פורום אוצר החכמה

אומרים את זה בשם:
הנצי"ב
המלבי"ם
הרב קוק

[לא הצלחתי למצוא]

מי באמת אמר את זה? או אולי אף אחד לא?

יש משהו בענין זה באברבנאל על הנביאים.

איני זוכר כרגע היכן, יתכן ורשום אצלי באיזה מקום.

ביערות דבש (ד,ב) יש ענין דומה.

עושה חדשות כתב:ביערות דבש (ד,ב) יש ענין דומה.

אפשר בבקשה ציטוט? אין לי הספר.
תודה מראש.

גישת האברבנאל בספר זכריה היא שבית שני לא היה הכנה לגלות, אלא אפשרות לגאולה שלימה. בעקבותיו - ובעקבות אבן עזרא ועוד - הלך המלבי"ם.

היסוד של בית שני כהכנה לגלות נוסד - לפי קט ידיעתי - ע"י הגר"י קמינצקי, ראה אמת ליעקב לפרש ויחי מט י ומה שצויין שם. את הדברים בעל פה של הגרי"ק זצ"ל במתק שפתיו [באידיש] ניתן להורדה בחינם באתר TORAHDOWNLOADS באחד משיחותיו המוקלטות.

זכור לי שיסוד זה נמצא גם באגרות צפון להרש"ר הירש זצ"ל

ברב קוק זה מופיע בכמה מקומות ביניהם בהקדמה לעין איה (עמ' טו ד"ה והנה במשנה תורה) ובעין איה שבת א עמ' 41-42 ומאמרי הראי"ה עמ' 283 ועוד. אם אתפנה אוסיף מקורות.

ובזה באר גם את ההבדל היסודי בתקופת שני הבתים, שבבית ראשון שרתה נבואה ודבר ה' אל עמו היה נישא בפי דברי הנביאים ואילו בבית שני עיקר דבר ה' התגלה בתורה שבעפ - בדרשות, תקנות וגזרות חז"ל שהן בלבד יכולות לשמר את צורת האומה בהיותה בגלות וע"כ סיבבה ההשגחה העליונה שאורה של תורה שבעפ יופיע בעיקר בזמן הבית השני. הרב טאו הביא פעם מה כי ת"א דר' ישמעאל מקור לזה שבבית השני היתה התגלות תורה שבעפ לעין ערוך יותר מאשר בית ראשון. אני צריך לחפש את זה

במלבי"ם חגי ב' ט' (הן בביאור הענין והן בביאור המלות שבפירושו) על הפסוק גדול יהיה כבוד הבית האחרון הזה מן הראשון מבואר להיפוך [קצת] מכותרת זו, דהבית השלישי שיבנה ב"ב כהמשך לבית השני וקדושתו לא בטל אף בחורבנו ואם היו ראויים היה מתקיים הייעוד בבית השני עצמו. ובזה כנראה מכוון ליישב קו' ששאלו כבר לראשונים [והתוי"ט מביאו] דכבוד של הבית השני היה פחות בהרבה משל בית ראשון שהיה חסר הארון ואורים ותומים [ה' דברים וכמבואר ביומא כ"א.].

אכן כפי שכתבתי למעלה, המלבי"ם בחגי וזכריה ועוד דורך בעקבות האברבנאל וקודמיו בזה. והקושיא מן הפסוק 'גדול יהיה' מבוארת בבבא בתרא ג ע"א בדברי רב ושמואל, ואמרי לה ר' יוחנן ור"א, וראה מהרש"א בח"א שם.

פילווישוק כתב:אכן כפי שכתבתי למעלה, המלבי"ם בחגי וזכריה ועוד דורך בעקבות האברבנאל וקודמיו בזה. והקושיא מן הפסוק 'גדול יהיה' מבוארת בבבא בתרא ג ע"א בדברי רב ושמואל, ואמרי לה ר' יוחנן ור"א, וראה מהרש"א בח"א שם.

לא שמתי לב שכבר הקדימני ומה שכתבתם מהגמ' ב"ב ייש"כ (לא מצאתי מהרש"א שם), ואכן כתבתיו לפום ריהטא (אף דלשון גדול 'כבוד' הבית מתיישב יותר עם תוספת דבריהם דהוא כחלק מהמשך לבנין בית שלישי ושם יהא עיקר הכבוד כראוי), וכוונתי היתה ל'קושיא' שהובא בתוי"ט (דמאי פ"ז משנה ג') ששאלו (כנראה אנשי יש"ו) דכיון דכתיב גדול יהיה כבוד הבית האחרון על בית שני נמצא שאין עוד בית שלישי (ח"ו) ותירצו שהאחרון מתפרש כלפי הקודם לה וכדכתיב בפ' וישלח וישם את לאה אחרונים. ולפי דרך המלבי"ם נראה דלא צריך לזה. [התוי"ט לא הביא למי שאלו אך כמדומה יש בזה בתשובת הרשב"א].

