מה גדול ממה- מחשבה או מעשה?

[ישראל הר כסף]

הגמ' קדושין פא: מביאה מעשה מר"ע על פסוק בפרשתינו-
"אישה הפרם וה' יסלח לה - מה הכתוב מדבר? באשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה והפר לה, והיא לא ידעה שהפר לה בעלה, והיתה שותה יין ומטמאה למתים. רבי עקיבא כי הוה מטי להאי פסוקא הוה בכי, אמר: ומה מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה, אמרה תורה: צריכה כפרה וסליחה, מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר - על אחת כמה וכמה".
משמעות הדברים שחטא במעשה גדול יותר. וע"כ יש כאן ק"ו, אם מחשבה הקל כך- מעשה החמור על אחת כמה וכמה.

מאידך, בגמ' יומא כט. איתא "הרהורי עבירה קשו מעבירה, וסימניך: ריחא דבישרא". ופשט הדבר שהרהור פוגם בחלק היותר נעלה שבאדם.

א"כ צריך ביאור מה יותר קשה. הרהור או מעשה.

[נוטר הכרמים]

א. ראה רש"י יומא כט דפשט הרהורי עבירה קשין מעבירה הוא באופ"א לגמרי לגבי כחש הגוף.

ב. ודאי שמבחינת העבירה מעשה גדול מהרהור, והגע עצמך, הרי לכל מעשה עבירה גם קדם הרהור לעשות העבירה, ובכלל מאתיים מנה, וכל הנידון בדברי הנפש החיים ועוד לענין הפגם בבחינה העליונה, דהיינו בנשמה, וכן תוצאות המעשים בעליונים. ודאי שכפרה על מעשה בעינן טפי ממחשבה.

[ישראל הר כסף]

נ"ל לבאר שישנם שני חשבונות בדרגת האדם.
האחת היא כלפי חומרת מעשיו וחומרת פעולתם, שבזה כח המחשבה הרבה יותר גדול.

מאידך, תפיסת האדם את מצבו ואת דרגתו, ולכאו' גם מצבו האמיתי, תלו במעשיו, כי מציאות האדם היא בעולם הזה שהמציאות נראית כאמיתי ובו מעשים נתפסים כמציאות.
כך האדם תופס את עצמו ואת דרגתו, כך שאם עושה מעשה רע, בתדמיתו הוא רשע, ואם עשה מעשה טוב בעיניו הרי הוא צדיק.

כך שמדובר פה בשני ענינים שונים.

[לחם_יומם]

חשב לעשות עבירה, היינו שהוא עושה מעשה מסוים וחושב שמעשה זה הוא עבירה, ולא איכפת לו לעשות את זה, או שהוא רוצה לעשות את זה. הוי אומר יש כאן רצון או מוכנות לעשות עבירה. נתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה. מי שישב ויהרהר כל היום כולו וידמיין שהוא אוכל בשר חזיר, לא עשה שום עבירה. מדובר כאן, איפוא, במחשבת מעשה.
הרהורי עבירה, היינו עבירה מסוימת ידועה, שההרהור בה היא עבירה כשלעצמה, וכל רגע ורגע שהוא מהרהר היא גופה עבירה. מדובר כאן, איפוא, במעשה מחשבה של עבירה.

[שליטא]

מחשבה יותר גדולה ממעשה אלא שזה תלוי אם מדובר במחשבה אמיתית או לא

הרהורי עבירה קשים מעבירה זה משום שלהרהורים האדם יותר מחובר מאשר למעשה

במעשה ישנו פירוד בין הנשמה של האדם לבין מה שהוא מרגיש (לתאווה יבקש נפרד)

במחשבה ישנו יצר שגורם ליותר חיבור (דמיוני) ולכן זה יותר קשה כלומר להיתנתק מזה וכד'..