פורום אוצר החכמה

בימי בין הזמנים כמעט לא ימלט שלא ישתתפו אנשים בחתונה, ולהבדיל בחוף הים,
ויש לשים לב האיך מתקשר המילה 'חוף' ל'חופה', ששורשה מגיע מל' חיפוי. והגרש"ר הירש בפר' ויחי כתב ש'חוף' מגיע מ'חופף' שמשמעותו חיכו, וכן החוף מתחכך בים.
אך יש לעיין האם זה מתקשר גם לשורש של חיפוי, שהרי שניהם אותיות השורש הם ח' ופ'.
ועוד קשה הלשון 'חף מפשע', כיצד הוא משתייך לאחד מהמילים הקודמים.

.

חופף הוא לשון כיסוי מלמעלה שאינו נוגע בו היינו דכיסוי נוגע וחופף הוא מרחף מלמעלה
חופה היא חופפת ומכסה מלמעלה

ויתכן שחף מפשע היינו נעדר כיסוי
וכמו שלשרש הוא לעקור השורש והיינו שאותו שורש בהגיה אחרת מתפרש כדבר והיפוכו
וגם כאן חף מפשע היינו חף מזה ללא כיסוי של הפשע

חוף יתכן שהוא היכן שחול והיבשה חפה מכיסוי הים והמים

נראה שהכל לשון קצה וגבול.
חוף - קצה הים.
חופה - קץ ימי הרווקות [הללא אשה, מעהר כל שהוא בחיים].
'חף' מפשע - קצה הרע. ר"ל אין בו רע.

.

גם ל'כפיר' יש איזו שייכות עם 'כפירה'?

כרם כתב:גם ל'כפיר' יש איזו שייכות עם 'כפירה'?

ברור שכן!

היא שיחתי כתב:

כרם כתב:גם ל'כפיר' יש איזו שייכות עם 'כפירה'?

ברור שכן!

מה הקשר?

לאשכול המשעשע הזה אפשר אולי לשייך גם את השורש/פועל/ שם עצם [מחק את המיותר] "חפיף".

אורייתא! כתב:נראה שהכל לשון קצה וגבול.
חוף - קצה הים.
חופה - קץ ימי הרווקות [הללא אשה, מעהר כל שהוא בחיים].
'חף' מפשע - קצה הרע. ר"ל אין בו רע.

ומה נעשה עם הלשון 'חיפוי' הרגיל ?

איסתרא בלגינא כתב:

היא שיחתי כתב:

כרם כתב:גם ל'כפיר' יש איזו שייכות עם 'כפירה'?

ברור שכן!

מה הקשר?

עיין בילקוט שמעוני (ח"ב תתקנ"ט) שקרוי כפיר שכל רואהו כופר בחייו.
נ.ב. מצאתיו בס' נשמת כל חי (לר' יחיאל מיכל שטרן).

גם לשור יש קשר לשורה

גר צדק כתב:

אורייתא! כתב:נראה שהכל לשון קצה וגבול.
חוף - קצה הים.
חופה - קץ ימי הרווקות [הללא אשה, מעבר כל שהוא בחיים].
'חף' מפשע - קצה הרע. ר"ל אין בו רע.

ומה נעשה עם הלשון 'חיפוי' הרגיל ?

חיפוי = כיסוי ומכסה. והוא גבול הדבר אותו הוא מכסה...

.

איפה נפל הקשר בין החוֹלם שבשוֹר לשוּרוּק שבשוּרה.

דשא ירוק כתב:גם לשור יש קשר לשורה

לכאורא יש קשר שהרי השור נועד לחרישה שהיא הולכת בתלמים ישרים כלומר בשורות.

והנה עוד קשר מעניין בין מילים:

הרגל מלשון רגלים, משום שהרגלים הולכות ע"פ רוב ע"י הרגל ‏משא"כ שאר אברים שפועלים ע"פ רוב ע"י מחשבה.‏

אורייתא! כתב:נראה שהכל לשון קצה וגבול.
חוף - קצה הים.
חופה - קץ ימי הרווקות [הללא אשה, מעהר כל שהוא בחיים].
'חף' מפשע - קצה הרע. ר"ל אין בו רע.

חסידי ויפה.

ספר השרשים לרד"ק אות הח' ערך חפף
חפף. חפף עליו כל היום (דברים לג, יב.), מסתיר ומכסה עליו. והשם כי על כל כבוד חפה (ישעיה ד, ה.), יצא מחפתו (תהלים יט, ו.), וכלה מחפתה (יואל ב, טז.), מקום הסתרת הכלה עם החתן. ויתכן להיות מענין זה לחוף ימים (בראשית מט, יג.), לחוף אניות (שם), כלומר מקום שנסתרים בו הספינות מפני הרוחות והוא הנמל. או יהיה ענינו שפת ימים מדברי רבותינו ז"ל ממה שאמרו במשנה בנזיר (נזיר פרק ששי משנה ג, דף מב, ע"א.), לא יחוף ראשו באדמה מפני שמשרת את השער. ועוד אמרו (נדה סח, ע"א.), אשה חופפת ביום וטובלת בלילה והוא חכוך הראש וגרירתו פיינ"ר בלע"ז ולפיכך נקרא שפת הים חוף לפי שגוררין שם הספינות. ומן הענין הזה חף אנכי ולא עון לי (איוב לג, ט.), כלומר נגרד ומנוקה מעונות: עכ"ל

נראה לי שזה שפך אור פה.