פורום אוצר החכמה

כתב הרב במו"נ ח"ג פמ"א, אודות למה אין מלקות בלאו שאין בו מעשה:

ולא יצוייר בהם ההתראה גם כן (תרגום א"ת).
כמו כן אין להעלות על הדעת לגביהם התראה (תרגום שוורץ).

מה הכוונה? למה לא?

אמון מוצנע כתב:כתב הרב במו"נ ח"ג פמ"א, אודות למה אין מלקות בלאו שאין בו מעשה:

ולא יצוייר בהם ההתראה גם כן (תרגום א"ת).
כמו כן אין להעלות על הדעת לגביהם התראה (תרגום שוורץ).

מה הכוונה? למה לא?

להבהיר: הרמב"ם מדבר שם בעיקר על דיבורים אסורים.

אולי יש לציין ע"ז גם את לש' הרמב"ם על עדים זוממים שאין בהם מעשה ולכן ל"צ התראה. (וצריך ביאור כמובן).

וז"ל מנ"ח מצוה כו - והנה על כל אלו עבודות הן בשלא דר"ע והן ד"ע חייב כרת במזיד וסקילה אם הי' התראה וכן באומר אלי אתה חייב כרת וסקילה אך אם צריך התראה באמירה צ"ע דבפ"ב מה' עכו"ם כ' הכ"מ בה"ט דמגדף כיון שא"ב מעשה א"צ התראה ומביא ד' הר"מ דאין לעדים זוממין שגגה לפי שא"ב מעשה לפיכך א"צ התראה וע"ש בהשגת הראב"ד שהק' דמגדף לא יהי' צריך התראה והכ"מ כאן כתב דגם מגדף א"צ התראה א"כ לדעה זו גם בעע"ז בדיבור א"צ התראה. אך באמת ד' הכ"מ צ"ע דכמה לאוין התלוי' בדיבור כמו שבועת שוא ומימר ומקלל ועוד כמה לאוין ואינו מבואר כלל בר"מ דא"צ התראה וד' הר"מ דה' עדות עלח"מ שם וע' במשנ"ח ה' עכו"ם לאו י"ג מפלפל בזה אי מגדף צריך התראה וד"ז דהתראה צריך ביאור רחב ואכ"מ.