אאל"ט האריך בזה באור ה' לר' חסדאי קרשקש

ר"ש פישר היה מדבר על זה בדרשותיו, מסתמא נדפס בבית ישי [דרשות]

ויעוין גם ספורנו בראשית מט כז - 'כי אמנם מלכות בית שני היה כמו רגע ועם שעבוד על הרוב' , ובפירושו לזכריה ח, ג.

גביר כתב:אאל"ט האריך בזה באור ה' לר' חסדאי קרשקש

ר"ש פישר היה מדבר על זה בדרשותיו, מסתמא נדפס בבית ישי [דרשות]

אור ה', מאמר ג חלק א, כלל ח פרק יב, מהדורת ר"ש פישר עמ' שסח ואילך.

https://tablet-otzar-org.ezproxy.bgu.ac ... book=12688

במג"א קכג, א כ' טעם לג' פסיעות אחר התפלה: "דבזכות ג' פסיעות זכה נ"נ להחריב בהמ"ק, ולכן אנו פוסעים ג' פסיעות ומתפללין שיבנה בהמ"ק". ונר' מזה דלא נתקן עד עתה החרבן שהחריב נ"נ את הבית הראשון.
ועי' אבן ספיר חדרי תימן פמ"ג.

ביפה תואר על המדרש רבה - פ' מקץ, על הפסוק ואני כאשר שכולתי שכלתי, מאריך בעניין זה. ותוכן דבריו, דכל הבית שני היה הכנה לגלות, כדי שיזכו לנס חנוכה, וזה יאיר להם במשך גלותם. (והאדמו"ר מסאטמאר זי"ע בדברי יואל פ' מקץ, ובחנוכה, מאריך בדבריו).

גם נכון לעיין ברמב"ן פ' בחקותי, דמבאר דתוכחת פ' בחקותי הוא חורבן בית ראשונה, ולכך נאמר בסופה וזכרתי את בריתי יעקב וגו', בלי הקדמה שבני ישראל ישובו בתשובה, כי כך היתה הגזירה שיהיו בגלות שבעים שנה, ואח"כ ישובו לאר"י, אף בלא תשובה. ואילו תוכחת פ' תבוא הוא חורבן בית שני, שהוא גלותינו כעת, ואח"כ כתיב (בפ' נצבים) והיה כי יבואו עליך וגו' ושבת עד ה' אלקיך וגו', דאין הדבר תלוי אלא בתשובה. ובתוך דבריו מבאר גם בענין בית שני.

מצאתי ברשימה ישנה שאף הקראי יצחק מטרוקי העתיק דברים אלה -

ומי בעל שכל יאמין שהיה ענין בית שני גאולה שלימה, כי לא היה שם קבוץ גלויות עשרת השבטים כי אם מ"ב אלפים וש"ס איש מיהודה ובנימין שעלו מבבל לירושלים ברשיון כורש מלך פרס ואפילו אותן שהיו בבבל לא עלו כולם אבל רובם נשארו שמה. וגם היות עולים לירושלים לא היו שם בני חורין כי בהיותם שם היו עובדים למדי ולפרס כדכתיב "הנה אנחנו היום עבדים והארץ אשר נתת לאבותינו לאכול את פריה ואת טובה הנה אנחנו עבדים עליה ותבואתה מרבה למלכים אשר נתת עלינו בחטאינו ועל גויתנו מושלים וגו, [נחמיה ט -- ]. ואחר כך עבדו זמן גדול ליוונים ואחר כך זמן רב לרומיים. ואף על פי שלפעמים היו מורדים בהם וממליכים עליהם מלך מכל מקום לא מלך ביניהם אדם מזרע בית דוד אשר לו יאתה המלכות בזמן הגאולה כי אם חשמונאים שהיו משבט לוי ומזרע הכהונה ואחר כך מלכו עבדיהם רוצה לומר הורדוס ובניו אחריו עד חורבן בית שני .... אין זה כי אם שנתן ה' אותם לרחמים לפני שוביהם והעיר את רוח כורש מלך פרס לתת להם רשיון לשוב לירושלים לנות בית ולעבוד שם את ה' יתברך ולצאת מתחת ידו כאלו מלך ישמעאל המולך עתה בירושלים היה נותן רשות ליהודים אשר בקצת מדינות מלכותו לעלות לירושלים לבנות בית לשם ה' בתנאי שיהיו תמיד משועבדים אליו, ואל יהיה מן הפלא אם לקצת הימים ימרדו בו, כן היה עניין בית שני, אבל תמיד היה בכלל הגלות הראשון ... [יצחק מטרוקי, חזוק אמונה, ח"א פי"ז].