פורום אוצר החכמה

יש חילוק בין דיני הלוואה לבין דיני שכירות/השקעות, שבהלוואה התורה מקפידה על זה שהמלווה לא יהנה מההלאווה, ולכן אסרה את הריבית. מה שאין כן לגבי שכירות/השקעות, אין כזה הגבלה, ואדרבה ככל מה שהתנו ביניהם מותר מן התורה, ואין התורה רוצה להגביל זכות המשכיר או המשקיע להרוויח מן העסק.
חכם אחד רצה להציע טעם הדבר משום שבהלוואה, כיון שמלוה להוצאה ניתנה, הרי מיד לאחר שניתנו ללוה מעות ההלוואה, הלוה התחייב כבר למלוה, ואי אפשר להימלט מחיוב זה. מה שאין כן, בשכירות והשקעות, מכיון שיש סיכון למשכיר או למשקיע שלא יקבל בחזרה מה שהוא נתן לשני, התורה הרשה לו להרוויח עד בלי גבול, חלף זה שהוא נתן למקבל האפשרות שאולי ימלט לגמרי מהחיוב להחזיר לו.
האם יש מקורות בחז"ל או בראשונים ואחרונים או פוסקי זמנינו לחילוק הזה?

ר_חיים_הקטן כתב:יש חילוק בין דיני הלוואה לבין דיני שכירות/השקעות, שבהלוואה התורה מקפידה על זה שהמלווה לא יהנה מההלאווה, ולכן אסרה את הריבית. מה שאין כן לגבי שכירות/השקעות, אין כזה הגבלה, ואדרבה ככל מה שהתנו ביניהם מותר מן התורה, ואין התורה רוצה להגביל זכות המשכיר או המשקיע להרוויח מן העסק.
חכם אחד רצה להציע טעם הדבר משום שבהלוואה, כיון שמלוה להוצאה ניתנה, הרי מיד לאחר שניתנו ללוה מעות ההלוואה, הלוה התחייב כבר למלוה, ואי אפשר להימלט מחיוב זה. מה שאין כן, בשכירות והשקעות, מכיון שיש סיכון למשכיר או למשקיע שלא יקבל בחזרה מה שהוא נתן לשני, התורה הרשה לו להרוויח עד בלי גבול, חלף זה שהוא נתן למקבל האפשרות שאולי ימלט לגמרי מהחיוב להחזיר לו.
האם יש מקורות בחז"ל או בראשונים ואחרונים או פוסקי זמנינו לחילוק הזה?

ב"מ סט: רב חמא הוה מוגר זוזי בפשיטא ביומא כלו זוזי דרב חמא הוא סבר מאי שנא ממרא ולא היא מרא הדרא בעינא וידיע פחתיה זוזי לא הדרי בעינייהו ולא ידיע פחתיה