פורום אוצר החכמה

פרשת שבוע: "כי יפלא ממך דבר למשפט וכו' דברי ריבות בשעריך"
ולכאורה יפלא, מה שייך לומר מריבה על מחלוקת בדין בין החכמים?
וכנראה לכן ת"א ות"י תירגמו "פלוגתא בדינא",
ואולי התורה התכוונה לומר שכשיש חילוקי דינים בתורה כל צד "נלחם" על שלו במסירות, והוא דומה למריבה, והוא ע"פ הגמ' בקידושין על "את ואהב בסופה" שתחילה נעשים כאויבים זה לזה, ורק בסוף אוהבים, ודוק.

ועל דרך רמז שמעתי שהמהרח"ו הסביר בפסוק, שאם אתה רואה שיש על עם ישראל דין ומשפט משמים, וכי יפלא ממך הדבר- תדע שבגלל שיש מחלוקות, "דברי ריבות בשעריך". נרבה בעז"ה שלום ביננו.

ופשיטא שגם הדברי ריבות הם ביחס של כבוד, ואפילו בתוך ריתחא דאוריתא לא הותרו איסורים, שתלמיד או בן יתבטא ביטוי לא מכובד כנגד רבו, אלא רק נעשים כאויבים.

עי' ברוח חיים על "והוי מתאבק בעפר רגליהם"

גאולה בקרוב כתב:ופשיטא שגם הדברי ריבות הם ביחס של כבוד, ואפילו בתוך ריתחא דאוריתא לא הותרו איסורים, שתלמיד או בן יתבטא ביטוי לא מכובד כנגד רבו, אלא רק נעשים כאויבים.

זה לשון הרב ביבי"א (ח"א דברי פתיחה אות יג)
"ובאמת שאף על פי שהורשינו לחלוק על דברי הפוסקים האחרונים, כשיש לנו ראיות נכונות, והכרעות מיוסדות על אדני פז, מכל מקום צריכים לשלוט ברוחנו לדבר בענוה טהורה, בחרדת קודש ובהכנעה יתירה. וכמ"ש בירוש' (פרק קמא דשבת הלכה ב'): כל האומר שמועה מפי אומרה יהא רואה בעל השמועה כאילו עומד כנגדו. ע"ש. והגר"ח מוולוז'ין בספר רוח חיים (בפרק קמא דאבות משנה ד') כתב שאף על פי שניתן לנו רשות ללחום מלחמתה של תורה, עם כל זה יזהר בנפשו מלדבר בגאוה וגודל לבב באשר מצא מקום לחלוק על רבו, וידמה בנפשו כי גדול הוא כרבו, או כמחבר הספר ההוא אשר השיג עליו, אך בענוה יתירה וכו'. עיין שם. וקל וחומר שלא יעיז לדבר גבוהה גבוהה נגד גדולי עולם אשר קטנם עבה ממתנינו, ואמרו רז"ל (יומא ט:) טובה צפרנן של ראשונים מכרסם של אחרונים, וכמה התמרמר מרן החיד"א במחב"ר א"ח (סימן קנ"ג) ובשו"ת חיים שאל חלק ב' (סימן ל"ח אות ע"ד) נגד הגאון יעב"ץ על אשר הטיח דברים קשים נגד הרמב"ן ושאר ראשונים. עיין שם. ועיין עוד בספר רב פעלים חלק א' בפתיחה. (וכמו שכתבתי לעיל). וידועים דברי המפרשים על דברי רבותינו ז"ל (שבת קי"ב:) אם ראשונים כבני מלאכים אנו כבני אדם, ואם ראשונים בני אדם אנו כחמורים, ולא כחמורו של ר' חנינא בן דוסא ור' פנחס בן יאיר. שר"ל, אם אנו משערים גודל וערך הראשונים כמלאכים אז אנחנו באמת בני אדם, שסימן יפה הוא לנו שידענו להוקיר רוב ערכם ותפארת גדולתם. אבל אם אנו חושבים בדעתינו שהם גם כן כבני אדם, כבשר ודם הצפוי לשגיאות כמונו כמוהם, סימן שאנו כחמורים ונבערים משכל. (רב פעלים בפתיחה שם. והגאון מהר"י עטייא בספר רוב דגן בחי' לעירובין (נ"ג) בשם רבני אשכנז. עיין שם)".

"ריבות" אין פירושו אגרופים מתנפנפים, וככתוב "דברי" ריבות, דיבורים של ויכוח הם ריב. וכמו שראינו במקרא פעמים רבות לשון ריב על וכוח דברים, "ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט", "מסה ומריבה", "כי יהיה ריב בין אנשים ונגשו אל המשפט".
מה נדמה ברוחך בקריאתך "דברי ריבות" שאינו מתאים.
עוד תמוה, הלא "בשעריך" הם הדיינים היושבים בשער, אין מדובר פה על רב ותלמיד או אב ובן, אלא על חכמים שוים בדרגתם (פחות או יותר) המרכיבים מושב בית דין, מדוע לא יתכן וכוח ביניהם. איך נכנס לכאן ענין זה?

כמו"כ על צורת החריפות בוכוח בדברי תורה, כמדומה שלא ראה את דברי הירושלמי על רמת החריפות של מחלוקת בית שמאי ובית הלל, לפי כמה מפרשים, גם הונפו שם חרבות! כשהדבר נוגע עד עומק הנפש, רבים וצועקים, הנימוס מוכיח על חוסר התקשרות נפש הלומד עם הנלמד, על אי הזדהות עם התורה והבנתה.