פורום אוצר החכמה

בכמה מקומות מצינו שהקילו חז"ל או הפוסקים באופן שיש הפסד מרובה.
מה הדין בדאיכא ספק הפסד מרובה, האם ריבוי בשיעור ההפסד יגרום להקל גם באחוזים נמוכים יותר.
והאם זה משתנה בין עני ועשיר, והאם בכלל מצינו גדרים מדוייקים של הפסד מרובה או שהכל כראות עיני המורה.

ראיתי בא' מספרי הגר"י זילברשטיין בשם האחיעזר - שהגדר הוא שאם ההפסד נוגע לליבו - עד שיספר זאת לבני ביתו, הרי זה נחשב כהפסד מרובה
ולמשל, אדם יאבד ברחוב 5 ש"ח לא יספר זאת לאשתו, אבל כשיאבד 50/100 וכו' כל א' לפי מידת עשרו - יתאונן על כך בפניה

ראיתי כעת במג"א סי' רסה סק"ב דיון האם חשש דליקה שאינו בגדר ברי היזקא חשיב הפסד מרובה או לאו.

עיין בכה''ח יו''ד סו''ס ל או ל”א שהביא את כל שיטות בציון של כל המ''מ כדרכו, והתייחס כמובן גם לנושא שהעלית.

יתכן שאין כל המקומות שווים. ולדוגמא מה שהפוס' מקילים לסמוך על שיטה יחידאית במקום הפ"מ ובזה שייך חילוקים בין עני ועשיר וכו' הכל כמובא בס' כה"ח שם. אבל יש מקומות שחז"ל לא תקנו היכא דאיכא הפ"מ, וכגון ביטול כלי מהיכנו לשעה במס' שבת דף קנ"ד, דמשמע לכאו' שגם אין ענין להחמיר בזה בכלל, כי התקנה לא קיימת במקום זה, וא"כ אולי בכי הא אין חילוק בין עני ועשיר, ומאידך יש לזה כללים יותר חתוכים, כמו בנידון המג"א על ספק הפ"מ וכדומה.