פורום אוצר החכמה

כתוב בשו"ע (יו"ד תכה):
העובדי כוכבים שאין בינינו ובינם מלחמה, ורועה בהמה דקה מישראל במקום שהשדות הם של ישראל, וכיוצא בהם, אין מסבבים להם המיתה, ואסור להצילן. בד"א, בישראל בעל עבירות והוא עומד ברשעו ושונה בו תמיד, כגון רועה בהמה דקה שפקרו בגזל והם הולכים באולתם; אבל ישראל בעל עבירות שאינו עומד ברשעו תמיד, אלא עושה עבירות להנאת עצמו, כגון אוכל נבילות לתיאבון, מצוה להצילו ואסור לעמוד על דמו.
האם נוהג דין זה בזמננו? ואפי' את"ל שהחילונים שבימינו הם תינוקות שנשבו, מה יהיה הדין לגבי מי שהיה שומר תומ"צ ועזב את שמירת המצוות, והוא 'עומד ברשעו ושונה בו תמיד', האם אכן הדין הוא שאין מעלין אותו?
והאם מה שהחזו"א כתב (יו"ד סי' ב ס"ק כח) בשם מהר"ם לובלין (סי' יג), שהיום אין בינינו מי שיודע להוכיח, וכדי שיצא מכלל 'רעך' צריך שיוכיחו ולא יקבל, קאי גם על הדין הזה?

בזמנינו לא נוהגים כן, כל זה מדובר כשיש בודדים שהם בכלל זה, ואם תהרגם יפסק הרשע, אך לא שהמיעוט יהרגו את הרוב. ובפרט שאין לדבר סוף והרי כל אחד קורא לשני אפיקורס ורשע, ולא ישאר שריד ופליט לכלל ישראל שכל אחד יטען שלשני יש דין מורידין כו'. והחזו"א כתב את הדבר בצורה מליצית. מלבד זאת השלטונות בזמנינו לא יקבלו כזאת התנהגות.

השאלה לא היתה על דין 'מורידין' שנאמר על המינים, אלא על דין 'אין מעלין' - שאסור להציל את האדם, כאשר הוא 'עומד ברשעו תמיד'.

תלמיד-חכמים כתב:השאלה לא היתה על דין 'מורידין' שנאמר על המינים, אלא על דין 'אין מעלין' - שאסור להציל את האדם, כאשר הוא 'עומד ברשעו תמיד'.

משנה ברורה סימן שכט ס"ק ט
ישראל בעל עבירות לתיאבון כל זמן שאין כופר בתורה נראה דמחללין עליו שבת כדי להצילו אבל אם הוא להכעיס אסור להצילו אף בחול וכ"ש דאסור לחלל עליו שבת בפיקוח הגל או בשאר רפואה וה"ה לכל הני דאיתא ביו"ד סימן קנ"ח ס"א וב' ע"ש:

משנה ברורה סימן של ס"ק ח
(ח) כותית אין מילדין - ואפילו בשכר דבחול מילדין משום איבה כמבואר ביו"ד סימן קנ"ד הכא אסור משום דיכולה להשתמט ולומר דאין מחללין שבת כ"א לההוא דמנטר שבתא וכתב המג"א ובמקום דאיכא למיחש לאיבה גם בכה"ג שרי אם אין בה חלול. ודע דהרופאים בזמנינו אפי' היותר כשרים אינם נזהרים בזה כלל דמעשים בכל שבת שנוסעים כמה פרסאות לרפאות עובדי כוכבים וכותבין ושוחקין סממנים בעצמן ואין להם על מה שיסמוכו דאפילו אם נימא דמותר לחלל שבת באיסור דרבנן משום איבה בין העו"ג [אף דג"ז אינו ברור עיין בפמ"ג] איסור דאורייתא בודאי אסור לכו"ע ומחללי שבת גמורים הם במזיד השם ישמרנו:

יעויין בספר בינה ודעת של הרב מנחם אדלר

אשמח להפניה לסיכום השיטות בדין זה (אין מורידין ואין מעלין) בדעת הראשונים והאחרונים.

