בהיתר לקחת תרופה בשבת כשנצרכת לקחתה במשך ימים רצופים

[תלמיד חברים]

יש שמועה מהחזו"א שביאר סברת ההיתר
ואני מעלה כאן מספר ארחות שבת (ח"ב רפ-רפא):

1.jpg (46.11 KiB) נצפה 512 פעמים

2.jpg (14.95 KiB) נצפה 512 פעמים

3.jpg (130.35 KiB) נצפה 512 פעמים

א. מאיזה סוגיא או ראשונים למד כן החזו"א? וכי היה 'מקובל בידו' שזה טעם ההיתר?

ב. לפי"ז, שלא גזרו אלא בתרופה שמספיק לה ביום אחד, א"כ יהיה מותר גם לא רק למי שיש לו מקצת חולי או מיחוש [כמו שכתוב בספר הנ"ל], אלא גם לבריא לגמרי, ליטול תרופה שמשפיעה רק אם נוטלים אותה ברצף של כמה ימים [כשכבר התחיל לקחת מערב שבת]. [דוגמא אחת: יש נידון לגבי ויטמנים האם הם בכלל הגזירה, ולפי"ז אם הם פועלים רק ברצף, יהיה מותר לכו"ע אליבא דשמועת החזו"א לקחתם בשבת אם התחיל מער"ש].

[HaimL]

נראה שהיא פשוט סברת השכל הישר, שבימי חכמינו ז"ל ל"ה ידועים לא גורמי המחלות, דהיינו בקטריות, ולא הדרך להילחם בהם, דהיינו אנטיביוטיקה, ואופן לקיחתה. ורוב אופני הרפואה של ימיהם לא היו באופן של טיפול מתמשך, אלא או להקל על תסמיני החולי, או לרפא, והכול במעשה אחד.

[תלמיד חברים]

אם לקבוע על פי שכל, ונחלק חילוקים מדעתנו בגזירת חכמים לעשות רפואה בשבת, א"כ נוכל לבטל את כל הגזירה, כי בימינו אין דרך שאדם מכין בעצמו את התרופות, ואין חשש לשחיקת סממנים?

[ספרים וועלט]

נראה שהיא פשוט סברת השכל הישר, שבימי חכמינו ז"ל ל"ה ידועים לא גורמי המחלות, דהיינו בקטריות, ולא הדרך להילחם בהם, דהיינו אנטיביוטיקה, ואופן לקיחתה. ורוב אופני הרפואה של ימיהם לא היו באופן של טיפול מתמשך, אלא או להקל על תסמיני החולי, או לרפא, והכול במעשה אחד.

אך מדוע להניח שמה שלא נעשה במעשה אחד לא נכלל בגזירת חז"ל?

[תלמיד חברים]

-

[HaimL]

אם לקבוע על פי שכל, ונחלק חילוקים מדעתנו בגזירת חכמים לעשות רפואה בשבת, א"כ נוכל לבטל את כל הגזירה, כי בימינו אין דרך שאדם מכין בעצמו את התרופות, ואין חשש לשחיקת סממנים?

אומנם לא לכך הייתה כוונתי, אך ראה דברי התוספות הידועים, במס' ביצה, דף ל ע"א,
---
תנן אין מטפחין ואין מרקדין. פרש"י שמא יתקן כלי שיר ומיהו לדידן שרי דדוקא בימיהן שהיו בקיאין לעשות כלי שיר שייך למגזר אבל לדידן אין אנו בקיאין לעשות כלי שיר ולא שייך למגזר:

[HaimL]

אך מדוע להניח שמה שלא נעשה במעשה אחד לא נכלל בגזירת חז"ל?

כבודו צודק, דעיקר חסר מן הספר. דכל מה שאסרו חז"ל הוא על בעל מיחוש בעלמא, שהולך ומתחזק כבריא. ולכן, אמרו חז"ל שאין לו ליטול סם רפואה בשבת, מפני שבמעשה אחד אפשר לרפא את המיחוש או החולי הקל, והאומדנא הכללית היא שאין נפקותא בין היום ובין מחר, שאם עדיין יהיה לו המיחוש ביום ראשון, ייטול אז את הסם, ויתרפא. אבל בחכמת הרפואה של ימינו, שהמיחוש הוא רק סימן לדבר, כגון שיש לו לחץ דם גבוה, או זיהום בקטריאלי וכל כה"ג, ואופן הריפוי הוא שאין לו תשלומין למחר, היינו שאם לא ייטול היום, זה יחסר את רפואתו, ומה גם שעלול להזיק לו, ולכן י"ל שמעולם לא היה זה בכלל גזירת חכמים ז"ל.

[תלמיד חברים]

איני רואה כל נפק"מ.
אם החשש הוא שמא ישחוק סממנים לרפואתו, מה לי אם הרפואה היא בנטילת התרופה בפעם אחת, או בכמה פעמים?

