למה שמואל הלך בלי להרוג את אגג

[יאיר1]

אמנם בסופו של דבר שמואל הרג את אגג מלך עמלק, אך מתחילה חפץ ללכת בלי להורגו, ורק אחר שקראו שאול שב והרגו.
מה הטעם לזה?
בדקתי באברבנאל ומלבי"ם שהייתי סבור שיבארו זאת שם, ולא מצאתי.
תודה

[עזריאל ברגר]

א. אולי הניח ששאול יהרגנו.
ב. אולי תכנן ללכת כדי להרוג אותו?

[יאיר]

א. אולי הניח ששאול יהרגנו.

לא מסתבר שהיה סומך על זה

[יאיר]

https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?p=512436#p512436

[ORI929]

הנני מצרף מה שכתבתי בזה לפני שנים רבות

[ידבר פי]

גם צ"ע דבכל הפרשה הוזכר שהוכיחו רק על הבהמות ומה קול הצאן הזה באזני וגו' החפץ ד' בעולות וגו' ולא הוזכר כלום על הא שהשאיר אגג חי

[ORI929]

גם צ"ע דבכל הפרשה הוזכר שהוכיחו רק על הבהמות ומה קול הצאן הזה באזני וגו' החפץ ד' בעולות וגו' ולא הוזכר כלום על הא שהשאיר אגג חי

הא לא קשיא
פשוט שלא השאירו להיות בחיים כמו הבהמות שהשאירום לתועלת הקרבה אלא השאירו להורגו בפני כל עם ישראל. מלך ישראל את מלך עמלק בפני כל העם שלא היו במלחמה.
ועל כן, כל זמן שעדיין הי' לו דין מלך, הי' מוטל עליו להורגו, אך משנקעה המלוכה שוב חזר שמואל והרגו או מדין רוצח או מדין עמלק, דמעתה אין המצוה מוטלת על שאול בתורת מלך, ומעתה יכול הוא להורגו. וכפי שביארנו במאמר הנ''ל.

[יאיר]

עי"ל דלא הוכיחו על כך שהשאיר את אגג שכבר כתוב שעמלק היו מכשפים ואגג עשה עצמו לבהמה וממילא לא ידע שאול עליו ולכן הוכיחו שמואל על אי הריגת הבהמות. ודו"ק

[ORI929]

עי"ל דלא הוכיחו על כך שהשאיר את אגג שכבר כתוב שעמלק היו מכשפים ואגג עשה עצמו לבהמה וממילא לא ידע שאול עליו ולכן הוכיחו שמואל על אי הריגת הבהמות. ודו"ק

מפורש בפסוק ויתפוס את אגג מלך עמלק חי
לא יתכן לכתוב כך על בהמה
והרי רק אחר כך כתוב ויחמול על הצאן
חבל שכותבים תירוץ בלי לקרוא או ללמוד את כל הפסוקים בפרשה

[עקביה]

עי"ל דלא הוכיחו על כך שהשאיר את אגג שכבר כתוב שעמלק היו מכשפים ואגג עשה עצמו לבהמה וממילא לא ידע שאול עליו ולכן הוכיחו שמואל על אי הריגת הבהמות. ודו"ק

מפורש בפסוק ויתפוס את אגג מלך עמלק חי
לא יתכן לכתוב כך על בהמה
והרי רק אחר כך כתוב ויחמול על הצאן
חבל שכותבים תירוץ בלי לקרוא או ללמוד את כל הפסוקים בפרשה

י"ל בדוחק ע"פ דברי הבית הלוי על "כי נבלה עשה בישראל" וגו'. -
אילו לחמול על כבש היה מותר ורק על אגג אסור, ושאול לא ידע שמדובר באגג בעור של כבש, הוא אנוס ופטור. אבל כעת שגם לחמול על כבש אסור והוא חמל על אגג המחופש לכבש, הוא נתבע על אגג.

