פורום אוצר החכמה

יל"ע באדם העומד לבדו ונשבע (שבועה דלשעבר) לשקר, 'אתמול הייתי במקום פלוני', ואף אדם אינו שומע את דבריו. האם יש בכך איסור של שבועת שקר.

לא הבנתי צדדי הספק.

אולי יש ללמוד מהנשבע לשנות את הידוע לאדם שעובר על שבועת שוא גם כשאין מי שמאמין לו, הרי שאין נפק"מ אם ואיך מתקבלים דבריו אצל זולתו כי האיסור להוציא השקר מפיו, וה"ה כשאין שומע.
אין מסתבר דהיינו רק מפני שנושא שם ה' לשוא בפני אחרים.

מסברא יש מקום לומר שהנשבע לשעבר בינו לבין עצמו - בין באמת בין בשקר - עובר משום שבועת שווא, "שזה הדבר אין בו ספק לאדם שלם כדי לצדק הדבר בשבועה" (הציטוט - לשון הרמב"ם הלכות שבועות פרק ראשון הלכה ה, עיי"ש).

רש"י במס' שבת דף לג כותב: שבועות שוא - כל המשנה את הידוע כגון על האיש שהוא אשה, שבועת שקר - שאין בדאותו ניכרת ומאמין שקר לבריות.

מהר שלל חש בז כתב:רש"י במס' שבת דף לג כותב: שבועות שוא - כל המשנה את הידוע כגון על האיש שהוא אשה, שבועת שקר - שאין בדאותו ניכרת ומאמין שקר לבריות.

התורה על הרוב תדבר.

מלשון הרמב"ם ז"ל, פרק ב מהלכות שבועות, הלכה ד,

---
אמר אלה או ארור או שבועה ולא הזכיר שם ולא כינוי הרי זה אסור בדבר שנשבע עליו, אבל אינו לוקה ולא מביא קרבן אם עבר על שבועתו עד שיהיה בה שם מן השמות המיוחדים או כינוי מן הכינויין כמו שבארנו.
---

חזינן דליכא לאו דבל יחל בלי הזכרת שם או כינוי, רק איתיה בלא יחל דברו מדרבנן. ואם הוא לשעבר, כגון אכלתי או לא אכלתי, ליכא אפילו בל יחל מדרבנן, רק אסור להוציא מפיו דבר שקר, ופשיטא דאין אדם יכול לשקר בינו לבין עצמו.