"לפי שכהנים נבחרו לעבוד עבודת ה’ יתברך תמיד, ולכן ראוי ומחויב להיותם קדושים ונקיים יותר מכל שאר העם בכל עניניהם, אף כי בעניין הזווג שהוא דבר עיקרי באדם, וקצת מחשבות האדם על בת זוגו תמיד, לכן נתחייב שלא לישא הזונה שמזגה רע ומר, פן תסירנו ותטנו ברוב לקחה מדרכו הטוב וכוונתו הרצויה. גם היא בושת ופגם אל כל הקרב אליה, שכל העם מרננים אחריה בטומאתה אשר בשוליה".

התורה על הרוב תדבר, אבל רחב כשחזרה בתשובה והגיעה למעלתה העליונה, לא רינן אחריה איש ולא היתה טומאתה בשוליה.

והרוב לדעת מר אינן חוזרות בתשובה ממעשיהן הרעים כאשר הן מתגיירות?
הרוב סתם כך מתגיירות ועוד ישובו לכסלן?
השאלה לענ'ד עדיין מנקרת, מה היה כ'כ מיוחד ברחב שלא היה באחרות?
ואולי הכיוון אחר, דווקא להוציא יקר מזולל. כלומר לקחת את שיא הפריצות, לקדשו ולרוממו, ואין מוכשר לכך אלא יהושע בן נון בחיר ה'.
וכמעשהו באשתו כך מעשי הכיבוש בארץ ישראל לקדשה ולרוממה מארץ של עבודה זרה וזנות למקום של קדושה וטהרה.
ולכן חשוב להדגיש בדברי חז'ל, שיצאו מזיווג מפליא זה 8 נביאים. ואחד מהם ירמיהו שניבא על החורבן אם יאחזו במעשי ארץ כנען.
ואינני בא אלא להציע כיוון, ועדיין ליבי מהסס בדבר...

יש לחלק הרבה בין סתם 'בעלת תשובה' לבין גיורת אמת.

'בעלת תשובה' אמנם מוחלים לה עוונותיה כו' ובדרגה גבוהה זדונות נעשו לה כזכיות, אבל עדיין היה כאן משהו.

לעומת זאת בגיורת הרי זה 'כקטן שנולד', וכל העבר נמחק וכלא היה כלל. יש כאן יצור חדש.

והלא הבאתי לעייל מדברי החינוך בבאורו לאיסור זונה לכהן.
וחז'ל אמרו שאין זונה אלא גיורת וכו'

דרומי כתב:יש לחלק הרבה בין סתם 'בעלת תשובה' לבין גיורת אמת.

'בעלת תשובה' אמנם מוחלים לה עוונותיה כו' ובדרגה גבוהה זדונות נעשו לה כזכיות, אבל עדיין היה כאן משהו.

לעומת זאת בגיורת הרי זה 'כקטן שנולד', וכל העבר נמחק וכלא היה כלל. יש כאן יצור חדש.

לגבי גר, זו מחלוקת ביבמות מח סע"ב

תניא, רבי חנניא בנו של רבן גמליאל אומר: מפני מה גרים בזמן הזה מעונין, ויסורין באין עליהן? מפני שלא קיימו שבע מצות בני נח; רבי יוסי אומר: גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, אלא מפני מה מעונין? לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות כישראל; אבא חנן אומר משום ר' אלעזר: לפי שאין עושין מאהבה אלא מיראה; אחרים אומרים: מפני ששהו עצמם להכנס תחת כנפי השכינה.

כלומר יש כאן מחלוקת האם באמת כל העבר בטל ומבוטל לגמרי, ועיין תוספות ישנים שם דנפקא מינה לחיובי ממון שנתחייב בגיותו.

ועיין בית יעקב סי' ג, לפסול גר לעדות אם לא עשה תשובה על ז' מצות בני נח, וע"ש שכתב דגם לרבי יוסי י"ל דבעי תשובה. והוכיח כן מתוס' סנהדרין עא רע"ב, וס"ח סי' תרצא. ויש בזה עוד אריכות.

ולכאורה משמע שיש לגר זכויות על מעש"ט שעשה בעודו גוי.

ואי נימא כפשוטו דגר אין לו שום שייכות עם מעשיו בעבר, בשונה מיהודי, צ"ע מדוע זה כך? מדוע לגוי יש אפשרות שאין ליהודי, הייתכן? וי"ל.

