לגבי הרמב"ם לעיל על בעלי לשון הרע, פירשו מחברים רבים, שהינם בחיוב כרת מדברי קבלה, ע"פ ערכין דף טו עמוד ב:
אמר רבי חמא בר' חנינא: מה תקנתו של מספרי לשון הרע? אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה, שנא': מרפא לשון עץ חיים, ואין לשון אלא לשון הרע, שנאמר: חץ שחוט לשונם, ואין עץ אלא תורה, שנאמר: עץ חיים היא למחזיקים בה; ואם עם הארץ הוא ישפיל דעתו, שנאמר: וסלף בה שבר רוח. רבי אחא ברבי חנינא אומר: סיפר אין לו תקנה, שכבר כרתו דוד ברוח הקדש, שנאמר: יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות, אלא מה תקנתו שלא יבא לידי לשון הרע? אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה, ואם ע"ה הוא ישפיל דעתו, שנאמר: וסלף בה שבר רוח.
עיין חדושי אגדות - מהר"ל.
מדרש הגדול - ויקרא פרק יד פסוק א (פרשת מצורע):
קשה היא לשון הרע יותר מכולן, שנאמר בה כרת, דכתיב יכרת ה' כל שפתי חלקות - לשון מדברת גדולות (תהלים יב, ד), ...
תלמוד ירושלמי - מסכת פאה פרק א:
וכנגדן ארבעה דברים, שהן נפרעין מן האדם בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואילו הן, עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים, ולשון הרע כנגד כולן, עבודה זרה מניין, הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה, מה תלמוד לומר עונה בה, מלמד שהנפש נכרתה ועונה עמה, וכתיב אנא חטא העם הזה חטאה גדולה, ויעשו להם אלהי זהב, גילוי עריות מניין, ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים, שפיכות דמים מניין, ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשוא, כשהוא בא אצל לשון הרע מהו אומר, לא גדול ולא גדולה ולא הגדולה אלא גדולות, יכרת ה' כל שפתי חלקות - לשון מדברת גדולות.
ראה יד המלך (לנדא) הלכות דעות פרק ז הלכה ג.