פורום אוצר החכמה

נשאלתי האם יש סברא הגיונית בזה שמי פירות אינם נחשבים 'משקה', ולמעשה גם אינם נחשבים 'אוכל'.

וכגון לענין טומאת אוכלין, אינם מקבלים טומאה כלל.

ויתירה מזו: כאשר מכינים עיסה במי פירות בלבד, העיסה אינה נחשבת כמחוברת! ואם נגע טמא בצדה האחד לא נטמא צדה השני!

איך מסבירים את זה?

דרומי כתב:נשאלתי האם יש סברא הגיונית בזה שמי פירות אינם נחשבים 'משקה', ולמעשה גם אינם נחשבים 'אוכל'.
וכגון לענין טומאת אוכלין, אינם מקבלים טומאה כלל.

ר"ל לשיטת הרמב"ם
על השואל להסביר למה זה לא הגיוני

אכן, השאלה התעוררה בעת לימוד הל' טומאת אוכלין ברמב"ם.

השאלה היא האם זהו ענין של גזירת הכתוב בלבד, או שיש בזה טעם הגיוני.

כמובן השאלה מתחזקת בתנאי ימינו, כאשר מיץ תפוזים וכיו"ב הם משקה מצוי ושיגרתי.

ובפרט לאחינו שבגולת אמריקה, שמצוי ביניהם לחם שנילוש במיץ תפוזים/תפוחים...

ואת זה שכלי אבנים אינם נטמאים אתה כן מבין??
או שנבלת עוף טמא טהורה??
התורה קובעת הכללים, ויש רק ז' מיני משקין שנטמאים.
לגבי חיבורין יש אכן מקום עיון, ומסתמא דיברו בזה ספרי דורנו על המשנה בטבול יום פ"ג מ"ד שנחלקו התנאים שם בזה.
יתכן שההסבר הוא שאם החומר המחבר את גרגרי הקמח אינו מק"ט אזי א"א להסתכל על כל העיסה כיחידה אחת לטומאה.

חלא בר חמרא כתב:ואת זה שכלי אבנים אינם נטמאים אתה כן מבין??
או שנבלת עוף טמא טהורה??
התורה קובעת הכללים, ויש רק ז' מיני משקין שנטמאים.

התורה לא אמרה שכלי אבנים אינם נטמאים כי הם לא כלים ולא אמרה שנבלת עוף טמא טהורה משום שאינו עוף, כאן משמע (כך הבנתי משאלת פותח האשכול) שמי פירות אינם טמאים משום שאינם משקה ולכן התמיהה מזדקרת.

וכבר הקשה הרשב"א על שיטת הרא"ש דס"ל דמי בישול פירות הוי כפירי, ומשקה היוצא מן הפירות לא חשיב כפירי, וזה ממש אותו תמיה

אראל כתב:וכבר הקשה הרשב"א על שיטת הרא"ש דס"ל דמי בישול פירות הוי כפירי, ומשקה היוצא מן הפירות לא חשיב כפירי, וזה ממש אותו תמיה

והגדיל ידידנו את התמיהה באשכול על "מרק כתום" - viewtopic.php?t=54731