פורום אוצר החכמה

וכמו כן לשיטת הראב"ד שלכהן טמא אין איסור מדאורייתא להיטמא שוב יש לדון בכה"ג והאם יש לחלק ביניהם?

(לא נעלם ממני שקברי צדיקים במחלוקת שנויה אבל הדיון פה עקרוני)

כוונתך לכה"ג?

לא. הוא מתכוון לכהן הדיוט שמצווה "להיטמא" על קרוביו, והשאלה היא אם יש מצוה כשאין חלות של טומאה.
ולפו"ר יתכן שהוא תלוי בשאלה האם גדר המצוה הוא התעסקות בצרכי המת, וממילא להיטמא, או טומאה גרידא ואפילו בלי שום עיסוק בצרכי המת (בעבר עסקתי בזה בלמדי מנחת חינוך מצוה שסד, שהיה שם לצדד בנושא, אך דברי תורה קלין לאבדן ככלי זכוכית ואיני זוכר כעת הפרטים).

תפשוט לה מהא דכתב הרמב"ם ז"ל,

לה יטמא מצות עשה שאם לא רצה להטמא מטמאין אותו על כרחו
---
ואי משום צרכי המת, אז כיצד מטמאים אותו בע"כ. אלא משמע, ששלוחי בית דין תופסים אותו ומטמאים אותו בקרובו המת בעל כרחו. וא"ת, מטמאים אותו בע"כ, הפירוש, שכופים עליו שיתעסק בצרכי המת, הל"ל ואם לא רצה להיטמא כופים אותו עד שיטמא

אבל מ"ש בהמשך,

אשתו של כהן מתטמא לה על כרחו ואינו מטמא לה אלא מדברי סופרים עשאוה כמת מצוה כיון שאין לה יורש אלא הוא לא תמצא מי שיתעסק בה
---

פשיטא שהכוונה היא שכופים אותו לעסוק בצרכי אשתו המתה, מדרבנן. ואיידי דכתב לעיל, מטמאים אותו בע"כ, כתב נמי הכא.