פורום אוצר החכמה

בפרשת השבוע כתב רש"י עה"פ ואהבת את ה' אלוקיך - עשה דבריו מאהבה וכו'. וברמב"ם למד מכאן מצות עשה של אהבת ה'. וצ"ב אם רש"י והרמב"ם חולקים בזה.
אבקש את חברי הפורום לעזור לי במ"מ לאהבת ה', כמה שיטות ראשונים יש במצוה זו, מה גדרה וכו'.

צר לי שלא אוכל לעזרך. אבל קשה עלי להמנע מלקשר לדבר נפלא שנכתב כאן שנה שעברה.
viewtopic.php?f=7&t=1208&p=7338&hilit=%D7%90%D7%94%D7%91%D7%AA+%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94#p7338

אני מבקש שוב מי שיודע כמה שיטות יש במצוה של אהבת ה', שיועיל בטובו לציין לי מ"מ.
יישר כח

רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ב ה"ב
והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו, בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול א כמו שאמר דוד צמאה נפשי לאלהים לאל חי, וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות, כמו שאמר דוד כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך מה אנוש כי תזכרנו, ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה רבון העולמים כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם, כמו שאמרו חכמים בענין אהבה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם.


אלשיך דברים פ"ו פ"ד
שמע ישראל. כלומר, שמע באחדות הלב אתה ישראל, את תורת ה' אשר אמרתי בפסוק הקודם, ושמעת ישראל כו'. כי דע לך, כי יותר חפץ בך מבמלאכיו. והוא, כי על ידי היות ה' אלהינו, ולא אלהי מלאכי השרת, נעשה ה' אחד. שנעשה על ידינו במעשינו אחדות מדותיו ושמותיו יתברך, מה שאין כן על ידי מעשי שרפי קדש. ואם כן לא יהיה כמו זר נחשב, התייחס לך אהבה עם קונך. וזהו ואהבת את ה' אלהיך, כי מי שיעצר כח לייחד אלהות, לא יבצר ממנו צד ייחס מפאת נפש עמו ישראל:

אור החיים דברים פרק ו פסוק ה

ואהבת. אמר בתוספת וא"ו, לומר מלבד מצות שמע ישראל שהוא קבלת עול מלכות שמים היא מצות אהבת ה'. עוד ירצה להעיר להקודם לאהבה על דרך אומרם ז"ל (זוהר ח"ג נ"ו) אין אדם משיג גדר האהבה עד שתקדים בו היראה, והוא אומרו ואהבת מלבד גדר היראה, ואומרו את ה' פירוש על ידי האהבה אדם מתדבק בה' והוא אומרו את ה':
עוד ירצה שעל ידי אהבת ה' ישיג מדרגה זו שיהיה ה' מיחד שמו עליו ביחוד כדרך אומרו (בראשית כ"ח י"ג) אלהי אברהם אלהי יצחק, ופירוש שכל אחד ראוי בפני עצמו שיתיחד שם אלהותו עליו, ותמצא שאברהם ביאר בו הכתוב שהיה אהוב דכתיב (ישעי' מ"א) זרע אברהם אוהבי, וכמו כן רמז הכתוב כאן שכל שאהוב ה' יקרא ה' אלוהו ביחוד, ותיבת ה' נמשכת לפניה ולאחריה:
עוד ירצה לעורר לב איש ישראל לאהבת ה' על דרך אומרם ז"ל (ילקוט ס"פ נח) בפסוק יושב תהלות ישראל שלא בחר ה' מכל התהלות זולת כשהללוהו ואמרו לפניו ברוך ה' אלהי ישראל אז ישב על כסא מלכות עולם, והוא אומרו ואהבת את ה' לטעם זה שלא בחר להיות אלא אלהיך, ובהעיר האדם לבו לפרטי' כאלו תתנתק נפשו ותתר ממקומה בהתעוררות נפלא ורם באהבת הנאהב יתעלה רום תפארת כבודו:
עוד אולי שנתכוון לעורר לב האדם בג' מיני אהבה שישנם בהכרה לנבראים, והם אהבת הטוב, אהבת הערב, אהבת המועיל, לזה בא דבר ה' לשלשתם, ואהבת את ה' בשם זה העיר הלב לבחינת אהבת הטוב במה שהוא טוב הרמוז בשם כאומרו (תהלים קמ"ה) טוב ה' לכל, גם בחשק הערב בסוד (תהלים ל"ד) טעמו וראו כי טוב ה', כי כל הנפש אשר יוכיח שם זה למולה אין עריבות בכל הנבראים שיכנס אליו בערך הנשתוו, וזה לך האות אומרו (שה"ש ה') נפשי יצאה בדברו, גם תשכיל בפסוק (במדבר ל"ג), ע"פ ה', כי תתנתק הנפש מהגוף ולא תרגיש בפרידה להפלגת הרגש הערב מהטוב, הרי שמענו אהבת הטוב ואהבת הערב מתיבת ה', ואהבת המועיל רמזה באומרו אלהיך על דרך אומרו (תהלים כ"ב) יושב תהלות כמ"ש בסמוך, ובזה נכלל גם כן אהבת המועיל כי בזה הרווחנו עולם ומלואו כמאמר שלמה (קהלת י"ב) כי זה כל האדם כל העולם כלו לא נברא אלא לצוות לזה (שבת ל ב):