נ.ב. וא"ת מדוע אגג נהג בטיפשות ולא נשאר ככבש, שאז היה לו סיכוי להינצל?
וי"ל: א. חשש שעומדים להקריב אותו לקרבן, ואילו בתור אגג יש לו איזה סיכוי להינצל ע"י שיבקש רחמים. ב. הוליכו את הצאן לשתות מים, וכשפים מתבטלים על המים.

כל זה לא כתבתי אלא לפי הדרך הנזכרת, שתפסו את אגג ככבש.

[יאיר]

עי"ל דלא הוכיחו על כך שהשאיר את אגג שכבר כתוב שעמלק היו מכשפים ואגג עשה עצמו לבהמה וממילא לא ידע שאול עליו ולכן הוכיחו שמואל על אי הריגת הבהמות. ודו"ק

מפורש בפסוק ויתפוס את אגג מלך עמלק חי
לא יתכן לכתוב כך על בהמה
והרי רק אחר כך כתוב ויחמול על הצאן
חבל שכותבים תירוץ בלי לקרוא או ללמוד את כל הפסוקים בפרשה

"אגג מלך עמלק ואשתו שהפכו עצמם לשור ופרה"
https://www.maharitz.co.il/?CategoryID= ... icleID=323

וכידוע בפס' לא מופיע כל האירועים
והסנהדרין צריכים לדעת את כל ענייני הכישוף כדי לדון את המכשף וכדי שלא יברח ע"י כישוף ויוכלו לבטל הכישוף (וכן הגר"א למד הכל)

וזכור לי שראיתי כך וא"כ נראה ששמואל ביטל ממנו הכישוף ואז הביאו חי וכו'

[ORI929]

עי"ל דלא הוכיחו על כך שהשאיר את אגג שכבר כתוב שעמלק היו מכשפים ואגג עשה עצמו לבהמה וממילא לא ידע שאול עליו ולכן הוכיחו שמואל על אי הריגת הבהמות. ודו"ק

מפורש בפסוק ויתפוס את אגג מלך עמלק חי
לא יתכן לכתוב כך על בהמה
והרי רק אחר כך כתוב ויחמול על הצאן
חבל שכותבים תירוץ בלי לקרוא או ללמוד את כל הפסוקים בפרשה

י"ל בדוחק ע"פ דברי הבית הלוי על "כי נבלה עשה בישראל" וגו'. -
אילו לחמול על כבש היה מותר ורק על אגג אסור, ושאול לא ידע שמדובר באגג בעור של כבש, הוא אנוס ופטור. אבל כעת שגם לחמול על כבש אסור והוא חמל על אגג המחופש לכבש, הוא נתבע על אגג.

נ.ב. וא"ת מדוע אגג נהג בטיפשות ולא נשאר ככבש, שאז היה לו סיכוי להינצל?
וי"ל: א. חשש שעומדים להקריב אותו לקרבן, ואילו בתור אגג יש לו איזה סיכוי להינצל ע"י שיבקש רחמים. ב. הוליכו את הצאן לשתות מים, וכשפים מתבטלים על המים.

כל זה לא כתבתי אלא לפי הדרך הנזכרת, שתפסו את אגג ככבש.

לא זכיתי להבין כוונתך
הלשון היא לא בתביעה על שאול אלא סיפור הדברים שהיו. שהוא תפס את מלך עמלק חי ממש לא מחופש לכבש.

[ORI929]

עי"ל דלא הוכיחו על כך שהשאיר את אגג שכבר כתוב שעמלק היו מכשפים ואגג עשה עצמו לבהמה וממילא לא ידע שאול עליו ולכן הוכיחו שמואל על אי הריגת הבהמות. ודו"ק

מפורש בפסוק ויתפוס את אגג מלך עמלק חי
לא יתכן לכתוב כך על בהמה
והרי רק אחר כך כתוב ויחמול על הצאן
חבל שכותבים תירוץ בלי לקרוא או ללמוד את כל הפסוקים בפרשה

"אגג מלך עמלק ואשתו שהפכו עצמם לשור ופרה"
https://www.maharitz.co.il/?CategoryID= ... icleID=323