יש לציין לדעת המאירי (ע"ז יג ע"ב, כו ע"ב) מיירי בעובדי אלילים ממש, וכן הוא בבאר הגולה (חו"מ סי' תכה אות ש)

תלמיד-חכמים כתב:כתוב בשו"ע (יו"ד תכה):
העובדי כוכבים שאין בינינו ובינם מלחמה, ורועה בהמה דקה מישראל במקום שהשדות הם של ישראל, וכיוצא בהם, אין מסבבים להם המיתה, ואסור להצילן. בד"א, בישראל בעל עבירות והוא עומד ברשעו ושונה בו תמיד, כגון רועה בהמה דקה שפקרו בגזל והם הולכים באולתם; אבל ישראל בעל עבירות שאינו עומד ברשעו תמיד, אלא עושה עבירות להנאת עצמו, כגון אוכל נבילות לתיאבון, מצוה להצילו ואסור לעמוד על דמו.
האם נוהג דין זה בזמננו? ואפי' את"ל שהחילונים שבימינו הם תינוקות שנשבו, מה יהיה הדין לגבי מי שהיה שומר תומ"צ ועזב את שמירת המצוות, והוא 'עומד ברשעו ושונה בו תמיד', האם אכן הדין הוא שאין מעלין אותו?
והאם מה שהחזו"א כתב (יו"ד סי' ב ס"ק כח) בשם מהר"ם לובלין (סי' יג), שהיום אין בינינו מי שיודע להוכיח, וכדי שיצא מכלל 'רעך' צריך שיוכיחו ולא יקבל, קאי גם על הדין הזה?

רועי בהמה דקה הוא גזלן המזיק את ציבור בעלי השדות דרך קבע ואין מדובר בסתם חילונים עוברי עבירות תמיד .

בברכה המשולשת כתב:יעויין בספר בינה ודעת של הרב מנחם אדלר

הספר הנ"ל טועה טעות יסודית בכך שקופץ למסקנה שאם פוסק כלשהו פסק שחילונים אינם תינוקות שנישבו הרי הם מזידים או מורדים שנאמרו עליהם כל הדינים של מומרים להכעיס ולא היא, אלא יש טווח בין תינוק שנשבה שהוא אנוס לבין מזיד או מורד והוא שוגג ולשוגג אין דין של מומר להכעיס . ולכן הפסקים שעולים מדבריו בהקשר לנידון דידן בטעות יסודן וחזקתו של סתם חילוני שאינו מומר להכעיס ומחללים עליו שבת להצילו.

יבנה כתב:
משנה ברורה סימן של ס"ק ח
(ח) כותית אין מילדין - ואפילו בשכר דבחול מילדין משום איבה כמבואר ביו"ד סימן קנ"ד הכא אסור משום דיכולה להשתמט ולומר דאין מחללין שבת כ"א לההוא דמנטר שבתא וכתב המג"א ובמקום דאיכא למיחש לאיבה גם בכה"ג שרי אם אין בה חלול. ודע דהרופאים בזמנינו אפי' היותר כשרים אינם נזהרים בזה כלל דמעשים בכל שבת שנוסעים כמה פרסאות לרפאות עובדי כוכבים וכותבין ושוחקין סממנים בעצמן ואין להם על מה שיסמוכו דאפילו אם נימא דמותר לחלל שבת באיסור דרבנן משום איבה בין העו"ג [אף דג"ז אינו ברור עיין בפמ"ג] איסור דאורייתא בודאי אסור לכו"ע ומחללי שבת גמורים הם במזיד השם ישמרנו:

המשנ"ב צודק שאין מקור להתיר מלאכה דאורייתא משום איבה ואדרבה מזה שהתירו דרבנן מבואר שדאורייתא אסור, אבל סמיכת הפוסקים (כמדומני שכ"כ החת"ס) שבמצב של זמנינו הוא אם לא יתירו לחלל שבת בשביל גוי זה לא כמו איבה של הגמרא אלא פיקו"נ גמור, וא"כ בכל מצב של הצלת גוי או מומר צריך להיות בטוח במאת האחוזים שאיש לא ידע שיכל להציל ולא הציל (ולקחת בחשבון מצלמות וכדו'), ואחר כל זה א"א להורות כן בפרהסיא אלא בלחישה.