החיד"א בברית עולם ושומר הברית (על ספר חסידים) סימן יד
שורש אהבת ה' וכו' הירא את דבר ה' ישקוד בשרשים הללו שכתב רבינו בשורש החסידות האהבה והעניה והיראה וכו' וכן בשרשים אשר נטע תלמידו רבינו אלעזר מגרמיזא ז"ל בתחילת ספרו הקדוש ס' הרקח בחון בהם וחזור בהם ותתעורר נפשך לאחוז בסנסני שרשיהם הקדושים ועין בעין תראה ותבין שפל מצבך ותמהר לשוב אל ה'.

גם רבינו הח"ח זיע"א כתב בביאור הלכה ריש סימן א
כיצד יגיע האדם לאהבה הוא ע"י התורה וכדאיתא בספרי לפי שנאמר ואהבת איני יודע כיצד לאהוב את המקום ת"ל והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם כלומר שע"י ההתבוננות בתורה יכיר את גדולתו של הקדוש ברוך הוא שאין לו ערך ולא קץ ותתיישב האהבה בלבו בהכרח. וענין המצוה שיראה האדם להשים כל מגמתו וכל מחשבתו אחר אהבת הש"י ויעריך בלבו כי כל מה שיש בעולם מעושר ובנים וכבוד הכל הוא כאין נגד אהבתו ית' וייגע תמיד בבקשת חכמת התורה למען ישיג ידיעה בה'. והקובע את מחשבתו בעניינים הגשמיים ובהבלי העולם שלא לש"ש רק להתענג ולהשיג כבוד ביטל עשה זו ועונשו גדול.

אורייתא! כתב:רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ב ה"ב
והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו, בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב...

בהבנת דברי הרמב"ם צ"ב מדוע כשאדם מתבונן במעשיו וברואיו הנפלאים והגדולים ויראה חכמה שאין לה קץ הוא אוהב וכו', וכי אם אני רואה דברים עצומים אני אוהב את מי שעשה אותם? אולי אני מפחד מהעצמה או המום אבל מה שייך שבגלל זה אני אוהב?? [אולי אנו לא מבינים היטב מהי אהבה]

אורייתא! כתב:אלשיך דברים פ"ו פ"ד
שמע ישראל. כלומר, שמע באחדות הלב אתה ישראל, את תורת ה' אשר אמרתי בפסוק הקודם, ושמעת ישראל כו'. כי דע לך, כי יותר חפץ בך מבמלאכיו. והוא, כי על ידי היות ה' אלהינו, ולא אלהי מלאכי השרת, נעשה ה' אחד. שנעשה על ידינו במעשינו אחדות מדותיו ושמותיו יתברך, מה שאין כן על ידי מעשי שרפי קדש. ואם כן לא יהיה כמו זר נחשב, התייחס לך אהבה עם קונך. וזהו ואהבת את ה' אלהיך, כי מי שיעצר כח לייחד אלהות, לא יבצר ממנו צד ייחס מפאת נפש עמו ישראל