וכידוע בפס' לא מופיע כל האירועים
והסנהדרין צריכים לדעת את כל ענייני הכישוף כדי לדון את המכשף וכדי שלא יברח ע"י כישוף ויוכלו לבטל הכישוף (וכן הגר"א למד הכל)

וזכור לי שראיתי כך וא"כ נראה ששמואל ביטל ממנו הכישוף ואז הביאו חי וכו'

איני רואה מקור מפורש שמלך עמלק הי' מחופש לבהמה על ידי כישוף נא לציין מקור בחז''ל

[עקביה]

לא זכיתי להבין כוונתך
הלשון היא לא בתביעה על שאול אלא סיפור הדברים שהיו. שהוא תפס את מלך עמלק חי ממש לא מחופש לכבש.

לשון הכתוב:
שמואל א פרק טו, ח-ט
(ח) וַיִּתְפֹּשׂ אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק חָי וְאֶת כָּל הָעָם הֶחֱרִים לְפִי חָרֶב:
(ט) וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל אֲגָג וגו'.

בפסוק ח' יש הנגדה בין אגג לעם - אותו תפסו חי ואותם הרגו, לכן יש כאן איזו משמעות של תביעה וביקורת.

[לבי במערב]

איני רואה מקור מפורש שמלך עמלק הי' מחופש לבהמה על ידי כישוף

אגג כישף א''ע - אב''ת דש''א.pdf

(981.85 KiB) הורד 140 פעמים

[לבי במערב]

יש כאן איזו משמעות של תביעה וביקורת.

ומפורש עוד יותר באזכורו בין אלו שחמלו עליהם (בפסוק ט).

[יאיר]

עי"ל דלא הוכיחו על כך שהשאיר את אגג שכבר כתוב שעמלק היו מכשפים ואגג עשה עצמו לבהמה וממילא לא ידע שאול עליו ולכן הוכיחו שמואל על אי הריגת הבהמות. ודו"ק

מפורש בפסוק ויתפוס את אגג מלך עמלק חי
לא יתכן לכתוב כך על בהמה
והרי רק אחר כך כתוב ויחמול על הצאן
חבל שכותבים תירוץ בלי לקרוא או ללמוד את כל הפסוקים בפרשה

"אגג מלך עמלק ואשתו שהפכו עצמם לשור ופרה"
https://www.maharitz.co.il/?CategoryID= ... icleID=323

וכידוע בפס' לא מופיע כל האירועים
והסנהדרין צריכים לדעת את כל ענייני הכישוף כדי לדון את המכשף וכדי שלא יברח ע"י כישוף ויוכלו לבטל הכישוף (וכן הגר"א למד הכל)

וזכור לי שראיתי כך וא"כ נראה ששמואל ביטל ממנו הכישוף ואז הביאו חי וכו'

איני רואה מקור מפורש שמלך עמלק הי' מחופש לבהמה על ידי כישוף נא לציין מקור בחז''ל

ציינתי בלינק לעיל וציטטתי שלחן ערוך המקוצר
וכן פה download/file.php?id=2967
וזכור לי שראיתי כאן בפורום דברים יותר מפורשים (לאו דוקא חז"ל מפורש)
והנה עוד מתוך מאות באוצר:

156293_400.PNG (142.55 KiB) נצפה 3058 פעמים

וכעת רואה אני שכבר הקדימני הרב 'לבי במערב' שיחיה ותודה רבה לו על כך
עיי"ש בקובץ שהביא את כל מי שדיבר בזה: download/file.php?id=116178

[ORI929]

עי"ל דלא הוכיחו על כך שהשאיר את אגג שכבר כתוב שעמלק היו מכשפים ואגג עשה עצמו לבהמה וממילא לא ידע שאול עליו ולכן הוכיחו שמואל על אי הריגת הבהמות. ודו"ק

מפורש בפסוק ויתפוס את אגג מלך עמלק חי
לא יתכן לכתוב כך על בהמה
והרי רק אחר כך כתוב ויחמול על הצאן
חבל שכותבים תירוץ בלי לקרוא או ללמוד את כל הפסוקים בפרשה