ברור שיש לגוי אפשרות שאין ליהודי, וראיה מממזר שהתירו לו לטהר את זרעו על ידי יציאה מזרע ישראל לזמן מה.

וידוע מה שכתבו במעלת הגר, שהוא מיוחס ישירות למי שאמר והיה העולם, יותר מישראל סתם שמיוחס לאברהם יצחק ויעקב.

ומה הטעם בזה?

אליהו בן עמרם כתב:

מקדש מלך כתב:התורה על הרוב תדבר, אבל רחב כשחזרה בתשובה והגיעה למעלתה העליונה, לא רינן אחריה איש ולא היתה טומאתה בשוליה.

והרוב לדעת מר אינן חוזרות בתשובה ממעשיהן הרעים כאשר הן מתגיירות?
הרוב סתם כך מתגיירות ועוד ישובו לכסלן?

גם אם הם חוזרות בתשובה, עדיין אינן מגיעות למעלת נקיות ישראל הכשרות, מה שאין כן רחב.

ואגב, מבואר בספרי קבלה שגירותה של רחב היתה באופן נעלה יותר מאשר גרים אחרים.

אליהו בן עמרם כתב:והלא הבאתי לעייל מדברי החינוך בבאורו לאיסור זונה לכהן.
וחז'ל אמרו שאין זונה אלא גיורת וכו'

אני לא בטוח שהטעם של החינוך מתאים לגיורת, אלא יותר מתאים למשוחררת ושנבעלה בעילת זנות. ובכל מקרה, אינו מתאים לכל גיורת. וכי גזר כאן החינוך על כל גיורת ש"מזגה רע ומר ותטנו ברוב לקחה מדרכו הטוב"? והספר חסידים שהבאתי לעיל אומר שיש גיורות שטובות יותר מבנות ישראל.

ממילא היכן שציוה ה' - ציוה, וכן טעם לא טעם - אין עצה ואין תבונה וכו'. אבל היכן שלא ציוה ה' - הכל לפי הענין, ואין לדמות כאן מילתא למילתא. אני סומך על יהושע שבדק וראה וידע שמזגה של רחב אינו רע ומר והיא לא תטנו ברוב לקחה מדרכו הטוב וכוונתו הרצויה.

לגבי "כל העם מרננים" (פאסט נישט בלע"ז) - אין לי תשובה.

אגב, מה עם רבי עקיבא גדול הדור והדורות קודש קודשים וכו' וכו' למותר להאריך, שנשא את אשת טורנוסרופוס, גיורת שעד לא מזמן היתה אשת נציב רומאי "רשע שחיק טמיא", אכזר מושחת ומנוול? והיא עצמה היתה לפני כן פרוצה כמוהו, וניסתה לפתות את רבי עקיבא לעבירה בידיעת בעלה.

כנראה שהם ראו וידעו דברים שאנחנו לא, [בפרט אצל ר"ע מפורש שעוד בגיותה ראה שעתידה להתגייר ולהינשא לו], ובטוח שאין לדמות מילתא למילתא בכל כה"ג, ולאו כו"ע בחדא מחתא מחתינהו, וכנ"ל.

הגיוני להניח הנחת בסיס, שאם יהושע בן נון עשה זאת, סימן שרחב היתה אשה גדולה מאד.
אך השאלה היא, אם יש לנו איזשהו הבנה מן הכתובים או מדברי חז"ל על כך שהיתה גדולה מאד, ומה בדיוק היתה גדלותה?
כי להישאר עם "סימן" בעלמא, אינו מיישב את הדברים על הלב כדי צרכם, כי בעצם איננו יודעים מה היתה גדלותה, בייחוד לנוכח דברי חז"ל שדווקא הרחיבו לבאר את מעשיה הנלוזים לפי גירותה.
ולכן אולי מתבקש כיוון מחשבה אחר, כמו שכתבתי בקצרה קודם לכן:
"דווקא להוציא יקר מזולל. כלומר לקחת את שיא הפריצות, לקדשו ולרוממו, ואין מוכשר לכך אלא יהושע בן נון בחיר ה'.
וכמעשהו באשתו כך מעשי הכיבוש בארץ ישראל, לקדשה ולרוממה מארץ של עבודה זרה וזנות למקום של קדושה וטהרה.
ולכן חשוב להדגיש בדברי חז'ל, שיצאו מזיווג מפליא זה 8 נביאים. ואחד מהם ירמיהו שניבא על החורבן אם יאחזו במעשי ארץ כנען.
ואינני בא אלא להציע כיוון, ועדיין ליבי מהסס בדבר..."