כאן נראה אחרת מהרמב"ם, שלפי הרמב"ם מרוב עצמת הפעולות של הקב"ה והתבוננות בגדלותו אדם משיג אהבה, אך לפי האלשיך הזהות האישית שיש לנו איתו, שהוא אלוקינו ולא אלוקי המלאכים, ואולי כוונתו שאנו מייחדים אותו ולא המלאכים, ההתבוננות בקשר אישי זה גורם לנו אהבה.

אורייתא! כתב:אור החיים דברים פרק ו פסוק ה
ואהבת. אמר בתוספת וא"ו, לומר מלבד מצות שמע ישראל שהוא קבלת עול מלכות שמים היא מצות אהבת ה'. עוד ירצה להעיר להקודם לאהבה על דרך אומרם ז"ל (זוהר ח"ג נ"ו) אין אדם משיג גדר האהבה עד שתקדים בו היראה, והוא אומרו ואהבת מלבד גדר היראה, ואומרו את ה' פירוש על ידי האהבה אדם מתדבק בה' והוא אומרו את ה'...

מדברי הזהר שמביא האוהחה"ק משמע היפך דברי הרמב"ם שלפי הרמב"ם אדם אוהב את הקב"ה ומתוך כך מתאוה תאוה גדולה לדעת את ה', ואחרי שיודע מפחד מהעצמה, ואילו כאן בזוהר מבואר שא"א להשיג אהבה לפני יראה.

עשוי לנחת כתב:בהבנת דברי הרמב"ם צ"ב מדוע כשאדם מתבונן במעשיו וברואיו הנפלאים והגדולים ויראה חכמה שאין לה קץ הוא אוהב וכו', וכי אם אני רואה דברים עצומים אני אוהב את מי שעשה אותם? אולי אני מפחד מהעצמה או המום אבל מה שייך שבגלל זה אני אוהב?? [אולי אנו לא מבינים היטב מהי אהבה]

אהבה ר"ל הערכה. [כמו "את אשר יאהב ה' יוכיח", ייסורין של אהבה".

עשוי לנחת כתב:מדברי הזהר שמביא האוהחה"ק משמע היפך דברי הרמב"ם שלפי הרמב"ם אדם אוהב את הקב"ה ומתוך כך מתאוה תאוה גדולה לדעת את ה', ואחרי שיודע מפחד מהעצמה, ואילו כאן בזוהר מבואר שא"א להשיג אהבה לפני יראה.

אין הרמב"ם חולק על זה. ומקרא מלא הוא:
"ועתה ישראל מה ה' אלקיך שאל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אתו ולעבד את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך". (דברים פרק י פי"ב).

אורייתא! כתב:אהבה ר"ל הערכה. [כמו "את אשר יאהב ה' יוכיח", ייסורין של אהבה".

זאת אומרת שאין זה במושגים של אהבה שלנו, כי לכאורה הערכה זה דבר שכלי - אני מעריך אדם גדול או בעוצמה שלו או אפי' במידותיו, אך זה לא מחבר אותי אליו רגשית עד כדי אהבה?

אורייתא! כתב:אין הרמב"ם חולק על זה. ומקרא מלא הוא: "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שאל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אתו ולעבד את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך". (דברים פרק י פי"ב).

אולי הפסוק מונה את הדברים לפי סדר חשיבותן, ואכן יראה קודמת במעלה לאהבה, אך הדרך ליראה היא ע"י אהבה, והפסוק לא אומר את המהלך של הדברים, אלא את סדר חשיבותן.
וגם אם נאמר שהפסוק אומר לפי סדר הדברים, אז מה באמת הפשט ברמב"ם שמתוך התבוננות מגיע לאהבה ואח"כ מפחד ממנו, ודלא כמשמע בפסוק?