"אגג מלך עמלק ואשתו שהפכו עצמם לשור ופרה"
https://www.maharitz.co.il/?CategoryID= ... icleID=323

וכידוע בפס' לא מופיע כל האירועים
והסנהדרין צריכים לדעת את כל ענייני הכישוף כדי לדון את המכשף וכדי שלא יברח ע"י כישוף ויוכלו לבטל הכישוף (וכן הגר"א למד הכל)

וזכור לי שראיתי כך וא"כ נראה ששמואל ביטל ממנו הכישוף ואז הביאו חי וכו'

איני רואה מקור מפורש שמלך עמלק הי' מחופש לבהמה על ידי כישוף נא לציין מקור בחז''ל

ציינתי בלינק לעיל וציטטתי שלחן ערוך המקוצר
וכן פה download/file.php?id=2967
וזכור לי שראיתי כאן בפורום דברים יותר מפורשים (לאו דוקא חז"ל מפורש)
והנה עוד מתוך מאות באוצר:

156293_400.PNG

וכעת רואה אני שכבר הקדימני הרב 'לבי במערב' שיחיה ותודה רבה לו על כך
עיי"ש בקובץ שהביא את כל מי שדיבר בזה: download/file.php?id=116178

לכבוד תלמידי הכחמים היקרים מפז
כל הנ''ל לא נעלם מעיני כלל וכלל. וספר זה של אלפא ביתא זעירא תחת ידי בס'''ד.
אך אין בכל מקורות אלו אף שאינם מחז''ל, שום מקור לכך שאגג היפך עצמו לבהמה בשעת המלחמה ונפס על ידי שאול בתורת בהמה. אלא כל הנ''ל הוא לאחר שהובא לישראל ושמוהו בכלא. רק אז בכדי לעבר את אשתו נהפכו לבהמות, והיא היתה כבר קודם לכן בפשטות.
וכמו שכתבנו בפסוקים מפורש הקבלה בפסוק אחד בין ויתפוס את אגג מלך עמלק חי לבין שאר העם שהרגו לפי חרב. ורק בפסוק אחר כך נכתב בענין הצאן והבקר. אשר זה מוכיח שלא הי' אגג מלך עמלק יחד עם הצאן בשעת המלחמה.
ואם כן נפל בבירא כל המהלך הנ''ל, שמא שלא הרגו שאול מיד בתפיסתו הי' משום שהי' נדמה כבהמה.
אנא מכם שימו עינכם היטב היטב על הדברים הנ''ל לפני שאתם משיבים שוב ושוב וחוזרים על הטעות.
ועוד להעיר לפי מה שהוזכר לעיל להכניס במהלך את דברי הבית הלוי. אם כן לבסוף הי' צריך להיות תביעה מצד שמואל על שאול בהשאירו את אגג חי דאינו בכלל אונס. והרי לא הוזכר גם לבסוף שבא אליו בטענה על אגג אלא רק על הצאן והבקר. ודוחק לומר שרמז לו בזה רמז בלבד.

[לבי במערב]

מפורש כן בבעה"ט משפטים כב, יז. וכן בחמד"י ס"פ אמור. וכ"מ בלשון הפיטן שהובא בראש דברי רש"א.
'חז"ל' - בלשון רבים וכן שלמים בדורות שלפנינו ובדורותינו־אנו - הוא שם הכולל לכל גדולי־ישראל נ"ע, אף אם אחר חתימת התלמוד וימי הראשונים.

[עקביה]

הנני מצרף מה שכתבתי בזה לפני שנים רבות

מאמר יפה ומיוחד מאד!