צופה_ומביט כתב:אני לא מבין את השאלה. היא היתה בעלת תשובה גמורה!! ואם הקב"ה לא זוכר לה את מעשיה הראשונים ולא מזכירים לה שום דבר מרשעה [וזה אפילו ברשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה] - למה שיהושע יזכור ויזכיר ויתחשב בזה?

ואדרבה, כגודל התהום אליה ירדה לפני כן - כך תשובתה היתה כבירה ואדירה יותר [ומן הסתם העלתה ותיקנה הרבה יותר]. היא השיגה את מה שהתורה מציבה כתכלית התורה כולה והחיים כולם והעולם כולו: "כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת". במדרש רות ב, א כתוב שבו במעמד שרתה עליה רוח הקודש וידעה לומר להם שהם חוזרים לג' ימים. בירושלמי ר"ה א, ג כתוב שיתרו ורחב הם המעולים והכשרים מכל אומות העולם מכל הדורות. יתכן שבאותו דור לא נמצא בישראל שום אשה כמוה, ובכה"ג אומר הספר חסידים בסימן שעז שעדיף לקחת את הגיורת וזרעה יהיו צדיקים וטובים.

אז אם אנחנו מאמינים בדברי חז"ל שבמקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים לא עומדים - למה שצדיק גמור לא יישא אותה לאשה? [כנראה שאצל יהושע ה"ס'פאסט נישט" לא תפס כ"כ מקום. כנראה שהוא ראה רק במבט אמיתי ונקי לגמרי, מבט של שמים, ולא של אנשים].

ובפרט בעלת תשובה מאהבה כזו [בפסוקים ביהושע מתוארת יראה, אבל כמדומני שהמשמעות הכללית וגם בחז"ל היא תשובה מאהבה / יראת רוממות, ולא יראת עונש], ותשובת המשקל שבעודה בכוחה וכו' עזבה את כל חטאיה ובחרה במצוות, והאמינה אמונה שלימה ועזרה לישראל [שהוא כעוזר את השכינה] ושרתה עליה רוח הקודש.

אין לי אלא לחזור ולהביא מה שכבר הבאתי.

מה פתאום רק סימן? כן, יש לנו הבנה מן הכתובים [מה שאמרה כפי שציטטתי, וידעה עתידות, כ"ז מפורש בכתוב] מה היתה גדלותה, וכל הפרשה שם אומרת להדיא שמדובר בתשובה אמיתית וגירות אמת והיא השיגה את תכלית התורה כולה ויציאת מצרים ומעמד הר סיני מה שאומר הקב"ה לישראל שזה מה שהוא מצפה ורוצה מהם, וכנ"ל. ובאותם פסוקים רואים כמה זינתה מקודם, ומכאן בולטת עוד יותר גדלותה שזרקה הכל והגיעה לתכלית הטוב. [מה שכן תמוה לי, איך זינתה כל ארבעים שנה, אחרי שכבר שמעה כי הוביש ה' את מי ים סוף. ואולי היה עדיין חסר ההמשך, ואשר עשיתם לשני מלכי האמורי, וצ"ע].

זאת מלבד שסיכנה את עצמה והצילה את נפשות שני המרגלים במסירות נפש, ועזרה לישראל. כל זה רק כי האמינה באלוקי ישראל ובדבריו לישראל שיקבלו את הארץ, ומשום כך עזבה הלכה למעשה את בני עמה ומולדתה, ועזרה לישראל למרות שידעה בפירוש שהם הולכים להרוג את כל יושבי הארץ כולל בני עירה ועמה ומולדתה, ולא להחיות כל נשמה. כל זה מפורש בפרשה שם, הרי על זה היא השביעה אותם. כלומר, היא קיימה שם ממש "לך לך" [חוץ מ"בית אביה"]. עזרה את ישראל שהוא כעוזר את השכינה [ואצלה היה זה בפשיטות, היא עזרה לישראל רק משום דבר ה' ותוך ויתור על כל עמה ומולדתה הכופרים באלוקי ישראל ורעי המעשים]. ושוב, כל זה מפורש בפסוקים.

