פורום אוצר החכמה

ראיתי ומאוד מצוי לראות שיש מנהגים כאלו שיש קטעים שהחזן אומר בלחש ולא ראינו שנהגו אותו לפנ"כ:
1)אמירת המילה ישראל בברכת גאל ישראל שלפני שמונה עשרה ולא שיאמרו כל הציבור יחדיו גאל ישראל כפי שראוי לומר בסמוך לשמונה עשרה.
2)אמירת הפסוקים קדוש... ברוך... ימלוך... ולא שיאמר אחרי שהציבור מסימים לומר.
3)אמירת מודים כשהציבור אומרים מודים דרבנן ולא כמו שמוזכר בהלכה שעשרה ישמעוהו.
4)הקראת פסוקי ברכת כהנים לכהנים שזה חלק מחזרת הש"ץ והציבור לא שומע את זה כלל.

וכבר מחה על זה מרן והובא בספרו הליכות שלמה (פ"י הט"ו) והביאו בדבר הלכה(שם) דברי המאירי "ש"צ אומר יברכך בקול רם"

קיש קיש קריא כתב:4)הקראת פסוקי ברכת כהנים לכהנים שזה חלק מחזרת הש"ץ והציבור לא שומע את זה כלל.

מה פתאום חלק מחזרת הש"ץ? זה מדיני ברכת כהנים ונלמד מהפסוק אמור להם. לכאורה אין ענין שהעם ישמעו, (מלבד משמעות דברי המאירי)

איסתרא בלגינא כתב:

קיש קיש קריא כתב:4)הקראת פסוקי ברכת כהנים לכהנים שזה חלק מחזרת הש"ץ והציבור לא שומע את זה כלל.

מה פתאום חלק מחזרת הש"ץ? זה מדיני ברכת כהנים ונלמד מהפסוק אמור להם. לכאורה אין ענין שהעם ישמעו, (מלבד משמעות דברי המאירי)

דאל"כ איך אומרו באמצע תפילת העמידה ועיין בהליכות שלמה את כל מה שכתב שם.

מנהג הרבה חזנים כשמקרים ברכת כהנים, מקרים אותה בלחש, עד שלפעמים הכהנים אינם שןמעים. האם יש לכך מקור או טעם כלשהו?

ברים כתב:מנהג הרבה חזנים כשמקרים ברכת כהנים, מקרים אותה בלחש, עד שלפעמים הכהנים אינם שןמעים. האם יש לכך מקור או טעם כלשהו?

ראיתי בעבר במאירי שצריך החזן לומר בקול רם, אינני זוכר כעת המקום.

היה כאן בפורום דיון על זה והביאו מדברי ספר של רב של חיפה על ברכת כהנים שכתב שלא ראוי מה שעושים בלחש אלא צריך להיות באותו קול כמו הגמרא במגילה.

לא מצאתי את העניין של הספר ההוא אבל יש כאן
http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=17&t=6005&p=51886&

יישר כוחך!

יעו"ע שבה"ל ג,טו.

מנהג האמירה בלחש הוא מנהג בורית כידוע.

לפני איזה זמן מישהו פרסם במדור המכתבים של מוריה, מציאה יפה שמצא בהמספיק לר"א בהרמב"ם, חלק ההלכתי (מהדו' דנה), לאמור שם צריך שיהיה קול המקריא וקול הכהנים שוה.

בשו"ת ציץ אליעזר (יד, יז) כתב כמה טעמים בכדי לקיים ולהצדיק את המנהג. אך גם הוא בסיום דבריו כתב שלמעשה אין לנוהג ולהנהיג כך (ושוב הביא את דברי המאירי).

במשך השנה כל מיני חזנים עולים לתיבה להתפלל, ולא כולם מדקדקים..
אבל בימים נוראים הרי השצי"ם הם נבחרים. כמדומה שלא נמצא ש"ץ שאומר תיבות ברכת כהנים בקול נמוך (בישיבות וחניכי הישיבות).

לא מדובר בחוסר דקדוק גרידא. זה כאילו מנהג. אחרת אין סיבה שחזן ינמיך קול בקטע זה דווקא.
אני רוצה לעשות פרסום קטן לתקן את העניין, ולפני כן רציתי לוודא שאין מקור של ממש לנהוג כך.

ראיתי הרבה בעלי תפלות חסידי חב"ד שמקפידים לומר בקול נמוך. האין איזו הנהגה בענין זה מאדמו"ר מוהרמ"מ מליובאוויטש?

