ראיה מול הלכה

[יאיר]

ברצוני לקבל הפניות ו/או צילומים ו/או סברות בנושא ראיות (רפואיות לדוגמא) מול הלכה.

אציין כדוגמא מקרה ששמעתי:

א"א שנאפה תחת בעלה וילדה בן.
הבעל ידע על כך וגירש את אשתו כמצווה וכדי להפטר מדמי מזונות על הילד (ומכתובה) ביצע בדיקת דנ"א (DNA) ונמצא מעבר לכל ספק שהילד לא ממנו אלא מהנואף. (מלבד תווי הפנים שהיו דומים לנואף).
בבי"ד רבני פסקו שכיון שרוב בעילות אחר הבעל, סמכינן על כך והילד אינו ממזר.

כיצד מתיישבים הדברים?...

[אגרת]

קובץ תחומין כא ע"מ 121

[יאיר]

קובץ תחומין כא ע"מ 121

אתה יכול להביא את עיקרי הדברים? שכן אינו מצוי באוצר...

[אדג]

אין בתחומי אותו תחומין, אבל המקרה שהביא יאיר נשמע קיצוני מידי. עכ"פ הוו"ל לאוסרו מספק ממזר.
(אגב, האם האשה עדיין מכחישה?!)

[יאיר]

אין בתחומי אותו תחומין, אבל המקרה שהביא יאיר נשמע קיצוני מידי. עכ"פ הוו"ל לאוסרו מספק ממזר.
(אגב, האם האשה עדיין מכחישה?!)

לא ידוע לי אבל לא נ"ל...

[יאיר]

קובץ תחומין כא ע"מ 121

אתה יכול להביא את עיקרי הדברים? שכן אינו מצוי באוצר...

היכן נמצא פה?
http://www.zomet.org.il/?CategoryID=170

[אדג]

עכשיו ראיתי ציטוט מתוך דבריו של הגר"ש וואזנר, ש"בדיקת דנ"א, אף שלפי הסטטיסטיקה הינה בירור גמור, מכל מקום מבחינה הלכתית אין לדון בו ממש כודאי, אלא לדון אם הוא רוב גמור או רוב סתם, או בגדר סימן מובהק או סימן בינוני או גרוע". וז"ת, שהרי הדנ"א מוחזק כוודאי ולא רק כרוב סטיסטי מוחלט (היינו שיש סיכוי של 99.9999 שהבדיקה צודקת, אלא זהו 100 אחוז!), וא"כ הוי בירור מוחלט. ועצ"ע.

[אגרת]

לעניין קביעת ממזרות, הרב ואזנר קובע נחרצות שאין לקבוע ממזרות על פי בדיקת פרופיל דנ"א, אף שמבחינה מדעית אי-התאמה הוא בירור מוחלט. שאלה מעין זו, אם כי בהיבט ממוני, עמדה בפני בית הדין הרבני באשדוד6, ובתחילה שלל בית הדין את האבהות של האב כלפי בתו על ידי רופא בבית החולים "תל-השומר". הדיין הסתמך על ההליך הנקוט בידי הרופאים, ובירר את המקרה המסוים שדן בו, והתברר לו שמדובר במקרה נדיר ביותר של ילדה בת לקבוצת מיעוט, ומשום הכלל "רוב בעילות אחר הבעל", קבע שהמבקש הוא אבי הילדה לכל דבר. על גישה הלכתית זו, חלק הדיין הרב אליעזרוב, וקבע שדי בעובדה שאי אפשר לקבוע בבדיקת הדנ"א במאת האחוזים את מעמדה של הבת למנוע את הוצאתה מחזקת היותה בתו של המוחזק כאביה. שלילה מוחלטת של אפשרות "מִמזוּר" אדם על סמך אי-התאמה גנטית נתפרסמה לאחרונה גם משמו של הרב ש' אבינר7, הדן בצדדים השונים של קבלת תוצאות הבדיקה או דחייתן8.

