ע"פ המובא בשם ר' גרשום פסק השולחן ערוך קנג סעיף טז מי שהשאיל ביתו לבהכ"נ ויש לו מריבה עם אחד מהקהל, אינו יכול לאסרה אא"כ יאסרנה לכל הקהל כאחד.
במשנה ברורה הסביר אינו יכול לאסרה - היינו מצד חרגמ"ה שיש ע"ז והטעם נראה דחששו לבזיון דההוא גברא עיין גיטין נ"ז משא"כ כשיאסור לכולם ליכא כיסופא.
[אמנם ערוך השולחן הסביר אחרת ותקנו כך מפני המחלוקת דהפעם יכעוס זה על זה ויאסור עליו ומחר יעשה כה השני ואין לדבר סוף]
לפני מספר ימים פורסם שהרב זילברשטיין העיר כך יש לעיין אם דברי רבנו גרשום נאמרו גם בזמן הזה,שכן יתכן שדבריו נאמרו בתקופה שהשלטון על א"י היה בידי אומות העולם, ואז היה חשש שבעל המריבה ילשין בפני השלטון ויספר להם שעם ישראל מרד בו, וייצא מזה חורבן. אולם בימינו, שאם ירצה הנפגע להלשין -אין לו בפני מי לעשות זאת, כי כיום אומות העולם אינן שולטות בס"ד על ארצנו, וא"כ אין מי שייפגע מהמלשין, ולכן אין כל חשש., וא"כ אפילו אם בעל הבית יעשה מריבה עם היחיד , אין סיבה לחשוש. וגם נראה שאין לומר על כך 'לא פלוג רבנן'
ואני שואל- מנין שהבעיה היא רק בגלל המסירה לגוים, ולא בגלל עצם הפגיעה והחשש שתלבה שנאה וכו'?