(אני כותב בספקנות, כי הייתי מצפה שחסידי חב"ד שבינינו כבר יעירו בזה, ומשלא עשו כך - נשמע שאין לזה יסוד אמתי)

נדמה לי שעל פי הדברים האלה כותב הצי"א שצריך לומר בקול רם, שכן מכאן נראה שהמקריא אינו רק כדי שלא יטעו הכהנים, אלא הרבה יותר מכך.

כלי יקר במדבר פרק ו פסוק כג
אמור להם. מכאן למדו חז"ל (ספרי ו קמג) שהחזן מקריא לכהנים מלה במלה נוסח הברכות. וטעמו של דבר שהחזן הוא הסרסור המושך שפע צינור ממקור הברכות תחילה ומוריק אותם על ראש הכהנים יחולו, כי הוא אומר תחילה אל הכהן יברכך ה' כדי לעשות את הכהן תחילה כלי גדוש ומלא ברכת ה', ואחר כך כשהכהן אומר לישראל יברכך ה' הוא מוריק מן כלי מלא על כלי ריקן, אבל אם לא היה הכהן מתברך תחילה היה מוריק מכלי ריקן אל כלי ריקן. ובזה מיושב מה שנאמר (בראשית יב ג) ואברכה מברכך ומקללך אאור, והוה ליה לומר ואאור מקללך כדרך שאמר ואברכה מברכך. אלא שרצה לומר שהכהן המברך את ישראל אני מברכו תחילה כדי לעשות את הכהן כלי מלא וגדוש ויוריק מן כלי מלא ברכת ה' על ישראל אבל בקללה אין שייך לומר כן אלא אחר שיקללם אאור אותו ולא קודם, לכך נאמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם תחילה (עיין חולין מט א) על ידי שיאמר החזן לכהן תחילה יברכך ה':

איש גלילי כתב:ראיתי הרבה בעלי תפלות חסידי חב"ד שמקפידים לומר בקול נמוך. האין איזו הנהגה בענין זה מאדמו"ר מוהרמ"מ מליובאוויטש? . .

כלל וכלל לא.
ואותם 'בעלי תפלות' עושים כן, כנראה, מאותו הטעם שאלו הנזכרים בראש האשכול עושים כן - דהיינו, חוסר ידיעה...

אני ראיתי את מרן הגר"מ שטרנבוך שליט"א מוחה בש"ץ שבברכת כהנים לא השמיע בקול רם כראוי. אינני זוכר מה פירט בטעם הדבר.

איש גלילי כתב:ראיתי הרבה בעלי תפלות חסידי חב"ד שמקפידים לומר בקול נמוך. האין איזו הנהגה בענין זה מאדמו"ר מוהרמ"מ מליובאוויטש?

(אני כותב בספקנות, כי הייתי מצפה שחסידי חב"ד שבינינו כבר יעירו בזה, ומשלא עשו כך - נשמע שאין לזה יסוד אמתי)

א. הרבי (עכ"פ מאז שהתמנה לאדמו"ר) מעולם לא היה מקריא לכהנים (הוא היה ניגש כחזן רק בזמנים בהם הוא היה "חיוב", ובימים שיש בהם מוסף - אין האבל עומד חזן, וימי היארצייט - לא חלו ביו"ט, ובחו"ל יש ברכת כהנים רק ביו"ט).
ב. מנהג חב"ד בנשיאת כפים במוסף דיו"ט - שהחזן מנגן באריכות כל מילה, והכהנים אחריו.
ג. פעם הייתי חזן בבית חב"ד באילת ביום חול או בשבת רגילה, והקראתי לכהנים בקול נמוך, ואחרי התפילה ניגש אלי מרא דאתרא הרב יוסף העכט, והעיר לי שרגילים להקריא בקול רם.
(אמנם אילת היא חו"ל, אך בבית חב"ד מתפללים גם יהודים שאינם חסידי חב"ד לגמרי, והם נושאים את כפיהם אפילו בימות החול).

גם אני שאלתי לפני כמה שנים במכתב ממרן שר התורה הגר"ח קניבסקי שליט"א אם יש ענין כל שהוא להנמיך הקול בעת שמקרה לכהנים, והשיבני "לא".

עזריאל ברגר כתב:

איש גלילי כתב:ראיתי הרבה בעלי תפלות חסידי חב"ד שמקפידים לומר בקול נמוך. האין איזו הנהגה בענין זה מאדמו"ר מוהרמ"מ מליובאוויטש?

