פורום אוצר החכמה

ביבמות צ. אמר רבי יוסי בר חנינא מאי לא הורצה דקאמר להתיר בשר באכילה אבל בעלים נתכפרו בו סוף סוף קמתעקרא אכילת בשר וכתיב ואכלו אתם אשר כפר בהם מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים א"ל שב ואל תעשה שאני.

האם למעשה הכיפור של הבעלים תלוי במה שהכהנים אוכלים?

סליחה שאני מתערב בענין תורני א ני חושב שזה פירוש המילים

הפצת המעיינות כתב:סליחה שאני מתערב בענין תורני א ני חושב שזה פירוש המילים

זבחים כו:
אמר שמואל פסול בשר אבל בעלים נתכפרו מאי טעמא דאמר קרא ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר כיון שהגיע דם למזבח נתכפרו בעלים.

האם הסוגיות חלוקות?

עי' תוס' פסחים נט ב ד"ה יכול.

הוה אמינא כתב:עי' תוס' פסחים נט ב ד"ה יכול.

יכול נטמאו או שאבדו לא יהו הכהנים כו'. הכי סלקא מסקנא הכא דאי לא אכלי כהנים לא מכפרי בעלים ולא משתרו לאכול בקדשים ומקשה ריב"א דבהאשה רבה (יבמות דף צ.) אמר ת"ש דם שנטמא וזרקו בשוגג הורצה במזיד לא הורצה והא הכא דמדאורייתא ארצויי מרצי כו' ומשני מאי לא הורצה להתיר בשר באכילה אבל בעלים מתכפרין אלמא אף על גב דבשר אינו נאכל בעלים מתכפרין וי"ל דהיכא דחזי לאכילה מדאורייתא מתכפרין והכא בעי למימר דכל כמה דלא חזו כהנים לאכילת בשר לא מתכפרים בעלים ומיהו קשה מנטמא בשר היאך זורק את הדם הא אין לבשר שעת היתר לכהנים ונראה לפרש דכל זמן דחזי בשר לאכילה לא מתכפרי בעלים עד שיאכלו כהנים אבל אם נטמא אחרי כן או יצא או נעשה נותר מתכפרי בעלים:

ייש"כ!
אם יש דעות אחרות בראשונים אשמח לדעת.

תוס' בזבחים ד"ו. והלא אין כפרה אלא בדם - בפרק תמיד נשחט (פסחים נט:) אמרי' כל כמה דלא אכלי כהנים בשר לא מצי מכפר דכתיב ואכלו אותם אשר כופר בהם מלמד שהכהנים אוכלין בשר ובעלים מתכפרים אבל מכל מקום עיקר כפרה אינה אלא בדם.

נראה לי שהתשובה כבר נכתבה.
אני אכתוב מדילי אבל את אותם הדברים רק בנוסח אחר.
א. כל כפרת קרבן תלויה רק בדם!
ויש בזה נ"מ אם לא זרקו את הדם, ויש איזה דיעבד בקרבן, אפשר להוציאו לשריפה, ולהביא קרבן חדש [בלי להיכנס למקרים שכך צריך לעשות]
אם זרקו את הדם, כבר כלתה כפרתו, שכל הכפרה רק בדם. ובזה יצאו ידי חובתם, בין ציבור ובין יחיד.
בקרבנות שיש כמה מתנות [חטאת, וחטאות פנימיות], יש מח' מה עושים אם נפסל או נשפך באמצע המתנות.
ב. אכילת הכהנים יש בה עוד ענין כפרה לכתחילה שאינו מעכב עיקר כפרה.
אם נטמא הבשר, אין אוכלים בשר, ואע"פ כן הבעלים נתכפרו. זה נוגע גם לקדשים הבאים בטומאה משום שטומאה הותרה בציבור, או באופן שנתכשרו משום ריצוי ציץ.
ויש מי שאומר, שאם אין דם אין בשר, ויש אופנים שאם אין אפשרות אכילת כהנים, אין זורקים את הדם, ויוצא הקרבן לשריפה, ויביא אחר תחתיו.

כללו של דבר, זריקת הדם היא עיקר ההקרבה ובה תלויה הכפרה, לפניה אינו קרבן, ולאחריה הסתיימה ההקרבה.

יאיר1 כתב:נראה לי שהתשובה כבר נכתבה...

לא יישבת את דברי הגמרא המפורשים שכל זמן שכהנים לא אוכלים את הבשר - לא התכפרו הבעלים.

עזריאל ברגר כתב:

יאיר1 כתב:נראה לי שהתשובה כבר נכתבה...

לא יישבת את דברי הגמרא המפורשים שכל זמן שכהנים לא אוכלים את הבשר - לא התכפרו הבעלים.

הביאו כבר קודם את דברי תוס'.
נדמה לי, שאף אם בשר ראוי לאכילה, נתכפרו בעלים עיקר כפרה, לפני שאכלו כהנים את הבשר.
וצריך למצוא נ"מ בזה. ושם יוכל להיבחן ולהיבדק.