עוד יש להעיר ביאורכם בדעת החזו"א, דא"כ יהיה מותר ג"כ להתחיל ליטול בשבת כשיצטרך ליטול עוד ימים כדי שתושלם הרפואה.
אולם החזו"א לא התיר אלא כשהתחיל קודם השבת. [וגם אם התחיל בערב שבת]. וצ"ע.

[כדכד]

לפי איך שאני מבין, טענתו אינה שנוטל סמנים כמה פעמים בכמה ימים אינו בכלל החש לשחיקת סמנים
אלא היא שהנוטל תרופות בכמה ימים אינו נכךל במי שישש לו מיחוש בעלמא והוא מתחזק והולך כבריא שעליו גזרו משום שחיקת סמנים אלא בכלל חולה שעליו לא גזרו למרות שיש סיבה לגזור.

[HaimL]

עוד יש להעיר ביאורכם בדעת החזו"א, דא"כ יהיה מותר ג"כ להתחיל ליטול בשבת כשיצטרך ליטול עוד ימים כדי שתושלם הרפואה.
אולם החזו"א לא התיר אלא כשהתחיל קודם השבת. [וגם אם התחיל בערב שבת]. וצ"ע.

כבודו מוכיח בדיוק את מה שכתבתי. שהחולה שאסרו חז"ל הוא משום שהאומדנא היא שאם לא ייטול היום, יסבול את המיחוש היום, אבל סופו להתרפא מ"מ. וה"נ היתרו של הגאון החזו"א ז"ל, הוא באותה האומדנא, שאם לא יתחיל ליטול היום, יסבול את המיחוש בשבת, אבל סופו להתרפא אף אם ימתין למחר, ולכן אין לו להתחיל ליטול דווקא בשבת, דבאמת בזה אין נפק"מ בין מעשה אחד לבין מעשה ממושך. אבל יכול להתחיל קודם השבת ע"מ ליטול גם בשבת, דזה לא היה בכלל גזירת חכמים.
ולפי זה, הייתי רוצה לחדש ולומר דאם נתנו לו תרופות למשך שבוע, דע"כ יצטרך ליטול גם בשבת, שיהיה מותר לו אף להתחיל בשבת, דליכא נפקותא בהכי. וזה כמובן רק לדון בסברא, ולא לעשות מעשה.

[תלמיד חברים]

מה שכתבתם בסוף, זה מה שהבנתי [וגם כתבתי] שיוצא לפי דבריכם. ומלשון השמועה בשם החזו"א [שהתיר דווקא בהתחיל לפני שבת, מבלי לחלק בדבר] לא משמע כן, ולכן צידדתי שא"א לבאר בדעתו כמו שכתבתם.

[HaimL]

מה שכתבתם בסוף, זה מה שהבנתי [וגם כתבתי] שיוצא לפי דבריכם. ומלשון השמועה בשם החזו"א [שהתיר דווקא בהתחיל לפני שבת, מבלי לחלק בדבר] לא משמע כן, ולכן צידדתי שא"א לבאר בדעתו כמו שכתבתם.

אבל בספר ארחות שבת, שהובא בפתיחה, מבואר דלא נחית הגאון החזו"א ז"ל לאיסורא, אלא אדרבה, להתירא. היינו שחידושו הוא במי שניתנה לו התרופה לזמן כזה שיכול להמתין ולא ייטול בשבת, כגון שנתן לו הרופא לחמישה ימים, והוא ביום רביעי, אין לו להמתין עד ליום ראשון, ולא יצטרך ליטול בשבת כלל, אלא ייטול מיד, ע"מ שגם ייטול בשבת, ובלבד שלא ישהה מליטול עד שבת, ומשם ייטול במשך חמישה ימים. ולא הוזכר שם הניתן לשבעה ימים, אלא כדי לומר שבשבעה ימים פשיטא שייטול אף בשבת, דא"א בעניין אחר. אבל לא נתבאר אם יוכל לשהות ולהתחיל בשבת, או שיצטרך ליטול בפעם הראשונה קודם השבת. וע"כ רציתי לחדש דבכה"ג הסברא נותנת שיוכל לשהות ולהתחיל ליטול בשבת, דאין נפקותא בדבר כלל, ובזה לא נכתב במפורש שאסר הגאון החזו"א ז"ל ליטול בתחילה בשבת.

[תלמיד חברים]

כעת מצאתי כאן שהביא מהגריש"א שהעיר על שמועה הנ"ל כמו שכתבתי.
וראה גם שרצה לומר כדבריך.
אך ראה מ"ש ע"ז הגרח"ק. [וכיהודה ועוד לקרא, כן היה משמע ג"כ לי מצורת ניסוח השמועה מהחזו"א].

selection.png (984.29 KiB) נצפה 343 פעמים

selection_1.png (740.46 KiB) נצפה 343 פעמים