יש לי הערות אחדות, וזה החלי:

דהנה יעויין בדברי רש"י, במאי שפירש על הא דאמר שמואל לאגג "כאשר שכלה נשים חרבך" וכו', אלמנות מבעליהם שהייתם חותכים זנבי בחורי ישראל, עכ"ל רש"י.
ומבואר מדברי רש"י, שמה שהרגו שמואל לאגג אינו מדין רוצח, דהרי פירש, שרק חתך זנבם ולא היה הורגם, וכן כתב בלשון רבים "חותכים". ונראה מזה, דרש"י פירש פסוק זה על עמלק בכללותו, שהיו חותכים זנבות בחורי ישראל, ולא על אגג בפרט. וכן הוא להדיא בפסיקתא רבתי פרשת זכור, "אמר לו, כשם שעשיתה לישראל במצרים, כך עשיתי לך".

מה כוונת רש"י 'שהייתם חותכים זנבי בחורי ישראל'? אם הכוונה לרמוז למש"כ בדברים (כה יח) "ויזנב בך - מכת זנב, חותך מילות וזורקי כלפי מעלה", כלומר מדובר על מה שהיה ביציאת מצרים (כמ"ש בפסיקתא רבתי), לא ברור מדוע אומר שמואל לאגג "כאשר שכלה נשים חרבך", את מי היא שכלה? ורש"י עצמו הרי אומר 'אלמנות מבעליהם', כך שמדובר בהריגה של ממש שעושה את האשה אלמנה, ולא בחיתוך הערלה.
א"כ קשיא רישא של דברי רש"י לסיפא, ועד שלא תתיישב הקושיא א"א לדייק משהו מדבריו.

ומצאתי ברש"י שבמק"ג הכתר על שמואל: "כאשר שכלה נשים חרבך - להושיבם אלמנות מבעליהן, שהייתם מזנבים בחורי ישראל".
כעת הכל מיושב, ומדובר ברצח של ממש. גם אצ"ל כלל שהכוונה למה שהיה ביצ"מ, על זה א"א להאשים את אגג שעוד לא נולד, אלא הכוונה למה שכתוב בסוף הפרק הקודם (שמואל א' יד מח): וַיַּעַשׂ חַיִל וַיַּךְ אֶת עֲמָלֵק וַיַּצֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד שֹׁסֵהוּ: א"כ עמלק היו שוסים את ישראל והורגים את בחוריהם, ובזה אשם אגג.

[עקביה]

והא דשמואל אמר כאשר שכלה נשים חרבך וכו', צ"ל דהוא עפ"י מש"כ הרמב"ם בספר המצוות קפ"ח, דעיקר המצוה הוא לזכור מה שעשו לנו עמלק, ולעורר השנאה כנגדם, ואח"כ להורגם עבור שנאתם להם. וזה מה שעשה שמואל, שהוא זכר תחילה מעשיהם הרעים, כאשר שכלה נשים חרבך, ואח"כ הרגו.

כנראה צ"ל 'ספר המצוות קפ"ט'.
אבל מה הכוונה 'עיקר המצוה'? במצוה קפ"ח הרמב"ם מדבר על מצוות מחיית עמלק, ובמצווה קפ"ט הוא מדבר על זכירת מעשה עמלק.
אין מצווה להזכיר את מעשיו הרעים של עמלק כשעומדים להרוג אותו. ומש"כ הרמב"ם: "הלא תראה שמואל הנביא כשהתחיל לעשות המצוה הזאת איך עשה שהוא זכר תחלה מעשהו הרע ואחרי כן צוה להרגם והוא אמרו יתעלה (ש"א טו) פקדתי את אשר עשה לך עמלק לישראל אשר שם לו בדרך בעלותו ממצרים", כוונתו שעשה זאת כדי לעורר את ישראל למלחמת עמלק, וזו תכלית הזכירה, אבל ודאי שלשמואל עצמו אין צורך לומר לעצמו בפיו את מעשי אגג כשהוא עומד להרוג אותו.

לענ"ד מעשיו של שמואל, הן האמירה שלו לאגג והן המיתה המשונה שהמיתו לא באו אלא להוציא מלבו של שאול: א. על רוצח אכזרי זה לא צריך ולא ראוי לרחם. ב. ראה מה ראוי לעשות לרשע שכמותו.