אורייתא! כתב:אור החיים דברים פרק ו פסוק ה
ואהבת. אמר בתוספת וא"ו, לומר מלבד מצות שמע ישראל שהוא קבלת עול מלכות שמים היא מצות אהבת ה'. עוד ירצה להעיר להקודם לאהבה על דרך אומרם ז"ל (זוהר ח"ג נ"ו) אין אדם משיג גדר האהבה עד שתקדים בו היראה, והוא אומרו ואהבת מלבד גדר היראה, ואומרו את ה' פירוש על ידי האהבה אדם מתדבק בה' והוא אומרו את ה'...

ספר אהל מועד שער ראשית חכמה הארוך דרך ג נתיב ב:
מצינו במקום אחד אהבה ויראה כמו באברהם זרע אברהם אוהבי (ישעיהו מא, ח) ונקרא ירא שנא' כי ירא אלהים אתה (שם, שם) והרבה פעמים מקדים הכתו' היראה לאהבה כדכתי' ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך (דברים י, יב), והדין נותן שאי איפשר להגיע אל האהבה אלא לאחר שתתקיים יראתו ופחדו מהאלהים ית' ומאותות האהבה הראות אותותי יראתו ואימתו על פניו ולא (ולא) יראת עונשו אלא יראה לכבודו ורוממתו ועוצם גבורתו וזאת היראה מביאה האדם אל האהבה הזכה.

מן הסתם כבר עמדו בזה שהרמב"ם בהל' יסוה"ת נתן דרך אחת ("בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ"), ואילו בסהמ"צ נתן דרך אחרת ("שנתבונן ונשכיל מצותיו וכו' והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך"). יש הסבר על זה?

וגם רציתי לשאול, למה הדרך היא לא פשוטה יותר (כמו שמסתמא היינו כותבים אנחנו) "בשעה שיתבונן כל הטובות שהשי"ת מטיב עימו"?

עושה חדשות כתב:וגם רציתי לשאול, למה הדרך היא לא פשוטה יותר (כמו שמסתמא היינו כותבים אנחנו) "בשעה שיתבונן כל הטובות שהשי"ת מטיב עימו"?

זו אינה קושיא כלל לענ"ד. אצל הרמב"ם אהבת ה' אין פירושה לאהוב את זה שמיטיב עמו ש"במקרה" הוא השי"ת, אלא עניינה דבקות בחכמה וברוחניות ובאמת ובנצחיות של השי"ת ולא בעניינים הגשמיים הבטלים.

אור ה' מ"ב כ"ו פ"א עמ' רלח-ט במהד' הרב פישר:

אם כפי התורה, הנה אמר בפסוק (דברים י,יב): "ועתה ישראל מה ה' א-להיך שאל מעמך, כי אם ליראה את ה' א-להיך, ללכת בכל דרכיו ולאהבה אתו, ולעבד את ה' א-להיך בכל לבבך ובכל נפשך" ואמר (שם ל, טז): "אשר אנוכי מצוך היום לאהבה את ה' א-להיך ללכת בדרכיו". ואמר (שם כ): "לאהבה את ה' א-להיך לשמוע בקולו ולדבקה בו" ובקבלת עול מלכות שמים הוזכרה זאת האהבה (דברים ו,ד) : "ואהבת את ה' א-להיך בכל לבבך ובכל נפשך" כאלו נשתמש משרש היחוד לשומו סבה לזאת האהבה בכל לבו ובכל נפשו, כמו שיבוא עוד בגזרת המקום ב"ה. ואמר (שם יא, יג): "והיה אם שמע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה את ה' א-להיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם" וגו'. הנה כבר יראה שהתכלית המבקש מהתורה הוא, ההשמע אליו בזריזות נפלא לקים מצוותיו, ולזהירות גדול לבלתי עבור על אזהרותיו, בשמחה ובטוב לבב, אשר הוא סוד העבודה והאהבה האמתית, כמו שבאו בזה מאמרים לרז"ל הרבה. ולפי שזה התכלית המבקש מהתורה, והוא מבואר התחיב ממנה ההצלחה וההשארות הנצחי, הוא מבואר, שהתכלית הזה כבר יחיב ההצלחה וההשארות הנצחי כפי התורה והקבלה.

