כן מסתבר כתב:ט”ו בשבט הוא ר”ה לאילנות, וא’ בתשרי ר”ה לזרעים ולירקות.
בשבעת המינים, חטה ושעורה הם זרעים ואינם קשורים לט”ו בשבט בשום צורה, השאר הם פירות.
נשאר לתמוה אם הביא חיטים ולמה, ואולי זה קשור למ”ד שחיטה עץ היא.
כ"כ הגר"ש דבליצקי.
viewtopic.php?p=259256#p259256דא עקא שהחמדת ימים מביא בסדר ט"ו בשבט גם פרי האדמה גמור כבוטנים ותורמוסים [קטניות], כך שהדרקל"ד. וגם לא הבנתי לפי זה מה הועיל ביאור הגרש"ד, הרי עינינו הרואות שהחמ"י לא ברר אילנות דוקא.
גם אשמח להסבר איזה עניין יש בט"ו בשבט על פי קבלה שמצד אחד שייך דוקא לפירות [ולכן אוכלים בו פירות] ומצד שני אינו שייך לראש השנה לאילנות [ולכן אוכלים בו פרי האדמה, וכן חיטה שאף למ"ד אילן היה מכ"מ הא קמן שר"ה השנה שלו א' בתשרי ולא ט"ו בשבט].
יש הסברים על שפע חידושי תורה ביום זה, כי באחד בשבט הואיל משה באר את התורה הזו באר היטב, ובאמצע החודש הוא שיא החודש. הסבר זה קשור בדרך דרוש לפירות ע"ד האדם עץ השדה והתורה עץ חיים ופרי צדיק עץ חיים וכיו"ב. אבל האם הסבר זה עומד במנותק מראש השנה לאילנות [ולא לפרי האדמה ומיני זרעים]?, וכן: האם דרוש זה מתאים גם לפירות האדמה ומיני זרעים, הלוא האדם עץ השדה (מקור הרמז הזה נאמר במקורו בתורה על אילן מאכל העושה פירות משנה לשנה), ופרי צדיק עץ חיים, ועץ החיים אילן הוא [בזה עכ"פ י"ל כמ"ד חיטה היה, וצ"ע האם יש בזה כבר טעם לאכול תורמוסים בט"ו בשבט, דהיינו כל מיני קטניות "דומיא דחיטה"].
יש הסברים שהוא מ' יום קודם יצירת הוולד דישראל עלו במחשבה תחילה וממילא הכרזת בת פלוני לפלוני בחיבור הקב"ה וכנס"י רעייתו לשיטת רבי יהושע שבא' בניסן נברא האדם ובכ"ה אדר נברא העולם. אבל הסבר זה אינו קשור לפירות כלל.
כך שאת הצירוף הזה של טעם על פי קבלה - ועכ"ז קשור לפירות דוקא - ועכ"ז גם לפרי האדמה ומיני זרעים - איני מבין.