פורום אוצר החכמה

מי שאשתו עסוקה מאד בערב שבת, ולא הספיקה להכין לו את בגדיו, מה יעשה בבחירת עניבה. האם יש לו להקפיד שהעניבה תתאים לחליפה וכיוצא, מפני כבוד שבת, או שאין לו לחשוב על דבר זה בכלל, אלא ילבש את העניבה הראשונה שמגיעה לידו, בבחינת אי הוו סני להו הוי גמירי טפי.

ירא שמים ייצא ידי שלושתם.

בלילה יבחר את הכי יפה.
בבוקר לא יחשוב על זה כלל.
ובסעודה שלישית ידקדק לחפש את המכוערת מכולם (צ"ע שאפשרות זו לא הוזכרה בשאלה. הרי אי הוו סני הוי גמירי טפי).

בעוניי לא הבנתי את הבעיה.
מדוע לא ילבש את החליפה ואת העניבה שלבש בשבת הקודמת, ובה הצליחה זוגתו שתחי' להתאים את החליפה ואת העניבה זו לזו?

ולחילופין, אם הוא רואה שהיא עסוקה מאוד, יאזור חלציו וישנס מותניו ויכין את צורכי השבת -
ואו אז זוגתו שתחי' תוכל להתאים את העניבה אל החליפה לכבד בהן את השבת.

אני לא הצלחתי להבין איך האשה מצליחה למצוא עיסוקים יותר חשובים מאשר בחירת עניבה לאישה.

דומה שעצם השאלה מבטאת את העיוות המודרני שבו האשה עסוקה בקריירה אישית ומזניחה את חובתה בבית הקודמת לכל.

דומני שהעלאת השאלה היא ההזדמנות לעורר מחדש על המצב התיקני שבו 'כל איש שורר בביתו' ולא יעבור.

עניבה היא קשר של רשעים וחוקות הגויים ואסור ללובשה...
אמנם אדם כזה שאשתו מכינה לו עניבה כדי שילבשנה י"ל שמשום שלום בית הקילו...
אבל אם היא לא הספיקה להכין לו עניבה, ישמח בחלקו ולא יענוב עניבה...

/

בכותרת כתוב שזה "לבחור". ואילו בגוף השאלה משמע שזה רק לנשוי. וצ"ע.

דרומי כתב:אני לא הצלחתי להבין איך האשה מצליחה למצוא עיסוקים יותר חשובים מאשר בחירת עניבה לאישה.

דומה שעצם השאלה מבטאת את העיוות המודרני שבו האשה עסוקה בקריירה אישית ומזניחה את חובתה בבית הקודמת לכל.

דומני שהעלאת השאלה היא ההזדמנות לעורר מחדש על המצב התיקני שבו 'כל איש שורר בביתו' ולא יעבור.

אם כבר לייחס מחשבות עמוקות לשאלה המוזרה, הרי שהתוכן מתכוון לתהות מאיזה צד גברים אמורים לבלוע את התכשיט המיושן הלזה.
יצא מכלל תכשיטי נשים, ולכלל מלבוש גברים לא בא. איבע"א ספק, איבע"א ברייה בפני עצמה...

אצלנו עוטי הפראקים, מעיקרא העניבות הן שחורות או לכל היותר שחורות עם נגיעות לבנבנות בפיזור מעודן ואי סימטרי על דרך שמפזרין כיו''ב טבעות חמוצים על הלאקשען קיגעל, ולפיכך אין בהן משום "שאלת נשים'' של התאמה וכיו''ב, דבלאו הכי שחור העניבה כפתור ופרח עם שחור הפראק, והלובן השלגי כעצם השמים לטוהר עם צחור החולצה (שלא כבשנים קדמוניות בהן היו הפראקים והחליפות הארוכות אפורים בהירים חומים או כחולים). משום הכי אינני מוצא כל מקום לקושייתו הנכבדה של הרב ר' תוכן, ואילולא דמסתפינא אמינא שאין לה כל תוכן, ואולי לאו משום הלכתא נגעו בה, כ''א רק משום ''עניינים'' (וסימנך- ''תוכן העניינים''), אלא דאי הכי שוב קושיא מעיקרא ליתא כיוון דאנו בני הישיבות הליטאיות אין לנו עסק ב''עניינים'' והם אינם מעניינינו, ואידך החסידים דהאידנא וגרוריהן דחביבים עליהם ענייני ה''עניינים'', אינם נוהגים כלל לחגור את עניבותיהם על צווארוניהם כ''א על מותניהם (להוציא אדמו''רי רוז'ין וכיו''ב), ואין בהם שאלה של צבע כ''א שאלה של מספר השורות, ולאו בהתאמה לבעקיטשע תליא מילתא. ודו''ק וק''ל ואכמ''ל וחסל.

