פורום אוצר החכמה

כידוע הוצאות שבת אינן קצובות לו לאדם, והמוסיף מוסיפין לו.
נשאלתי, מה דינו של המוציא הוצאות שבת עבור אנשים אחרים, כגון שמארח משפחה (יש לדון בנזקקת, ויש לדון בשאינה נזקקת), ששולח מטעמים לקרוביו וכדומה. האם גם זה נכלל במימרת חז"ל הנ"ל?

נ"ל שמלשון רש"י משמע שזה כלול ב'בני לוו עלי וכו' ואני פורע':

רש"י מסכת ביצה דף טו עמוד ב
חדות ה' - שמחה שאתם עושים בשביל הקדוש ברוך הוא - הרי היא מעוזכם, היא תעזור אתכם לשלם הקפותיכם ומלוותיכם שתלוו בשבילה.

------
עיון בסוגיה זו:
viewtopic.php?f=17&t=34134&start=80#p375311

לא הבנתי את הקשר בין רש"י לשאלה. תוכל לפרש?

מקדש מלך כתב:לא הבנתי את הקשר בין רש"י לשאלה. תוכל לפרש?

כנראה כוונתו כי בגמ' שם פסוק זה מופיע כמקור להוצאות שבת, עיי"ש.

מקדש מלך כתב:לא הבנתי את הקשר בין רש"י לשאלה. תוכל לפרש?

אם שאלתך היא אך ורק מצד מה שנאמר על הוצאות שבת ויו"ט, שאינן בכלל הנקצב מר"ה, יתכן שאין קשר. אני התכוונתי לומר שנ"ל שיש קשר למה שכתוב קודם לכן באותה גמ' על 'בני לוו עלי' וכו'.

לדעת הריטב"א בביצה שם הוא הדין לכל הוצאה של מצוה, הנידון הוא לכאו' לפי החולקים.

לכאורה יש לדון גם לפי הריטב"א, האם אדם שיקנה מתנה לידידו תפילין מהודרות מובטח לו על כך החזר?

מי שמארח משפחה בביתו עושה בכך מצוה, לא כן? [אבל יתכן שיש אופני אירוח שאין בהם מצוה].
ומי שקונה תפילין לחבירו, וכן חליפה או נעליים, אם חבירו עני קיים מצוה ובעשיר לא קיים כלום.
וזו היתה כוונתי, דלפי הריטב"א דל מהכא דעסקינן בסעודות שבת של השני, הרי יש את מצוות הכנסת אורחים.

אכן כדבריך, השאלה היא במקרה שהאירוח מצד עצמו אין בו מצוה. וכמו בדוגמא השניה, ששולח לקרוביו ממטעמי השבת, וכפי הנוהג המצוי.

אם קונה תפילין לחבירו העשיר, הוא אכן לא קיים מצוה, אבל העשיר כן מקיים בכך מצוה, שמניח תפילין מהודרות, ולדברי הריטב"א הוא לכאורה מעין הנידון שלנו, הלוא כן?

מחיפוש באוצר החכמה מצאתי בשם הגרח"ק, שמסתבר שנחשב כהוצאות שבת.

מקדש מלך כתב:מחיפוש באוצר החכמה מצאתי בשם הגרח"ק, שמסתבר שנחשב כהוצאות שבת.

ראה בס' דרך שיחה לתלמידו הג"ר אליהו מן שליט"א (ח"א עמ' רעא-רעב) שדעתו לא כמובא בקובץ שהבאת:

לענין יו"ט (הנזכר בסיום הדברים) יש להעיר מדברי הרמב"ם הידועים שדוקא כשמאכיל לאחרים הוי שמחת יו"ט.

בזוה"ק יש אבחנה בין שבת ליו"ט בענין זה