פורום אוצר החכמה

גיטין נ"ו עמוד ב
בתוס' אשרי אדם מפחד תמיד וכו'
והקשו התוס' שהרי אסור לפחד וכדאמרינן חזייה לההוא גברא דהוי מפחד אמר לו חוטא את...
ותירצו התוס' שכאן היה להם לפחד ולדאוג מן הפורענות שעלול לצאת מזה שייבשו את בר קמצא....
ולא הבנתי כוונת התוס' מדוע היה להם כאן לפחד מן הפורענות יותר מסתם דואג ומפחד שנקרא חוטא

וקשה לפרש בכוונת התוס' שהיה להם לקחת בחשבון את חורבן הבית כיון שדבר זה לא יתכן.... מה גם שאשרי אדם מפחד תמיד אינו משמע שעושה חשבון על גבי חשבון מה עלול לצוץ וכו' ומהכ"ת שצריך לחשוש ולבקש חשבונות רבים
וביותר קשיא דלכאו' כל מפחד הנקרא חוטא חושש מחשבונות רבים שהרי לא מדובר באיש בעל נערווין.
בקיצור איך שלא נפרש את דברי התוס' אין זה מסתדר לי.
כמו כן יש להקשות קצת מדוע אין הגמ' מציינת שעשו עבירה בזה שנתנו יד לבייש את בר קמצא וצ"ע לעת עתה.

בזכרוני מלימוד התוס' בנערותי, שפי' המלמד בערך כך:
כאשר אדם עושה בדברי הרשות חשבונות ופחדים שמא תהיה תוצאה לא רצויה, זה מה שנאמר פחדו בציון חטאים. אבל כשבאים לעשות דבר שיש בו סרך איסור, כמו לבייש אדם, בזה צריך להביא בחשבון כל התוצאות הלא רצויות האפשריות ולהימנע מכך, וזהו הפסוק אשרי אדם מפחד תמיד. ופחד היינו להביא בחשבון דברים רחוקים.