פורום אוצר החכמה

אדם שהתחיל ברכת על המחייה, ובאמצע הברכה התעורר לו ספק האם כבר בירך אותה. האם ימשיך, יעצור באמצע, או שיחתום בארמית 'בריך רחמנא'?

א. צריך קודם לברר מה ההלכה במקרה שבאמצע הברכה נודע לו בבירור שאינו חייב בה (כגון שנזכר שבירך, או שנודע לו שמה שאכל לפני כן - לא היה מחמשת מיני דגן אלא קטניות וכדו').
ב. לגבי "בריך רחמנא" - ראוי להעיר שזה שנוי במחלוקת הפוסקים, ודעת בעל-התניא (בסדר ברכות הנהנין שבסידורו, בהמשך לדיני ברכת הגומל) שאין בזה שום תועלת, והמברך בכל לשון - דינו כמברך בלשון הקודש לגבי ברכה לבטלה.

אם נודע לו בבירור שאינו חייב, מה הצד לומר שימשיך? (בספק יש כאן בעייה, כי אם לא יחתום, הרי לרוב הפוסקים לא יצא ידי חובה, ונמצא שחצי הברכה שבירך היתה לבטלה ודאי, ואם כן אולי עדיף שימשיך ויחתום ואז לכל הפחות הוא רק ספק ולא ודאי).
לעניין בריך רחמנא, אכן שנוי במחלוקת כדבריך.

מקדש מלך כתב:אם נודע לו בבירור שאינו חייב, מה הצד לומר שימשיך?

אם נזכור את מה שכתבו כמה פוסקים (כגון בעל-התניא בשו"ע שלו) שברכה לבטלה אינה דאורייתא, משום שמעיקר הדין הרי הוא מברך את השם וכו', אז כשהתחיל ברכה - ראוי לו לסיימה באופן הראוי, שלפחות יהיה כאן שבח נאה לקב"ה ולא להפסיק את שבחו של הבורא באמצע ענין.
ועדיין די ברור לי (לגבי ודאי) שאין לחתום בברוך-אתה-ה' (והרי מצאנו לפחות ברכה אחת שפותחת בברוך וחותמים בה בלא הזכרת השם - הלא היא ברכת בורא נפשות, לפי רוב הדעות).

עזריאל ברגר כתב:

מקדש מלך כתב:אם נודע לו בבירור שאינו חייב, מה הצד לומר שימשיך?

אם נזכור את מה שכתבו כמה פוסקים (כגון בעל-התניא בשו"ע שלו) שברכה לבטלה אינה דאורייתא, משום שמעיקר הדין הרי הוא מברך את השם וכו', אז כשהתחיל ברכה - ראוי לו לסיימה באופן הראוי, שלפחות יהיה כאן שבח נאה לקב"ה ולא להפסיק את שבחו של הבורא באמצע ענין.
ועדיין די ברור לי (לגבי ודאי) שאין לחתום בברוך-אתה-ה' (והרי מצאנו לפחות ברכה אחת שפותחת בברוך וחותמים בה בלא הזכרת השם - הלא היא ברכת בורא נפשות, לפי רוב הדעות).

אכן. ברור שהשאלה היא על החתימה.
לגבי להמשיך את הנוסח עד החתימה (ולא עד בכלל), לכאורה כדבריך שראוי שיעשה כן אפילו בודאי פטור, עאכו"כ במקרה של ספק, כמו בשאלה שפתחתי בה.

במקרה של ספק - למה לא ימשיך הברכה עד תומה?
אמנם, כ' הפוסקים שאין לברך ברכה שאינה צריכה ושגם אם התחיל ונזכר באמצע לא יסיים (בשם עכ"פ) וגם שאין לברך מספק, אבל כאן שכבר התחיל ואמר שם בהתחלה ואולי היה צריך לברך באמת - הרי אם ימשיך יש צד שאמר ב' השמות כהוגן אולם אם יפסיק באמצע - ודאי שאמר שם א' לבטלה

שמעתי מחכ"א שמרן הגר"ח קניבסקי שליט"א אמר על שאלה זו (מי שנסתפק באמצע הברכה אם הוא מחוייב בברכה או לא) - בשם הגר"ג נדל זצ"ל, דאם רוב צדדין אצלו שצריך לברך - אז אזלינן בתר רוב צדדין וימשיך לברך. אבל אם זה ספק שקול אצלו אם חייב או לא – יפסיק באמצע הברכה ואסור לו להמשיך, דסב"ל, ופטור מהברכה.


ובדרך אגב, מעל"ע, ספק דומה:

לא מבין
מה עם הסברא שאני כתבתי

כדכד כתב:במקרה של ספק - למה לא ימשיך הברכה עד תומה?
אמנם, כ' הפוסקים שאין לברך ברכה שאינה צריכה ושגם אם התחיל ונזכר באמצע לא יסיים (בשם עכ"פ) וגם שאין לברך מספק, אבל כאן שכבר התחיל ואמר שם בהתחלה ואולי היה צריך לברך באמת - הרי אם ימשיך יש צד שאמר ב' השמות כהוגן אולם אם יפסיק באמצע - ודאי שאמר שם א' לבטלה

זה שונה משאר סב"ל שאז כ' הפוסקים שלא יברך כי אולי אינו חייב ולא יוציא ש"ש לבטלה אבל כאן כבר הוציא ש"ש ואם לא ימשיך יהיה ודאי לבטלה