(אני כותב בספקנות, כי הייתי מצפה שחסידי חב"ד שבינינו כבר יעירו בזה, ומשלא עשו כך - נשמע שאין לזה יסוד אמתי)

א. הרבי (עכ"פ מאז שהתמנה לאדמו"ר) מעולם לא היה מקריא לכהנים (הוא היה ניגש כחזן רק בזמנים בהם הוא היה "חיוב", ובימים שיש בהם מוסף - אין האבל עומד חזן, וימי היארצייט - לא חלו ביו"ט, ובחו"ל יש ברכת כהנים רק ביו"ט).
ב. מנהג חב"ד בנשיאת כפים במוסף דיו"ט - שהחזן מנגן באריכות כל מילה, והכהנים אחריו.
ג. פעם הייתי חזן בבית חב"ד באילת ביום חול או בשבת רגילה, והקראתי לכהנים בקול נמוך, ואחרי התפילה ניגש אלי מרא דאתרא הרב יוסף העכט, והעיר לי שרגילים להקריא בקול רם.
(אמנם אילת היא חו"ל, אך בבית חב"ד מתפללים גם יהודים שאינם חסידי חב"ד לגמרי, והם נושאים את כפיהם אפילו בימות החול).

הרבה מחסידי חב''ד נוהגים לא לשאת כפים גם באר''י, כחיקוי לנהוג ב770, ואלו שכן נו''כ אינם בקיאים במנהגים והלכות [הכוונה בעיקר לבעלי תפילה ישראלים] בגלל שרגילים מחו''ל שאין נו''כ.

חיימשה כתב:הרבה מחסידי חב''ד נוהגים לא לשאת כפים גם באר''י, כחיקוי לנהוג ב770, ואלו שכן נו''כ אינם בקיאים במנהגים והלכות [הכוונה בעיקר לבעלי תפילה ישראלים] בגלל שרגילים מחו''ל שאין נו''כ.

ברוב בתי הכנסת החב"דיים (באה"ק ת"ו) הכהנים נושאים כפיהם מדי שבת בשבתו,
אך, כמובן, 'בעלי-תפלה' צעירים אינם בקיאים די בהלכות ומנהגים.

לבי במערב כתב:ברוב בתי הכנסת החב"דיים (באה"ק ת"ו) הכהנים נושאים כפיהם מדי שבת בשבתו.

וראיתי ברוב-ככל המקומות שהחזן מקריא בקול רם.

עזריאל ברגר כתב:

לבי במערב כתב:ברוב בתי הכנסת החב"דיים (באה"ק ת"ו) הכהנים נושאים כפיהם מדי שבת בשבתו.

וראיתי ברוב-ככל המקומות שהחזן מקריא בקול רם.

אלו שנתקלתי בהם לא היו צעירים כלל, אך היו כנראה כאלו שרוב שנותיהם עברו עליהם ב'בית רבנו שבבבל'.

כדאי להודיע לחזנים שמקריאים כמעט בנזיפה, דברי רבינו בחיי על אתר, איך שהש"ץ הוא מוריד השפע ומעבירו לכהנים שיברכו את ישראל
ואולי שרשו כבר בזוה"ק

עוד טעות נפוצה ומשמעותית יותר, היא של חזנים המקריאים את ברכת ההודאה (מודים) בלחש, מלבד שלושת המילים הראשונות.

וגם זה טעות לכאו', שהש"ץ מחכה לציבור האומר מודים דרבנן עד שיסיימו, בכדי להתחיל "ועל כולם". כביכול המודים דרבנן הוא מקביל למודים של הש"ץ רק עד "מעולם קיוינו לך".

עושה חדשות כתב:וגם זה טעות לכאו', שהש"ץ מחכה לציבור האומר מודים דרבנן עד שיסיימו, בכדי להתחיל "ועל כולם". כביכול המודים דרבנן הוא מקביל למודים של הש"ץ רק עד "מעולם קיוינו לך".

כי אנשים לא תופסים שברכת ההודאה היא ברכה אחת הפותחת ב''מודים'' וחותמת בברכת ''הטוב שמך ולך נאה להודות''. בגלל המבנה של הדפסת הברכה בסידור, נראה לאנשים ש''מודים'' הוא כביכול קטע בפני עצמו, וברכת הטוב שמך פותחת ב''ועל כולם''.

יש הרבה בלבול בתודעה של האנשים ביחס למבנה של התפילות והברכות בגלל צורת ההדפסה שלהם בסידורים. תשאל את אשתך איפה מתחילה ברכת בונה ירושלים בברכת המזון, מה היא תענה לך? מסתמא היא תגיד שבמילים ''ובנה ירושלים''..