וחז"ל הרחיבו על גדלותה אחרי גירותה הרבה יותר ממה ש"הרחיבו" [היכן מצאת הרחבה??] על מעשיה הנלוזים לפני גירותה. חלק הבאתי, ויש עוד. למשל בילקוט שמעוני יהושע ב, יא: "אמר רבי שמעון את מוצא כל מה שכתב בישראל לגנאי כתב ברחב לשבח", והולך ודורש שם את כל הפסוקים [דברי רחב למרגלים] אחד אחד, עיי"ש.

ומה תאמר על רבי אלעזר בן דורדיא?

אכן (כנאמר לעיל), הא למדת מעלתה הגדולה של התשובה!

לכאו' יש לפרש בכוונת התו' בסוטה ל"ה ב' שזה היה ע"פ הדיבור, עייש"ה.

מקדש מלך כתב:בפשוטו איני מבין את השאלה. הרי היא חזרה בתשובה, וזכתה להציל את המרגלים הקדושים וליטול חלק בכיבוש הארץ ולהתגייר. ומדוע לזכור לה חטאי ראשונים. והרי במקום שבעלי תשובה עומדים וכו'?
ומה היא שונה מרות שהיתה גויה, ומן הסתם גם עובדת עבודה זרה שחמור מזנות, וזכתה להינשא לשופט אבצן ולהיות אימה של מלכות בית דוד?

כל הגויות בחזקת זונות (גויה שהתגיירה בחזקת בעולה)

ספר קהלת יעקב ערך ער
עריות בסוד עריות שאם התורה התירה שאר בשר לא יבוא רחמים לעולם, והיה הדבר נשאר בטיפה ראשונה הצדיק מצדיק והרשע מרשע, ואם יחטא אדם חטא קל לעולם לא ינקה ולא יבוא משיח אלהינו, כי על ידי עירוב משפחות יתערבו הכוחות ויתעוררו צינורי הגאולה, והנה משה לקח בת יתרו ויהושע רחב הזונה, כל זה מורה על עירוב משפחות, וכן כתב הזוהר שמנעמי ורות יצא מלך המשיח שיגלה במהרה בימינו אמן, ציוני הובא בילקוט ראובני אחרי.

התיחסות לצד אחר של השאלה:
"לאומר לשמש דום"?
יהושע לא אמר לשמש לידום
יהושע ביקש (בתפלה מד') שהשמש תידום וה' נענה לו,.
לכן להגדיר את גדלות יהושע ב"אומר לשמש דום" אין נלע"ד

לגוף שאלת הרב אליהו בן עמרם שליט"א,
בשבוע שעבר נשלח אליי קונטרס על רחב,
זה רק טיוטה, ואין לי שום רשות להעלות את זה,
אבל לצטט כן,
ושם הובא מספרו של אחד מחכמי זמננו (ומכיוון שלא ראיתי בפנים, אינני מצטט בשמו) שהזנות של רחב הייתה דוגמת הע"ז של יתרו,
היא נבעה מחיפוש מאוד עמוק, ובהיעדר קשר עם עמ"י, זה יצא למקומות הכי שפלים
אבל ברגע שיש מפגש עם עמ"י, כל כוחות הנפש הוסבו מיד אל הקדושה

לא מובן
יתרו חיפש דת וניסה את כל האפשרויות עד שמצא
זנות לכאורה לא קשורה לחיפוש רוחני

מקדש שביעי כל שביעי כתב:כל הגויות בחזקת זונות (גויה שהתגיירה בחזקת בעולה)

יל"ע למ"ד (רבי מאיר במדרש רות, ועוד) שמחלון וכליון לא גיירו את ערפה ורות לפני שנשאו אותן אלא נשאו אותן בגיותן א"כ לא תפסו בהן קידושין, ולכאורה בעילתן היתה בעילת זנות. רש"י יבמות סא, א כתב שגיורת היא זונה כי ביאת גוי פסלה אותה, אבל החינוך רסו כותב "הזונה האמורה כאן היא כל שאינה בת ישראל, דכולן בכלל זונות הן, ועוד שכיוון שאין קידושין תופסין בהן זימה היא", וא"כ הוא אפילו אם נבעלה לישראל.

כללית לגבי גיורת מוכיח התוס' יבמות סא, א שגם גיורת פחות מג' שנים שאינה ראויה לביאה ובפשטות לא נבעלה כלל היא בכלל זונה, "וטעמא לפי שבאה מן העובדי כוכבים השטופים בזימה".