סגי נהור כתב:

עושה חדשות כתב:וגם רציתי לשאול, למה הדרך היא לא פשוטה יותר (כמו שמסתמא היינו כותבים אנחנו) "בשעה שיתבונן כל הטובות שהשי"ת מטיב עימו"?

זו אינה קושיא כלל לענ"ד. אצל הרמב"ם אהבת ה' אין פירושה לאהוב את זה שמיטיב עמו ש"במקרה" הוא השי"ת, אלא עניינה דבקות בחכמה וברוחניות ובאמת ובנצחיות של השי"ת ולא בעניינים הגשמיים הבטלים.

אתה צודק.
ועדיין צריך להגדיר מה זה "שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ", וכי כשאדם מזהה חכמה עצומה וכו' אצל אחר, בהכרח הוא מתחיל לאהוב אותו? (התשובה מובנת, אבל לא מספיק מוגדרת).

עושה חדשות כתב:

סגי נהור כתב:

עושה חדשות כתב:וגם רציתי לשאול, למה הדרך היא לא פשוטה יותר (כמו שמסתמא היינו כותבים אנחנו) "בשעה שיתבונן כל הטובות שהשי"ת מטיב עימו"?

זו אינה קושיא כלל לענ"ד. אצל הרמב"ם אהבת ה' אין פירושה לאהוב את זה שמיטיב עמו ש"במקרה" הוא השי"ת, אלא עניינה דבקות בחכמה וברוחניות ובאמת ובנצחיות של השי"ת ולא בעניינים הגשמיים הבטלים.

אתה צודק.
ועדיין צריך להגדיר מה זה "שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ", וכי כשאדם מזהה חכמה עצומה וכו' אצל אחר, בהכרח הוא מתחיל לאהוב אותו? (התשובה מובנת, אבל לא מספיק מוגדרת).

אם הוא באמת מכיר בערך ומעלת אותו חכם ובטיפשות ואפסיות כל דבר זולת אותו חכם, בהכרח שירצה לדבוק בחכם זה (=אהבה) ולא ייחשב בעיניו כל דבר אחר זולתו.

עושה חדשות כתב:

סגי נהור כתב:

עושה חדשות כתב:וגם רציתי לשאול, למה הדרך היא לא פשוטה יותר (כמו שמסתמא היינו כותבים אנחנו) "בשעה שיתבונן כל הטובות שהשי"ת מטיב עימו"?

זו אינה קושיא כלל לענ"ד. אצל הרמב"ם אהבת ה' אין פירושה לאהוב את זה שמיטיב עמו ש"במקרה" הוא השי"ת, אלא עניינה דבקות בחכמה וברוחניות ובאמת ובנצחיות של השי"ת ולא בעניינים הגשמיים הבטלים.

אתה צודק.
ועדיין צריך להגדיר מה זה "שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ", וכי כשאדם מזהה חכמה עצומה וכו' אצל אחר, בהכרח הוא מתחיל לאהוב אותו? (התשובה מובנת, אבל לא מספיק מוגדרת).

שאלתך והתשובה עליה תלויה בגדרי אהבת ה' שנחלקו המקובלים (הרמח"ל ועוד) על הרמב"ם.
לכאורה בכל התורה (בתהילים מפורש בכמה מקומות) אהבת ה' נובעת לא מהתבוננות שכלית מופשטת אלא מהתבוננות ביחס שלנו עם הקב"ה, ביחס שלנו כעם, וביחס הפרטי של כל אדם בשני הקצוות של הודיה וקיווי.
רק שההתבוננות במעשי ה' הגדולים תגרום לאדם להבין ש"היוצר עין הלא יביט" וכהנה רבות, שיבין שחייב להיות שהקב"ה מתייחס אליו ולעם ישראל לטובה, ואז תתעורר האהבה.