ב"ה אחר שזיכנו ר' מרדכי ציון עם ספר "הלכות קוויטל" הנה הנה הולכים לזכות גם לספר "הלכות עניבה"

בראותי את הכהן הגדל שהיה לו תכשיט על לבו
תמהתי מדוע יגרע חלקם של כל התלמידי חכמים שמעלתם גדולה ממנו מדוע לא זכו לתכשיט על הלב
עד שראיתי שיש עניבה ונחה דעתי

ומלשון השאלה של פותח האשכול משמע שיש מעלה להתאים עניבה לחליפה
אמנם אני מעודי סברתי להיפך שהמעלה של העניבה זה שאינה תואמת
ועתה אם ראייתנו מן החושן ודאי מסקנא שאין צורת שיתאים.

הפצת המעיינות כתב:ב"ה אחר שזיכנו ר' מרדכי ציון עם ספר "הלכות קוויטל" הנה הנה הולכים לזכות גם לספר "הלכות עניבה"

כבודו לא מעודכן בפרסומיו של הגר"מ ציון, הלא הוא כבר זיכנו בחיבור נפלא הנקרא הלכות שטריימול, והוא מצוי באוצר החכמה.
אגב, ההודעה של הרב תוכן עשויה להפר שלום בית, שכן אני ומסתמא עוד ברי מזל כמוני לא זכו מעולם שנשותיהם יערכו לפניהם את בגדי השבת אשר להם.

בוצינא כתב:ומלשון השאלה של פותח האשכול משמע שיש מעלה להתאים עניבה לחליפה
אמנם אני מעודי סברתי להיפך שהמעלה של העניבה זה שאינה תואמת
ועתה אם ראייתנו מן החושן ודאי מסקנא שאין צורת שיתאים.

החושן תואם לאפוד ואינו תואם למעיל עצמו (אבל די תואם לרמונים שבשולי המעיל, ויש בו משבצות זהב התואמות לפעמונים שבשולי המעיל, ולפחות אחת מהאבנים הקבועות בו תואמת בצבעה למעיל), וכן העניבה תואמת בעיקר לחליפה ולא לחולצה, עם התאמה מועטת גם לחולצה.

האם לחשוש להתאים את העניבה מצד יוהרא?
בגמרא במסכת שבת (דף קיג, עמוד א) כתוב: מי שאין לו להחליף בגדיו, ישלשל בגדיו. ביאר רש"י: שיראו ארוכים והוא מדת עשירים. שואלת הגמרא: והא מתחזי כרמות רוחא. מתרצת: כיון דכל יומא לא קעבדי, והאידנא הוא דקא עביד לא מיתחזי כרמות רוחא. ע"כ.
מוכח שאם זה לא קבוע אלא רק פעם בשבוע לכבוד שבת אין בעיה מצד יוהרא.

האם לחשוש לשים עניבה מצד הקורונא לא תקפ"ץ?
העניבה זה דבר שאין דרך העולם לכבס באופן קבוע ואם כן שכיח בה כל מיני חיידקים למיניהם ולכן עדיף לא לשים עניבה כלל. אולם אם בכל זאת רוצה לשים עדיף שישים אחת שלא שם שבוע שעבר שיש הסוברים שאין מחזיק כל כך הרבה זמן הקורונא בעניבה.

לפי מה שהבאת יש לומר שמי שאין לו אלא עניבה אחת והוא הולך עמה גם בימות החול, ילך עמה בחול כשהיא מוגבהת בצורה ניכרת מעל לחגורתו ואינה כהנימוס הראוי לה [אלא כמנהג שלא"ך בלע"ז], ובשבת ישלשלנה למקומה הראוי והמכובד, כמנהג החשובים.

תוכן כתב:מי שאשתו עסוקה מאד בערב שבת, ולא הספיקה להכין לו את בגדיו, מה יעשה בבחירת עניבה. האם יש לו להקפיד שהעניבה תתאים לחליפה וכיוצא, מפני כבוד שבת, או שאין לו לחשוב על דבר זה בכלל, אלא ילבש את העניבה הראשונה שמגיעה לידו, בבחינת אי הוו סני להו הוי גמירי טפי.

איסור חמור לצאת בעניבה לא מתאימה ולגרום בושה לאשתו!

ממה נפשך,
אם אשתו הולכת עמו ברחוב - היא לא תתן לו לצאת בעניבה לא מתאימה.
ואם לאו - מנא ידעו כולי עלמא מי אשתו?
ויל"ע.

גדול המלבין שינים לחבירו וכו' וכו'. ובכל זאת, אני התכוונתי ברצינות. וידועים דברי החובות הלבבות, שהכל או מצוה או עבירה.