עוד ראה בתוס' שם שמחלק בין גיורת שהיא זונה מדאורייתא לגויה שאינה זונה אלא מדרבנן. ויל"ע בלשון החינוך הנ"ל שמשמע שלא מחלק בזה.

בברכה המשולשת כתב:הזנות של רחב הייתה דוגמת הע"ז של יתרו,
היא נבעה מחיפוש מאוד עמוק, ובהיעדר קשר עם עמ"י, זה יצא למקומות הכי שפלים
אבל ברגע שיש מפגש עם עמ"י, כל כוחות הנפש הוסבו מיד אל הקדושה

בלי להיכנס לגוף הדברים [שלמרות שאלת הרב כדכד אני חושב שכן אפשר להבינם אבל א"א במסגרת זו] - רק לגבי ההקבלה בין יתרו לרחב, אציין שוב מה שהבאתי לעיל מהירושלמי ר"ה א, ג שכשהקב"ה דן את אומות העולם הוא שופט לאומים במישרים, ומהם המישרים? - "דנם ככשרים שבהם, מזכיר להם מעשה יתרו מזכיר להם מעשה רחב הזונה". [כמו שהוא מזכיר לישראל את עקידת יצחק - הוא מזכיר לאומות את מעשה יתרו ומעשה רחב]. וכלומר שעוד בגיותם [כך לכאורה, ועכ"פ עוד לפני שהתגיירו בפועל], כשמעשיהם עדיין שייכים ל"אומות העולם" ואומות העולם נערכים לפיהם - היו יתרו ורחב "הכשרים שבאומות העולם".

יש כאן גם את עצם ההקבלה בין רחב ליתרו, וגם להדיא ששניהם היו "כשרים שבאומות".

מדרש רבה פרשה ח' סי' ט':
כְּשֵׁם שֶׁמָּצִינוּ בְּרָחָב הַזּוֹנָה עַל שֶׁהִכְנִיסָה אֶת הַמְרַגְּלִים לְבֵיתָהּ וּמִלְּטָה אוֹתָם הֶעֱלָה עָלֶיהָ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּאִלּוּ עִמּוֹ עָשְׂתָה וְנָתַן לָהּ שְׂכָרָהּ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (יהושע ב, ד): וַתִּקַּח הָאִשָּׁה אֶת שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים, וַתִּצְפְּנֵם אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא (יהושע ב, ד): וַתִּצְפְּנוֹ. וּמַה שָֹּׂכָר נָטְלָה, שֶׁנִּשְׂאוּ מִבְּנוֹתֶיהָ לַכְּהֻנָּה וְיָלְדוּ בָנִים שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים וּמְשַׁמְּשִׁים עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְהָיוּ נִכְנָסִין לַמִּקְדָּשׁ וּמְבָרְכִין אֶת יִשְׂרָאֵל בַּשֵּׁם הַמְּפֹרָשׁ, וְאֵלּוּ הֵן: בָּרוּךְ בֵּן נֵרִיָה וּשְׂרָיָה בֶּן מַחְסֵיָה, וְיִרְמְיָה בֶּן חִלְקִיָּה, וַחֲנַמְאֵל בֶּן שַׁלֻּם. הֲרֵי לָמַדְנוּ שֶׁאֵין הַכָּתוּב מְדַבֵּר אֶלָּא בְּגֵרֵי הַצֶּדֶק,

כדכד כתב:התיחסות לצד אחר של השאלה:
"לאומר לשמש דום"?
יהושע לא אמר לשמש לידום
יהושע ביקש (בתפלה מד') שהשמש תידום וה' נענה לו,.
לכן להגדיר את גדלות יהושע ב"אומר לשמש דום" אין נלע"ד

בסה"כ נקטתי לשון הפסוק:
יהושע י' י"ב - "ויאמר לעיני ישראל שמש בגבעון דום, וירח בעמק אילון"

ומעניין המדרש שהובא ברש"י יהושע כ"ד ל':
"בתמנת סרח" - כך שמה ובמקום אחר (שופטים ב ט) הוא קורא אותה תמנת חרס על שם שהעמידו תמונת החמה על קברו (של יהושוע) רצה לומר זה הוא שהעמיד החמה וכל העובר עליה אומר חבל על זה שעשה דבר גדול כזה ומת"

כלומר, למרות שבוודאי לא הוא "עשה", בכל אופן נוקט המדרש בלשון "שהעמיד" ו"שעשה".
ועוד, שדווקא מעשה זה הוא שמצאו ישראל להזכיר לכל מי שיפקוד את קברו, כי במעשה זה ראו את גדלותו המיוחדת.