בספר החדש 'תורת מנחם יין מלכות' מאריך מאוד בחילוקי השיטות בין רש"י להרמב"ם וכן בדברי הרמב"ם גופא בין ספר היד לספר המצוות - ראה שם ספר המדע סימן כ (עמ' עט)

במסילת ישרים תחילת פרק קניית החסידות כתב -
שכשמתבוננים באהבת ה' אותנו, זה מביא ממילא לאהבה שלנו אליו.

וכן מובא משמיה דרעק"א על התורה,
שמתוך "אהבת עולם" שאוהב ה' אותנו, נגיע ל"ואהבת".
ועל כן סדרו ברכה זו, לעורר בליבנו את אהבת ה' אלינו, לפני קריאת שמע, וזה ממילא יביא בליבנו אהבה אליו, לקיים את ואהבת.
כי איך אפשר לצוות על אהבה לה' בכוח. אלא הציווי הוא על ההתבוננות באהבתו אלינו, וממילא תבוא אהבה אליו.

וכ"ה בעוד ספרים רבים (כמדומני גם בתניא), שמתוך התבוננות באהבת ה' אלינו, נקל להגיע לאהבה אליו.

סגי נהור כתב:

עושה חדשות כתב:וגם רציתי לשאול, למה הדרך היא לא פשוטה יותר (כמו שמסתמא היינו כותבים אנחנו) "בשעה שיתבונן כל הטובות שהשי"ת מטיב עימו"?

זו אינה קושיא כלל לענ"ד. אצל הרמב"ם אהבת ה' אין פירושה לאהוב את זה שמיטיב עמו ש"במקרה" הוא השי"ת, אלא עניינה דבקות בחכמה וברוחניות ובאמת ובנצחיות של השי"ת ולא בעניינים הגשמיים הבטלים.

