פורום אוצר החכמה

שמעתי שאלה היום.

כשחל ערב יום טוב בשבת (כמו שבועות תשפב) ואחד טבל במקוה בערב שבת והוא רצה לדעת אם יש לו למנוע מעונת ת״ח בליל שבת קודש כדי ליכנס לחג השבועות בטהרה.

אשמח בגמרא או סברא.

ראה מועדים וזמנים השלם - ז, סוף סימן קיח

כף החיים תצד יג
זה לגבי שבועות, והשאילה לגבי פסח בעינה עומדת

השאלה היא האם יש דין בימינו של "להיכנס לרגל בטהרה".

שאלה דומה:
האם ראוי (עכ"פ לכתחילה) לפרוש מן האשה בשלשת הימים שלפני ערב-פסח/פסח-שני/ערב-יום-כיפור, כדי שהיא תוכל לטבול בעיו"כ (לנוהגות בכך), או כדי שתוכל להיטהר מטומאת פולטת להקרבת קרבן-פסח (באם נזכה להקריבו, והרי רק טומאת המת דחויה בציבור ולא טומאות היוצאות מן הגוף כפולטת)?

יישר כח להמגיבים!

עזריאל ברגר כתב:השאלה היא האם יש דין בימינו של "להיכנס לרגל בטהרה".

שאלה דומה:
האם ראוי (עכ"פ לכתחילה) לפרוש מן האשה בשלשת הימים שלפני ערב-פסח/פסח-שני/ערב-יום-כיפור, כדי שהיא תוכל לטבול בעיו"כ (לנוהגות בכך), או כדי שתוכל להיטהר מטומאת פולטת להקרבת קרבן-פסח (באם נזכה להקריבו, והרי רק טומאת המת דחויה בציבור ולא טומאות היוצאות מן הגוף כפולטת)?

אפשר שתכבד (ועייין משנ"ב תרו כא)

עזריאל ברגר כתב:ערב-יום-כיפור, כדי שהיא תוכל לטבול בעיו"כ (לנוהגות בכך)

בהלכות עיו"כ (ש"ע הרב תרו סי"א) נתנו עצה ליטהר, ושלא כל אחת תעשה אותה, ולא כתבו שתיזהר בטהרתה (אבל י"ל שאף אם יש בזה ענין, חשובה יותר אפשרות העיבור).

במסתרים כתב:בהלכות עיו"כ (ש"ע הרב תרו סי"ב)...

צ"ל סי"א.

שמואל דוד כתב:שמעתי שאלה היום.
כשחל ערב יום טוב בשבת (כמו שבועות תשפב) ואחד טבל במקוה בערב שבת והוא רצה לדעת אם יש לו למנוע מעונת ת״ח בליל שבת קודש כדי ליכנס לחג השבועות בטהרה.
אשמח בגמרא או סברא.

עונה היא חוב גמור ממש לאשתו, וצריך לבקש רשות מראש, שתמחל על עונתה.

באמונתו כתב:עונה היא חוב גמור ממש לאשתו, וצריך לבקש רשות מראש, שתמחל על עונתה.

השאלה על הצד שאשתו מוחלת.

שמואל דוד כתב:השאלה על הצד שאשתו מוחלת.

אם לא עדיין קיים מצוות פרו ורבו בזכר ונקיבה, ודאי אין היתר כלל (אא"כ כבר מעוברת).

נזכרתי סיפור מעניין האשכול.

הייתי נוכח פעם באיזה כולל לאברכים חשובים, חסידישע אינגעלייט, זה הי' קודם חג השבועות והרב ר' סנדר ערלנגער ז"ל נשא דרשה להאברכים, בעניין הכנה לחג השבועות, בסוף דבריו התחיל לדבר מהנושא לפרוש וכו' כהכנה לחג.

הראש הכולל דשם זצ"ל הי' תלמוד חכם עצום, לא פסק פומי' מגירסא, זקן ושבע ימים, מדור הקודם, ומיד כשהתחיל הנ"ל לדבר מנושא הפרישה נעשה כלפיד איש וכמו שלהבדיל אחזו בולמוס, הוא ניגש אל הסטנדר והפסיק אותו מיד, הוא אמר שכבר שעה שתיים והאברכים צריכים לצאת לנוח קצת, ולא נתן לו הזדמנות אפילו לסיים משפט אחד.

ככה הי' נראה אנשי דור הקודם זצ"ל

מכאן ואילך מקומו בהצנע לכת!!!
ודי למבין ואין כאן מקום להאריך,

לא מכאן אלא מהתחלה.

לא הבנתי מדוע זה שייך לאשכול והצנע לכת. ואולי טעיתי. אפשר להגבאים לעשות מה שהם רוצים…

שמואל דוד כתב:

באמונתו כתב:עונה היא חוב גמור ממש לאשתו, וצריך לבקש רשות מראש, שתמחל על עונתה.

השאלה על הצד שאשתו מוחלת.

אם היא מוחלת מה השאלה