פורום אוצר החכמה

לפי שבא משה לכלל כעס, בא לכלל טעות, שנתעלמו ממנו הלכות וכו' (רש"י בפרשתינו - מטות), והידוע שכעס הוא מיסוד הגאווה (שמתכעס כשאין עושים רצונו) והרי משה שהתורה מעידה עליו "עניו מכל אדם" איך שלטה בו מידת הכעס ?

ומנלך לך שנתכעס על שאין עושים רצונו ואולי נתכעס על שאין עושים רצונו של מלך מלכי המלכים הקב"ה???

רק הבאתי דוגמה למה כעס הוא מיסוד הגאווה, אך שאלתי הוא בכללות האם בעניו שייך מידת הכעס.

יעויין בספר ארך אפים לרבי אברהם ילין שבאר שם בארוכה ענין זה, וכמדומני שכתב שם שיש שני סוגי אנשים, כאלה שהצליחו לעקור לגמרי את ענין הכעס מנפשם וכאלה שלא הצליחו

ראה בדעת תורה לר"י ליבוביץ בשם הסבא מקעלם

החיד"א כתב דלכן דקדקו חז"ל הק' בלשונם ואמרו "בא לכלל כעס" ולא אמרו שכעס, והיינו שבאמת לא כעס.

וא"כ גם בא לכלל טעות היינו שלא טעה ממש ?

אה"נ, וזל"ק של הרחיד"א ז"ל בנחל קדומים:
ובחון לשון זהב רז"ל שאמרו לכלל כעס לכלל טעות, דלפי האמת לא היה כעס ולא טעות בעצם, אך לפי גדולתו כתיב ויקצוף וכתיב ביה ונעלם.