פורום אוצר החכמה

סליחה על הכותרת, אבל כך זה נראה.

ראיתי לאחרונה בספר א' (נשמט מזכרוני היכן) על אחד שציוה לבניו שלא לקברו עד 3 ימים, כך יהיה בטוח מת, והורו להם הפוסקים שלא לשמוע לצוואה זו אלא אזלינן כמנהג העולם.

מורה צדק,
לזכרוני, כבר במסכת שמחות הזהירו, שאין קוברים את המתים אלא משיעברו ג' ימים.

ואגב, באיטליה, במאה הט"ז לערך, כך היה החוק הממשלתי! אלא שהיהודים ניסו לבטל את רוע הגזירה בהשפעת דברי המקובלים, שאין להמתין בין המיתה לקבורה, כי אז שולטים החיצונים בגופה. והדברים ארוכים.

מי' הי' הרב הזה? ואיפה הי' משמש כרב?

תמיהני אם עשו כן למעשה, כי נראה אצלי ברור שבניו היו מחויבים "שלא" לשמוע אליו.

למעשה לא הועילו לאותו רב נערוון דיליה, כי במקרי נמק יש מציאות של ריח רע וסרחון מבשר האדם בעוד נשמתו באפו.

חד וחלק כתב:למעשה לא הועילו לאותו רב נערוון דיליה, כי במקרי נמק יש מציאות של ריח רע וסרחון מבשר האדם בעוד נשמתו באפו.

ו'רגזן לא עלתה בידו אלא רגזנותו' פירש"י קידושין מא. כחש בשרו, וא"ש...

כהיום הדבר מצוי שאנשים חוזרים לחיים לאחר מס' ימים, ודוק...

גם בזמן הגמרא כמבואר שהיו פוקדים ג ימים את הקברות רק כנראה שכיוון שלא הווה אפילו מעוטא דמיעוטא לא חששו שלא לקברו.