המחשה לדין ידוע שנלמד על ידי ילדים בהתחלת גמרא:
מכולה בחוף אשקלון החלה לפזר מתוכה חבילות של חד פעמי, מוצצים, וכיוצא בזה...
רבים נאספו לקבץ את החפצים הנשפכים מתוך המכולה.
כדאי לברר את פרטי המאורע בדיוק וללבן האמנם היה מותר לקחת את החפצים המתפזרים.
הוה אמינא כתב:בין אם יסודו מדין הפקר ובין אם יסודו מדין יאוש, זו תקנת חז"ל שהזוטו של ים מתיר, ולא שצריכים ליאוש מדעת כמו שלא צריכים הפקר מדעת.
וכאן יש להוסיף שהנזק כבר נעשה, ומסתמא זו אבידת גוי [היצרן], כי היבואן לא קיבל את ההזמנה. ואף אם זו אבידת ישראל [החנות שכאן בא"י] הערך כבר הופסד ול"ש לקיים עליו השבה. כי אינו ראוי למכירה.
פלוריש כתב:למה להניח שהבעלים של המכולות התייאש? מה שהתפזר מתוך מכולה שנפתחה, אני מבין. אבל מכולה שנשארה סגורה, זה לא משהו קטן והבעלים לא איבד שליטה על אבדתו, אפשר לעקוב אחרי מסלול הציפה שלהם עד החוף ולתפוס את המכולות.
דרומי כתב:המחשה לדין ידוע שנלמד על ידי ילדים בהתחלת גמרא:
מכולה בחוף אשקלון החלה לפזר מתוכה חבילות של חד פעמי, מוצצים, וכיוצא בזה...
רבים נאספו לקבץ את החפצים הנשפכים מתוך המכולה.
כדאי לברר את פרטי המאורע בדיוק וללבן האמנם היה מותר לקחת את החפצים המתפזרים.
עזריאל ברגר כתב:הוה אמינא כתב:בין אם יסודו מדין הפקר ובין אם יסודו מדין יאוש, זו תקנת חז"ל שהזוטו של ים מתיר, ולא שצריכים ליאוש מדעת כמו שלא צריכים הפקר מדעת.
וכאן יש להוסיף שהנזק כבר נעשה, ומסתמא זו אבידת גוי [היצרן], כי היבואן לא קיבל את ההזמנה. ואף אם זו אבידת ישראל [החנות שכאן בא"י] הערך כבר הופסד ול"ש לקיים עליו השבה. כי אינו ראוי למכירה.
לטענה הראשונה - מציע לקרוא את הקובץ שצורף לעיל, שסקר היטב את צדדי הענין בראשונים ואחרונים וכו'.
לטענה השניה - אם נדייק את הדברים, מסתמא התכולה מבוטחת, וכאן נכנסים לשאלה מהו דין אבדה-מבוטחת, האם נחשבת כאבדת ישראל או גוי, ומסתמא יש בה שותפויות מעורבות.
ולא ברור שהחפצים אינם ראויים כלל למכירה. וכי אינם מתאימים להימכר בשווקים שמוכרים בהם דברים בזול?!
עזריאל ברגר כתב:שיעור קצר (כ5 דקות) מאת הרב אורי סדן: https://www.youtube.com/watch?v=zeUsFP9UoZ4
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 189 אורחים