איתא בגמ' (ברכות דף נ"ה ע"ב) "האי מאן דחזא חלמא ולא ידע מאי חזא, ליקום קמי כהני בעידנא דפרסי ידייהו ולימא הכי: רבש"ע אני שלך וחלומותי שלך חלום חלמתי ואיני יודע מה הוא וכו'".
כהיום המנהג בארץ ישראל בקהילות בני הישיבות (לאפוקי מנהג הפרושים) שאומרים רבונו של עולם בנשיאת כפים בימים נוראים ובשלש רגלים (ואז מנגנים את הניגון הידוע), המנהג נהיה כנראה בהשפעת המנהג בחו"ל שאין הכהנים נושאין את כפיהן אלא בימים נוראים ושלש רגלים.
זכור לי במעומעם שאין אומרים רבונו של עולם אלא אם כן יש ב' כהנים בבית הכנסת שנושאים את כפיהן, וכן אפשר לדייק מלשון הגמ' "ליקום קמי כהני בעידנא דפרסי ידייהו", שאלתי כהן אחד ואמר לי שאין לזה שחר, ונוהגים לומר גם כשיש רק כהן אחד.
האם התפרש הדבר באיזהו מקומן?