נ''ב:
סתם שאלה אגב דאגב (ומסתמא נכתב עליה, ואולי אפי' בנו''כ בטושו''ע קכ''ז או אולי אפי' בגמ' סוטה שם? אני מתעצל לחפש..), כיצד יתכן לומר ''מודים דרבנן'' בו זמנית עם הש''ץ, הלא א''כ אין עשרה שומעים לברכת הש''ץ?

את המנהג הזה שמעתי רק בבתי כנסת וישיבות של אשכנזים, אצל ספרדים לא נתקלתי בזה.

שמעתי גם בשם הגר"ש פישר שליט"א (לרפו"ש) שהוא נגד המנהג הזה.

עושה חדשות כתב:וגם זה טעות לכאו', שהש"ץ מחכה לציבור האומר מודים דרבנן עד שיסיימו, בכדי להתחיל "ועל כולם".
כביכול המודים דרבנן הוא מקביל למודים של הש"ץ רק עד "מעולם קיוינו לך".

וכפי שכבר ציין זאת כת"ר במק"א.

פרנקל תאומים כתב: . . כיצד יתכן לומר ''מודים דרבנן'' בו זמנית עם הש''ץ, הלא א''כ אין עשרה שומעים לברכת הש''ץ?

נכב"ב.

כתב חכ"א:
יש לסיים עם הש"צ בשווה או לענות אמן, ומ"מ הש"צ יסיים בקול [דלא כהגרנ"ק זצ"ל שאמר לש"צ לסיים בלחש כמנהגנו] דאין שורש לרמ"א שאמר ללחוש דהוא זלזול בברכה, וכך היה המנהג, וכך כתב כל מי שכתב בנידון [חוץ מהגרח"ק שליט"א שאמר לקיים את המנהג], ובודאי שאין לסיים בקול "ברוך אתה ה' גאל" דנשמע כמו "גועל", וכשהרב הוא ש"צ מנמיך את הקול אך באופן שעדיין עשרה שומעים את הסיום, ובודאי שאין לבקש מש"צ ספרדי לסיים בלחש כדי לא ליצור בעיה לאשכנזים. כתב בספר 'נוטרי אמן' (כ' ל"ט) שבספר אשי ישראל כתב ששמע מהגרשז"א זצ"ל שאף שבהרבה בתי כנסיות נהגו שהש"צ מסיים בלחש - מ"מ עדיף שיחתום בקול והציבור יסיימו עמו בשווה, ובשם לקט הקמח החדש שהגם שראינו שגדולים הנהיגו לסיים בלחש - מ"מ עדיף לסיים בקול, העצה לסיים בלחש לא הובאה במ"ב, והמדקדקים שהמ"ב הביא נזהרו שלא להכניס עצמם לחיוב עניה אך לא מנעו את האפשרות שיענו אמן על הברכה, שהרי לנוהגים כרמ"א מעיקר הדין כלל אין חשש לענות אמן, ובפרט במקומות שיש כמה מנינים ויש אנשים הממתינים להתפלל - שיכולים בנקל לענות, גם בהליכות שלמה כתב שמנהג הגרשז"א שהש"צ יסיים בקול, ביחד עם הציבור, ושכן המנהג בביכ"נ הגר"א, ושהגרי"א הנקין תבע לבטל המנהג לסיים בלחש, וכתב בשם הגר"ד רוזנטל שהמנהג מקדמת דנא לסיים בקול, וכן אמר הגריא"ל שטיינמן שליט"א; ובשו"ת עדות לישראל להגרי"א הנקין כתב שסיום גאל ישראל בלחש הוא שלא כדין, כי תקנת חכמים היתה שהש"צ יתפלל בקול, ובפרט תחילת וסיום הברכה, וכן הביא הגר"י זילברשטיין בשם הגרי"ש אלישיב, וכן האריך הגר"י טשזנר בספר שיח תפילה שכן ראוי לנהוג, אלא שבמקום שהציבור מקפידים שלא ישנו - יעשה כמנהגם, ובאשל אברהם מבוטשאטש הביא מנהג לומר בלחש, וכתב שאם יודע שאין אנשים הנמצאים בין הפרקים, או שהם מועטים - ראוי לומר בלחש, אולם אם רבים נמצאים בין הפרקים - המנהג הפשוט לומר בקול רם.

יישר כוח המעוררים, מלבד שהוא לא כדין הוא גם מאמץ את אזניהם של הכהנים המסכנים שיש המהדרים להנמיך את קולם עד שכמעט אינו נשמע.
עוד יש להעיר על אותם בעלי תפילה [גם בעיקר צעירים ואשכנזים..] שאומרים את פסוקי הקדושה בלחש, ואין העומדים בתפילה יכולים לצאת מהם כדין שומע כעונה.