[ORI929]

הנני מצרף מה שכתבתי בזה לפני שנים רבות

מאמר יפה ומיוחד מאד!

יש לי הערות אחדות, וזה החלי:

דהנה יעויין בדברי רש"י, במאי שפירש על הא דאמר שמואל לאגג "כאשר שכלה נשים חרבך" וכו', אלמנות מבעליהם שהייתם חותכים זנבי בחורי ישראל, עכ"ל רש"י.
ומבואר מדברי רש"י, שמה שהרגו שמואל לאגג אינו מדין רוצח, דהרי פירש, שרק חתך זנבם ולא היה הורגם, וכן כתב בלשון רבים "חותכים". ונראה מזה, דרש"י פירש פסוק זה על עמלק בכללותו, שהיו חותכים זנבות בחורי ישראל, ולא על אגג בפרט. וכן הוא להדיא בפסיקתא רבתי פרשת זכור, "אמר לו, כשם שעשיתה לישראל במצרים, כך עשיתי לך".

מה כוונת רש"י 'שהייתם חותכים זנבי בחורי ישראל'? אם הכוונה לרמוז למש"כ בדברים (כה יח) "ויזנב בך - מכת זנב, חותך מילות וזורקי כלפי מעלה", כלומר מדובר על מה שהיה ביציאת מצרים (כמ"ש בפסיקתא רבתי), לא ברור מדוע אומר שמואל לאגג "כאשר שכלה נשים חרבך", את מי היא שכלה? ורש"י עצמו הרי אומר 'אלמנות מבעליהם', כך שמדובר בהריגה של ממש שעושה את האשה אלמנה, ולא בחיתוך הערלה.
א"כ קשיא רישא של דברי רש"י לסיפא, ועד שלא תתיישב הקושיא א"א לדייק משהו מדבריו.

ומצאתי ברש"י שבמק"ג הכתר על שמואל: "כאשר שכלה נשים חרבך - להושיבם אלמנות מבעליהן, שהייתם מזנבים בחורי ישראל".
כעת הכל מיושב, ומדובר ברצח של ממש. גם אצ"ל כלל שהכוונה למה שהיה ביצ"מ, על זה א"א להאשים את אגג שעוד לא נולד, אלא הכוונה למה שכתוב בסוף הפרק הקודם (שמואל א' יד מח): וַיַּעַשׂ חַיִל וַיַּךְ אֶת עֲמָלֵק וַיַּצֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד שֹׁסֵהוּ: א"כ עמלק היו שוסים את ישראל והורגים את בחוריהם, ובזה אשם אגג.