ועוד במדרש תנחומא (אחרי ט') בענין אמירות ודיבורים עם החמה:
"בקש יהושע לשתק את החמה, אמר לו שמש בגבעון דום, למה אמר לו דום, שכל זמן שהוא מקלס יש בו כח להלך, דמם עמד, לכך אמר לו יהושע שיעמוד, אמר לו השמש ליהושע, וכי יש קטן אומר לגדול ממנו דום, אני נבראתי ברביעי, ובני אדם נבראו בשישי, אמר לו יהושע בן חורין שהוא קטן ויש לו עבד זקן אינו אומר לו שתוק, ואברהם אבי הקנה לו הקב"ה שמים וארץ, שנאמר (בראשית י"ד) ברוך אברם לא-ל עליון קונה שמים וארץ, ולא עוד אלא שנשתחוה השמש לפני יוסף, שנאמר (שם ל"ו) והנה השמש והירח וגו', אמר לו וכיון שאני שותק מי יאמר קילוסו של הקב"ה, אמר לו דום אתה ואני אומר שירה בעבורך"

אף שהסגנון והלשון אינן נכונין באשכול זה
ולעצם הענין יש שכתבו דברים נכונים
ותורף הדברים כיון שבעצם הענין הי' ידוע ומפורסם שהיתה גירותה ותשובתה בשלימות הנכונה, ואפשר גם מצד רוח הקודש ששרה על יהושע, ומצד הדין הי' היתר גמור אז הי' זה ענין פנימי, והדבר נכון לפי מקומו ושעתו
מ"מ אני תמה למה בתוך הדברים לא ציינו
לסוגיא דהכל רצין
אם יש פגם לישא גיורת
ובמה שכתבו הפוסקים והאחרונים בזה

דרומי כתב:ואגב, מבואר בספרי קבלה שגירותה של רחב היתה באופן נעלה יותר מאשר גרים אחרים.

ילמדנו רבנו, באלו ספרי קבלה מבואר כך?

אליהו בן עמרם כתב:
א"כ, היתכן שיהושע בן נון בחיר ה', שקיבל תורה ממשה רבינו ע"ה, והעמיד חמה לישראל, שיישא פרוצה גדולה ומגונה כזו, שכל שר ונגיד בזמן ההוא ללא יוצא מן הכלל זנה עימה, ועסקה בזה בקביעות במשך זמן כה מרובה?
אין זו קושיא שלי, וידעתי גם דברי האחרונים שביארו הענין בסוד הגלגולים (יוסף ביהושע, ואשת פוטיפר ברחב), אך לולא דבריהם, הקושיא גדולה לענ"ד.
ומסתמא, יהיה מי שירצה ליישב מעוד קושיות כגון זו, בתורה ובנביאים, אך אולי יש למישהו דרך חדשה בזה?

לנוכח כל ה"מחאות" העדינות לכבודה של רחב, אימם של נביאים ומלכים, תיקנתי את ניסוח הכותרת.
לקיים מה שהמליץ החכם מכל אדם: "טוֹב לִשְׁמֹעַ גַּעֲרַת חָכָם מֵאִישׁ שֹׁמֵעַ שִׁיר כְּסִילִים".
יישר כוחכם.

בריושמא כתב:

דרומי כתב:ואגב, מבואר בספרי קבלה שגירותה של רחב היתה באופן נעלה יותר מאשר גרים אחרים.

ילמדנו רבנו, באלו ספרי קבלה מבואר כך?

כך מבואר בביאורי הזהר להצ"צ ריש ויקרא על יסוד דברי הזהר שם: ונתתם לי אות אמת דא אות וא"ו (וכן הוא באוה"ת בכ"מ).

סגי נהור כתב: .

יישר כוחך.

צופה_ומביט כתב:אינני בטוח שהטעם של החינוך מתאים לגיורת, אלא יותר מתאים למי שנבעלה בעילת זנות.

