חדר"ג שלא לקרוא מכתבי הזולת האם גם על הקראת המכתב והשמיעה

[חוצניק]

שמעתי שבאופן של להקריא [דהינו שהמקריא היה מותר לו לראות] מכתב זולתו אין בזה האיסור של חרם דרבינו גרשום וכן אין איסור לשמוע הכתוב במכתב זולתו מאותו המקריא
ושאלתי בהטעלפאן להגאון הצדיק רבי שריה דבילצקי שליט"א ואמר לי ג"כ כנ"ל דשרי מצד חדר"ג
ובקשתי מהלומדים שליט"א למי שיודע מקור דברים מספרים הדנים בזה שיאיר בזה

ולענ"ד יל"ע מצד הסברא דהרי כל עיקר החרם איננו משום עצם הכתב יד אלא משום דכל כמה והבעלים אינם מסכימים זהו זכותם ואסור מבלי רשותם והחידוש בזה דאע"ג דקול מראה וריח אין בהם משום מעילה מ"מ אסור מצד החרם דרבינו גרשום, ואם כן הדין נותן דלא שנא לראות ולא שנא להקריא ולשמוע היה צריך לאסור דהרי זהו גופא החידוש בלראות דאע"ג דאין בזה גזילת ממון אסיר דפוגע בזכות הבעלים וה"נ ממש בלהקריא ולשמוע. וצ"ע בזה.

[גאולה בקרוב]

ואצרף כאן ספק נוסף בענין חדר"ג, האם חל גם לאחר פטירת הכותב.

והוא דבר מצוי, שאנשים מוציאים מכתבים של קרוביהם או גדולי ישראל לאחר פטירתם, ובחלק מהמקרים נראה ברור שלא היה ניחא לכותב בזה.
ולא רק בהדפסה, אלא גם לא ברור לי הקטן האם בכלל מותר לקרוא מכתבים אישיים לאחר הפטירה,
ובדידי הוה עובדא שהיו תחת ידנו מכתבים של אחד מקרובנו אחר פטירתו, ורצינו לקרוא, ובדרך מוזרה פשוט נעלמו ונאבדו, כנראה זרקנו בטעות לפח... ואח"כ הרגשתי שמשמים מנעו ממני לעבור על חדר"ג.

[תנא קמא]

ואצרף כאן ספק נוסף בענין חדר"ג, האם חל גם לאחר פטירת הכותב.

והוא דבר מצוי, שאנשים מוציאים מכתבים של קרוביהם או גדולי ישראל לאחר פטירתם, ובחלק מהמקרים נראה ברור שלא היה ניחא לכותב בזה.
ולא רק בהדפסה, אלא גם לא ברור לי הקטן האם בכלל מותר לקרוא מכתבים אישיים לאחר הפטירה,
ובדידי הוה עובדא שהיו תחת ידנו מכתבים של אחד מקרובנו אחר פטירתו, ורצינו לקרוא, ובדרך מוזרה פשוט נעלמו ונאבדו, כנראה זרקנו בטעות לפח... ואח"כ הרגשתי שמשמים מנעו ממני לעבור על חדר"ג.

הדבר נוגע למעשה. האם יש מקורות בענין?

[מאיר סובל]

לגבי השאלה שבפתיחת האשכול, אם כל החשש הוא באופן הציור שהמקריא מותר לו לקרוא, רק לשומע אסור.
אמנם בפשטות זה מגלה סודות,
אבל נחזי אנן איך מותר למקריא - מסתמא הוא מקבל המכתב. וקיימא לן שאם אחד מהצדדים השולח או המקבל מרשים, סגי בכך ולית עוד חדר"ג.
כי גם השולח מודע לכך שהוא מעביר את הבעלות ואת שיקול הדעת מה ייעשה בו להמקבל.
לכן אם המקריא מותר לו, זה ממילא מותר גם לשומע שבלא ההקראה היה אסור לו לפתוח לבד ולקרוא.

אבל בציור שלא נרשם שם, וכגון שהמקריא ג"ע עובר על חדר"ג, ברור לענ"ד לע"ע שגם השומע עובר על החדר"ג כי למעשה קיבל את המידע שבאיגרת האסורה עליו, והמקריא שעבר לא פוטרו.