א. זה ברור ומוכרח מלשון רש''י איך שלא תגרוס בדבריו, שלא הרגו שמואל לאגג על מעשיו הפרטים כדין רוצח. שהרי הזכיר לשון של רבים הייתם מזנבים בחורי ישראל.
ב. רצוני להוכיח שלפי רש''י הרגו מדין מחיית עמלק לקיים המצוה.
ג. על כן אין צורך להזכיר את מעשיו של אגג עצמו, אלא רק מעשיו של העם העמלקי בזמן יציאת מצרים, וזה אכן קשור אליו, שהרי כל המצוה למחות זכר עמלק הוא מכח מעשה עמלק הרשע בזמן יציאת מצרים.
ד. על כן רש''י מזכיר זנבי בחורי ישראל, שברור מתאים לנאמר ויזנב בך כל הנחשלים אחריך.
ה. מה שכך צ''ב שרש''י פתח בלשון אלמנות מבעליהן וסיים בבחורי ישראל. וסתם בחור הכוונה שאינו בעל לאשה ועדיין הוא בחור בלבד ולא איש. ומה שמוכרח לומר שכוונת רש''י לתרתי. חדא שהרגו את הבעלים ובזה נהיו אלמנות, וגם חתכו עורלתם של בחורי ישראל. או אף הרגום וממלא אמותיהם היו שכולים. ואיך שלא יהי' גם אם הכוונה להריגה, מ''מ הכל מדובר על מעשה עמלק הרשע בזמן יציאת מצרים, להזכיר את מעשה עמלק שמחמת כן נצטוו להורגם.
ועוד אפשר לומר הכוונה בחורים מאורסים שעל זה גם שייך לשון אלמנות. ומ''מ נראה שהפריע לרש''י ההקבלה כן תשכל מנשים אמך. שמכוון לאמא של אגג שהיא תיהי' שכולה ממנו. ועל כן ההקבלה צריכה להיות שגם עמלק עשה כן, שאותם נשים אלמנות היו גם אימהות, והרגו גם את הבעלים וגם את הבנים. או שאותם בעלים הרי היו גם בנים של אימהות. אכן אם הי' אות ואוו קודם המילה שהייתם הי' נפלא.
ו.האמירה של שמואל מופנת לאגג ולא לשאול המלך כפי שרוצה לבאר.
ז. אולי אין חיוב לומר לכל עמלקי לפני שהורגים אותו את מעשה עמלק.
אבל כאן הי' ענין מיוחד. היות ושאול לא הרגו עם כולם כדין מחיית עמלק. וכבר הי' לאחר המלחמה בעמלק. ועתה רוצה שמואל להדגיש לאגג שאף שלא הרגו אותו, מ''מ עכשיו הוא הורגו מדין מחיית עמלק, ועל כן הזכיר לו קודם הריגתו את מעשיו הרעים של עם עמלק הראשון.
וגם אם אין חיוב, מ''מ יש בזה הידור כמו שאומרים לשם יחוד או ברכה קודם מצוה. כעין זה יש לעשות קודם הריגה בכדי לכווין את ההריגה לשם המצוה, להבדילו מסתם מעשה הריגה ורציחה, ופשוט.

[עקביה]

מה שהיה ביצ"מ "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך", אינו נוגע ל'בחורי ישראל' בדווקא, אלא ל'כל הנחשלים'.

'בחור' בלשון תורה, ונדמה לי גם בלשון חכמים, אינו כמו בלשוננו, מי שאינו נשוי, אלא אדם צעיר. וכשכתוב 'בחורי ישראל' הכוונה בדר"כ לאנשי המלחמה, אותה עושים הצעירים ולא המבוגרים.

הגירסא ברש"י שבספרים שלנו קשה ובעייתית, ואילו לפי הגירסא במק"ג הכתר, ברור שאינו מתכוון ליצ"מ.

האמירה של שמואל נאמרה לאגג בנוכחות שאול, שעמד שם ככל הנראה, ולענ"ד כוונה בעיקר לאזניו.

נ.ב. מסתבר כדבריך, ששמואל הרג את אגג מדין מחיית עמלק.

[ORI929]

בדרך אגב
עלה ברעיוני בהאי שתא ליישב ק' המפרשים לפי פשוטו של מקרא שנראה שהרג שמואל את אגג מדין רוצח כאשר שכלה נשים חרבך, מדוע לא הרגו מדין מחיית עמלק.
וכמו כן מקשים על המכילתא הידועה עם דוד המלך וגר העמלקי שהרגו בפשטות מדין רוצח כמבואר שאמר לו פיך ענה בך אנכי וכו', ומדוע לא הרגו מדין עמלק.
ובכל זה עלה ברעיוני על פי מה שראיתי השנה חידוש מהגר''ח קנייבסקי זצוק''ל שרוצה לחדש שקיום מצוה מחיית עמלק מתקיימת רק על ידי הריגת ב' עמלקים
אשר לפי זה היות ורק אגג הי' העמלקי היחיד שנשאר כאן לפני שמואל, על כן מה שיכל לקיים הוא רק הריגתו מדין רוצח. וכמו כן דוד המלך והגר העמלקי הי' לאחר המלחמה ורק הוא לבדו לפניו, והוא דבר פלפול, היות וכל חידוש זה הוא המצאה חדשה שלא שמענו עליה עד כתיבת חידוש זה מהגר''ח קנייבסקי זצוק''ל, ואכמ''ל בזה.