רונן כתב:אשמח להפניה לסיכום השיטות בדין זה (אין מורידין ואין מעלין) בדעת הראשונים והאחרונים.

יש לציין לדעת המאירי (ע"ז יג ע"ב, כו ע"ב) מיירי בעובדי אלילים ממש, וכן הוא בבאר הגולה (חו"מ סי' תכה אות ש)

יש לציין כי לדעת החת"ס דברי המאירי נאמרו מפני דרכי השלום בלבד. וראו: רד"צ הילמן במאמר ארוך בצפונות (א,א) שרצה להוכיח כך. מאידך, הרב ולדנברג, הלכות מדינה ח"ג עמ' רנז: "ולא מסתבר לומר ששיטה ומלימה זאת כתבה המאירי רק בגלל הצנזורה ומפאת דרכי שלום". וכן אומץ על ידי אגרות הראי"ה "לבד מה שהעיקר הוא כדעת המאירי, שכל העמים שהם גדורים בנימוסים הגונים בין אדם לחבירו הם כבר נחשבים לגרים תושבים בכל חיובי האדם". (אגרת פט, ח"א עמ' צט)

עתה ראיתי סיכום נאה לכך :

https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.p ... 7%95%D7%AA

רונן כתב:

רונן כתב:אשמח להפניה לסיכום השיטות בדין זה (אין מורידין ואין מעלין) בדעת הראשונים והאחרונים.

יש לציין לדעת המאירי (ע"ז יג ע"ב, כו ע"ב) מיירי בעובדי אלילים ממש, וכן הוא בבאר הגולה (חו"מ סי' תכה אות ש)

יש לציין כי לדעת החת"ס דברי המאירי נאמרו מפני דרכי השלום בלבד. וראו: רד"צ הילמן במאמר ארוך בצפונות (א,א) שרצה להוכיח כך. מאידך, הרב ולדנברג, הלכות מדינה ח"ג עמ' רנז: "ולא מסתבר לומר ששיטה ומלימה זאת כתבה המאירי רק בגלל הצנזורה ומפאת דרכי שלום". וכן אומץ על ידי אגרות הראי"ה "לבד מה שהעיקר הוא כדעת המאירי, שכל העמים שהם גדורים בנימוסים הגונים בין אדם לחבירו הם כבר נחשבים לגרים תושבים בכל חיובי האדם". (אגרת פט, ח"א עמ' צט)

עתה ראיתי סיכום נאה לכך :

https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.p ... 7%95%D7%AA

אמנם מרן הראי"ה לא פסק כך הלכה למעשה בכתביו ההלכתיים
יעויין במאמרו החשוב של הקדוש הרב איתם הנקין הי"ד בגיליון 200 של כתב העת המעיין.

אליעזר ג כתב:

בברכה המשולשת כתב:יעויין בספר בינה ודעת של הרב מנחם אדלר

הספר הנ"ל טועה טעות יסודית בכך שקופץ למסקנה שאם פוסק כלשהו פסק שחילונים אינם תינוקות שנישבו הרי הם מזידים או מורדים שנאמרו עליהם כל הדינים של מומרים להכעיס ולא היא, אלא יש טווח בין תינוק שנשבה שהוא אנוס לבין מזיד או מורד והוא שוגג ולשוגג אין דין של מומר להכעיס . ולכן הפסקים שעולים מדבריו בהקשר לנידון דידן בטעות יסודן וחזקתו של סתם חילוני שאינו מומר להכעיס ומחללים עליו שבת להצילו.

נכון.
(וכשציטטתי אותו לא הבעתי בכל הסכמה עם המהלך הנ"ל)