פורום אוצר החכמה

בגמ' ברכות דף סב. איתא שקרא בן עזאי לר''ע רבו
ובגמ' חגיגה איתא שנכנס לפרדס ומת

האם הי' מכ''ד אלפים של תלמידי ר''ע
ולכאורה לא הי' מחמשה תלמידים שהי' לאחר מכך

בבא בתרא קנח: אמר ר' שמלאי עדא אמרה בן עזאי תלמיד חבר דרבי עקיבא הוה

עי' רשב''ם שם
תלמיד חבר - פשיטא לן דמתחלה היה תלמידו והדא אמרה דלבסוף היה חבירו דקאמר ליה שבאת ולא קאמר שבא רבינו.

הרי שמתחילה הי' ממש תלמידו

הרי גם היה חתנו לזמן מסויים ראה כתובות סג. וראה את ערכו בתולדות תנאים ואמוראים היימן, וכנראה לא היה תלמיד מן המניין בשעת האסון אולי אז כבר הוגדר כתלמיד חבר

לדעת החות יאיר במר קשישא (השלם ערך 'חבל על בן עזאי') בן עזאי היה מתחילה חבירו של ר"ע ולא תלמידו, אלא שאח"כ נתגדל ר"ע עד שנעשה רבו של בן עזאי.
דאם איתא שהיה תלמידו אף שאח"כ נעשה חבירו לא היה נוהג בו קלות לדבר אליו בלשון אתה.

י. אברהם כתב:לדעת החות יאיר במר קשישא (השלם ערך 'חבל על בן עזאי') בן עזאי היה מתחילה חבירו של ר"ע ולא תלמידו, אלא שאח"כ נתגדל ר"ע עד שנעשה רבו של בן עזאי.
דאם איתא שהיה תלמידו אף שאח"כ נעשה חבירו לא היה נוהג בו קלות לדבר אליו בלשון אתה.

לפי"ז מה שאמר בן עזאי (בכורות נח, א) "כל חכמי ישראל דומין עלי כקליפת השום, חוץ מן הקרח הזה" [ופירשו רש"י שם ותוס' בכ"מ שהכוונה לרבי עקיבא] היינו מתחילה?
אא"כ נפרש [ויש מפרשים] שהקרח הזה הוא לשון שבח ומעלה שציין בו בן עזאי את מעלתו היתירה של רבי עקיבא.

מצו"ב מאמר שלי על "הקרח הזה"