פורום אוצר החכמה

הסתפקתי האם ע"א נאמן במקום דאיתחזק איסורא כשבידו לתקן רק ע"י שיעבור איסור.
כגון שיבטל את האיסור בהיתר, והרי אסור לבטל איסור לכתחילה.

מתוך מה שהעלתה מצודתי בענין:
החפץ חיים [הל' לשון הרע - באר מים חיים כלל ב ס"ק ט] פשיטא ליה דלא חשיב בידו, וז"ל, דהרי הוא דבר דאתחזק איסורא ואין בידו לתקן, דאם הוא ילך לכתחלה ויספר באפי תלתא יעבור בזה על איסור דאורייתא וכנ"ל ועי' ביורה דעה בסימן קכ"ז, עכ"ל.
ובספר אוצר עדות באיסורין [פרק ד ענף ה] כתב דדברי הח"ח תמוהים, דבצמח דוד [על תשו' רעק"א סי' פח] כתב להוכיח מגיטין [נד, ב] דכהן האומר זבחים שעשיתי עמך ביום פלוני נתפגלו נאמן כשעודן בידו לפגלן, וכתב רש"י וגבי קרבנות בכהן העובד קמיירי כגון שהודיעו בין שחיטה לזריקה ואמר פיגלתיה בשחיטה שעדיין בידו לפגלו בשאר עבודות אבל ביום פלוני שכבר יצאו מידו לאו כל כמיניה. עכ"ל. הרי שאע"פ שאם יפגל יעבור באיסור מ"מ חשיב בידו. וע"ע בחידושי ר' שלמה [ח"א כתבים ותשובות סי' כא] מש"כ בזה.
ובספר הנ"ל כתב ליישב דדוקא במקום שאומר שעבר כבר איסור מהני בידו אף במקום שאינו בידו אלא אם יעבור איסור, אבל בגוונא דהח"ח שלא אומר שעבר כבר איסור אלא בידו לעשות כן ע"י שיעבור איסור ובזה אינו נאמן, עיי"ש.
אמנם לא הבנתי חילוק זה, דהא כתב בשו"ע [יו"ד סי' קכז, א, והוא מהגמ' בגיטין שם] האומר לחבירו נתנסך יינך, אם הוא בידו, נאמן. ואפילו אם אינו עתה בידו, שכבר הוחזר לבעלים, אם בפעם ראשון שמצאו אמר לו: נתנסך יינך, נאמן אפילו אם הבעל מכחישו. עכ"ל.
והרי שם הוא לא אומר שהוא עצמו ניסך את היין, אלא נתנסך יינך ע"י גוי וכדו', אלא שבמקום שבידו לנסך את היין נאמן ע"ז. ואע"פ שעובר באיסור דאו' בניסוך היין, מ"מ חשוב בידו.

שוב מצאתי בברכת אברהם להגר"א ארלנגר זצ"ל ב"ב לט, א שהקשה כן על הח"ח. והניח בצע"ג.

ומה בדבר הערתך שהרי לעולם בידו לבטל האיסור ברוב.

עושה חדשות כתב:ומה בדבר הערתך שהרי לעולם בידו לבטל האיסור ברוב.

בענין זה, אך ללא איזכור מפורש על הנושא
ראיתי ברבי עקיבא איגר מסכת חולין דף צז עמוד א

שם טעים לה כהן. לכאורה קשה דאמאי יהא עד אחד נאמן הא איתחזק איסורא דנפל שם תרומה. ובשלמא לשיטת הר"ח כהן דההיתר נהפך להיות איסור ניחא דהא אתחזק ג"כ היתרא, ואם אמרינן דיש בה טעם נעשה הכל איסור ע"כ נאמן דכמו דאתחזק איסורא כן אתחזק ג"כ היתרא.

ומבו' דפשיטא ליה שע"א אינו נאמן, ולא הזכיר כלל מהא דהוי בידו, ודלא חשיב בידו משום דהוי איסורא. וצ"ב.

שו"ר בספר אילה שלוחה גיטין ב, ב שהקשה כן, וכתב ליישב: דאם הוא מבטל את האיסור פירושו שכאלו הוא שורף את דבר האיסור כי דבר האיסור לא נראה ואין זה מקרי בידו, עיי"ש.
וראה מש"כ עוד בספרו משנת אליהו שם.

לגבי 'כל שבידו לא הוי דחוי' ראה בתוס' בזבחים לד:

לכאורה כוונת הח"ח דווקא כשיצטרך העד לעבור על האיסור עצמו שעליו בא להעיד שמותר, והואיל ויצטרך לעבור על האיסור הזה עצמו ל"ח בידו. אבל כשיש איסור צדדי לא שמענו, וכפי שהוכיחו מגמ'.
ובפרט איסור דרבנן [ביטול איסור לכתחילה, לחד מ"ד] שנחשב בכ"מ כמו שבידו לעבור.

יהודה בן יעקב כתב:הסתפקתי האם ע"א נאמן במקום דאיתחזק איסורא כשבידו לתקן רק ע"י שיעבור איסור.
כגון שיבטל את האיסור בהיתר, והרי אסור לבטל איסור לכתחילה.

לכאורה דבר זה תלוי במח' בענין 'בידו' אם הגדר הוא מה שבעצם יכול לעשות, או מה שבפועל יכול לעשות. ובמילים אחרים (לדוברי אנגלית): האם 'בידו' הוא בגדר 'could' או 'would', ודו"ק.
דהיינו:
'could' פירושו שהגם שיכול לעשות הדבר במציאות, מ"מ יעבור על איסור, ולכן קרוב לודאי שלא יעשה, אבל מ"מ מידי 'could' לא נפקא.
'would' פירושו שיכול לעשות הדבר במציאות, וגם יעשה - משום שאין דבר עומד בפניו.
ונראה שרש"י והרא"ש פליגי בזה, דרש"י כתב (גיטין נד: ד"ה נאמן) ד'בידו לטמאן ולפגלן' הוי בידו, והרא"ש תמה עליו דאין זה בידו, דהרי 'אי טמאינהו בעי שלומי'.
ויתכן דפליגי בהנ"ל.
ויש לתלות זה גם באם 'מיגו' הוא ראיה או זכות הטענה, ואכמ"ל.