דברי ההסבר של בעל 'החינוך' אינם הולמים לא את הגיורת ולא את זו שנבעלה לפסול לה, וביחוד אם נבעלה באונס; הם הולמים רק את האשה העוסקת בזנות, ודוקא אשה זו אינה פסולה לכהונה.

יכול להיות. אני בכל אופן התייחסתי בדבריי ללשון המשנה ביבמות.

כדכד כתב:לעניות דעתי.

אמת! שכן רש"י אומר בפירוש, הן בשירת משה (בפרשת בשלח) והן בשירת יהושע (כאן), שיהושע הוא שאמר לשמש 'דום'.

א. לא כתבתי "לעניות דעתי" בהקשר זה ואיני יודע מנין הוצאת את הציטוט הזה.
ב. מה שהבאת מרש"י אינו יותר חזק ממה שהביא הרב אליהו בן עמרם מדברי הפסוק עצמו ביהושע ומדברי חז"ל המייחסים את האמירה לשמש דום ליהושע אולםאני סבור שזו המשמעות של האמירה הזו כתפלה לה' שיעמיד את השמש

שער הגלגולים הקדמה לו:

דע, כי רחב הזונה, היתה נשמה קדושה מאד, ולא לחנם נשאת ליהושע בן נון, וכמו שנודע ממ"ש ז"ל ששרתה עליה נבואה, כשאמרה ונחבאתם שמה שלשה ימים עד שוב הרודפים. גם בס"ה בפסוק ונתתם לי אות אמת, הפליגו לדבר בחכמתה, שנתכוונה בשאלתה זאת. והענין הוא, כי רחב הזונה באה משרש קין הנז"ל, ולכן שאלה מהם ונתתם לי אות אמת, כנגד מ"ש לו וישם ה' לקין אות, ואמרו רז"ל שהוא אות ו' של ההוי"ה שבתפארת הנקרא אמת.

(ועיי"ש עוד ואכ"מ, ולפמש"כ שם יתכן שיש לבאר גם למה עסקה כ"כ בזנות לפני כן, ואכמ"ל).

וראה שם עוד בהקדמה לח:

אודיעך פסוק עד אשר שלט האדם באדם לרע לו, כי האדם הוא אדם בליעל, והם החיצונים, ושולטים באדם הקדוש, בנשמות הקדושות, מחמת עון אדם וקין והבל בניו, שעירבו טוב ברע. וכפי גדלות הנשמה הקדושה, כן גדלות הרע שלה, כי כפי האבר שנאחזת בקדושה, כן תתערב באבר שכנגדו בטומאה. וז"ס כל הגדול מחבירו, יצרו גדול ממנו. וזה ג"כ היה ענין דוד הע"ה, שהיתה נשמה גדולה, ובפגם אדם נתערבה ברע גדול מאד בעמקי הקליפות, ולכן יצא אדמוני, ועשה ענין דבת שבע ואביגיל, ולא נחשב לו כלום, והטעם הוא, כפי שאז היתה הפעם הא' שיצא מעמקי הקליפות, ובא משותף עם רע גדול מאד, ואינו מן התימא אם יעשה מה שעשה ובפרט כי הקב"ה הניחו ביד יצרו להרבות שכרו. וז"ס מ"ש ז"ל אלמלא אתה שאול, והוא דוד, הייתי מאבד כמה דוד מפני שאול, וזה דבר תימא, כי הצור תמים פעלו. אלא הענין הוא כנזכר, כי אם הנשמה גדולה מאד, ובפרט אם אז יוצאת מעמקי הקליפות, הקב"ה מניחו ביד יצה"ר, להרבות שכרו, לראותו שנשמתו גדולה, ולא יוכל הרע עמו. ולכן אפילו שיעשה איזה דבר אשר לא טוב, לא אשם בזה. מטא"כ אם רואה הקב"ה, שהאדם חלש, ונשמתו שפלה, שמביאו בגלגול תם, שאפילו שירצה להרע, אין בו כח. ולכן אל תתמה, אם אנשים גדולים מאד יעשו איזה עון, שלא יעשהו פחות ממנו מאד במעלה. וז"ס פסוק כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב וגו', הם שני לבבות טוב ורע, והרע שלו גדול עד מאד, והטוב שהוא עושה אפילו שהוא מועט יותר גדול מאדם אחר, וז"ש דוד ויעלני מבור שאון מטיט היון וגו', ויתן בפי שיר חדש וגו', ודי בזה למבין.