כעת ראיתי את לש' הסמ"ג, עשין ג -

אבל המעלה הטובה והעליונה בעבודת הבורא היא הכתובה אצל ייחוד שמו, ואהבת, לעבוד את הבורא מאהבה שלא על מנת לקבל פרס ויחשוב בלבו הטובות שעשה לו הקדוש ברוך הוא כבר שבראו מטיפה סרוחה ויכוננהו בחכמה וברא בו נקבים נקבים ומחוץ, עשה לו נקבי עינים להביט ולראות בהם, עשה לו העפעפים לעצום עיניו ולישן שלא להביט ברע כמו שאמר (דוד) [הכתוב] (ישעיה לג, טו) עוצם עיניו מראות ברע, עשה לו נקבי האזנים לשמיעה, עשה לו נקבי החוטם להריח ולהוריד בו העדפת ליחת הראש, עשה לו הפה למאכל ודיבור, עשה לו השינים לטחון המאכל, עשה לו הלשון ללוש המאכל בתוך הפה וכדי לחתך הדיבור, עשה לו בית הבליעה והוושט לבלוע המאכל והמשקה, עשה לו גרגרת להעלות ולהוריד נשמת רוח חיים מן הלב בתוך הריאה אל הנחירים ואל הפה ולהוציא הברת קול הדיבור היוצא מתוך סימפוני הריאה הבאה מנשמת רוח חיים, עשה לו הלב להיות בית מכון לרוח חיים ולחשוב [כל] מחשבות, עשה לו הקרב העליון היא האיצטומכה לקבל המאכל והמשקה בתוכו ולכלכל מטעם המאכל והמשקה כל הגוף להחיותו, עשה לו הכבד לצד ימין עם המרה האדומה והדם במקורות הכבד לחמם הקרב העליון ומחום הכבד והמרה האדומה והדם מתבשל המאכל והמשקה בתוך הקרב העליון, עשה לו מעיים לקבל פסולת המאכל והמשקה ומגלגל בתוכם בעקמומית לאט לאט עד שמגיע למקום הוצאת הגדולים וקטנים, עשה לו שתי הכליות ימין ושמאל לחמם הבטן התחתון בחומם \להותו\ [לחיותו] לחזקו ולהוציא צרכיו חוץ לגוף כדרך האדם (ע"פ חכמוני בהקדמה לספר יצירה) ועוד אמרו רבותינו (ברכות סא, א) הלב מבין והכליות יועצות, עשה לו הטחול בצד שמאל עם המרה השחורה לקרר בקרותם הקרביים והמעיים והבטן שלא יתייבשו ויחרבו המאכל והמשקה מפני חום ריתוח הקרביים המתחממים ומרותחים מחום הדם והכבד והמרה האדומה (חכמוני שם) ועוד אמרו רבותינו (שם עמוד ב) טחול שוחק, עשה לו עצמות השדרה ושאר עצמות להיות בניין גופו חזק שם בשר על העצמות כדי לחמם קור העצמות, עשה לו גידי הדם הם הוורידין להשקות הגוף והולכין מצד לצד ומפה לפה, עשה לו מיתרים שמחזקים דבק העצמות והאברים, עשה לו אברים וקשרים ודבקים וחוליות על שדרה וקשרי אצבעות ידים ורגלים וזרועות ויריכים וברכים ושוקים וקרסולים וכפות הרגלים וחליות הצואר ושכמי הכתפים כדי שיוכל להתפשט ולכרוע לכפות ולזקוף לעמוד ולישב, קרם לו עור מלעלה לבשר ולעצמות לגידים ולמיתרים כדי לכסות את הגוף להיות חם מלהתקרר ולהגין על ליחות הגוף והאיברים הפנימים, עשה לו גולגולת הראש להיות מלך על כל האברים ומוח הראש ששם ישכון יישוב דעת הנשמה והחכמה, עשה לו ליחה מסביב למוח הראש כדי שלא יתיבשו המוח והעינים מחום הקרביים העולה מלמטה ללמעלה אל מקום הראש, עשה לו שערות הראש \כדי\ לחמם הראש שלא יתקרר על כי אין לו בשר בין העור ובין עצם הגולגולת, עשה לו שערות הזקן מפני תואר הדרת פניו ולהיות מובדל במראיתו מן הנשים, עשה לו לזכר ולנקבה טיבור כדי לקבל מחיה בעודן במעי אמן עד צאתם לאויר העולם (יבמות עא, ב) כי לא יוכל הילד לקבל מזון ומחיה מן הפה על שהוא סתום עד צאתו לאויר העולם, עשה לו ידים למשמש ולתפוס ולאחוז ולהחזיק ולעשות מלאכה כדי לחיות את האדם, עשה לו רגלים כדי להעמיד עליהם הגוף ולהוליכו ולהביאו בכל מקום (ע"פ חכמוני שם), ואחר צאתו לאויר העולם מגדלו ועוזרו בכל מיני עזר. והיאך יוכל אדם הנבזה והנכאה לעשות מצות כל כך שיוכל לגמול הטובות שעשה הקדוש ברוך הוא עמו כבר. ועל דרך זה אמרו רבותינו (אבות פ"א מ"ג) אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס. תניא בנדרים פרק קונם (סב א) לאהבה את ה' א - להיך ולשמוע בקולו (דברים ל, כ) שלא יאמר אדם אקרא בשביל שיקראוני רבי אשנה בשביל שאהיה זקן ואשב בישיבה אלא למוד מאהבה וסוף הכבוד לבא:

על ב' הדרכים שציין הרמב"ם להגיע לאהבת ה', התבוננות בתורה והתבוננות בבריאה, ראה דרוש נפלא של הנצי"ב, רינה של תורה שיר השירים תחילת פ"ג, ותוכנו הוא שלא שייך להגיע לאהבת ה' דרך התבוננות בבריאה וכו' אלא רק מי שיש לו עסק בתורה. עי"ש.

מה שכתבתי מת' בית יצחק אבה"ע סי' ה דנשים אינן בכלל מצות ישוב א"י דלאו בני נחלה נינהו בא"י והקשית מהא דהכל מעלין לא"י אפי' נשים כדאי'ד כתובות קי:"
עי' שו"ת תקנת השבים או"ח סי' מב להג"ר עזרא אלטשולר ז"ל דזהו מדרבנן אבל מדאורייתא ודאי אינן בכלל כיון דלאו בני כיבוש נינהו יע"ש