אשר לעניין שלילת האבהות, יש פוסקים שאינם מוכנים להסתמך על הבדיקה, גם כשאין חשש לממזרות, בין השאר על פי הסברה שלא ייתכן שקביעה מדעית שנתחדשה לנו זה עתה תשנה מעמדו של אדם זה ושל הבאים אחריו, כיוון שאילו היה חי לפני שנתחדשה בדיקה זו, היה דינו אחר. גישה זו נקט גם בית הדין הרבני בחיפה, שסירב להכריע בשאלת אבהותו של ילד על סמך ממצאים מדעיים, ואלה דבריו:

המדע הולך ומתפתח מיום ליום. יתכן שמה שהמדע קובע כעת, אינה קביעה סופית והחלטית, ואולי בהתפתחות המדע ימצאו דברים משותפים בין שני סוגי הדם, ואין לקבוע באופן משפטי אבהותו של ילד על יסודות דרכי המדע המשתנה מתקופה לתקופה9.

לעניין הירושה, קבע הרב ואזנר שהדבר תלוי בשאלה אם המבקש הוא מוחזק שמבקשים לנשלו על סמך אי-התאמתו הגנטית, או שאינו מוחזק המבקש להימנות עם היורשים על סמך התאמת דנ"א "חיובית". כאן נידונה השאלה מכוחם של דיני "מוחזק בממון" ולאו דווקא מכוחן של הראיות. אי אפשר לנשל מן הירושה על סמך טענת אי-התאמה גנטית, משום שהוא מוחזק. כשאדם מבקש להימנות עם היורשים על סמך התאמה גנטית בלבד, בלא הוכחות, אומרים: מכיוון שאין הולכים בממון אחר הרוב במקום שמוציאים מן המוחזק, אף אין בידו להוציא מן המוחזקים. רק כשלא ידוע שיש יורשים מוחזקים, ובא זה וטען שהוא יורש על פי התאמתו הגנטית, מכיוון שאינו מוציא מאיש על סמך טענתו זו, הוא יכול לרשת את ממונו של מי שהוריש לו את הפרופיל הגנטי.

[יאיר]

דוגמא נוספת לדבר היא שמצאו גן משותף לכהנים (מלפני כעשור) אך איני יודע עד כמה הדבר ודאִי לטענת הרפואה.

[אדג]

דוגמא נוספת לדבר היא שמצאו גן משותף לכהנים (מלפני כעשור) אך איני יודע עד כמה הדבר ודאִי לטענת הרפואה.

זו טעות מפורסמת. אכן, מצאו גן משותף לכל הכהנים, אבל כפשוט שא"א להוציא מבדיקה זו שום נפקותא הלכתית. עורך המחקר, הינו גוי שאבי אביו היה כהן! ומבחינה גנטית הרי הוא מיוחס שבכהונה...

משא"כ, בדיקת אבהות גנטית (בשונה מבדיקות אחרות שהיו נהוגות בעבר), הרי משווה במדוייק את המטען הגנטי של הטוען לאבהות (לא לסבאות [יש כזו מילה?]) ורק עליו היא יכולה לברר (ברמת דיוק של 100 אחוזים, משא"כ בדיקת אחהות [?], שמדוייקת פחות ויכולה להראות על קרבת דם, אבל לאו דווקא שמדייקת כ"כ, ופעמים שתאמר על ב"ד שהוא אח, ולהפך). וזה מה שאמרתי שקצת תימא, למה לא להסתמך על בדיקה זו, בבחינת "אנן סהדי", וכריסה בין שיניה, שבוודאי מכרעת חזקה זו של "רוב בעילות אחר בעל", וצ"ע.

(עדיין לא ראיתי את פסה"ד המנומק, ומן הסתם שם מתייחס לכך).

[יאיר]

קובץ תחומין כא ע"מ 121

אתה יכול להביא את עיקרי הדברים? שכן אינו מצוי באוצר...

היכן נמצא פה?
http://www.zomet.org.il/?CategoryID=170

http://www.zomet.org.il/?pg=miftuah_sea ... =&Page=113
http://www.zomet.org.il/default.asp?pg= ... goryID=170

[אדג]

שוב מצאתי, דאיתא בוויקיפדיה, בזה"ל: "הסיכוי שלשני אנשים שאינם קרובי משפחה כלל תהיה זהות בכל הסמנים האלה היא אחד לארבעה מיליארד". וא"כ ייתכן שזהו סיבת דברי הגר"ש וואזנר, ואתי שפיר.

[אגרת]

ראה נשמת אברהם ח"ג

[יאיר]

דוגמא נוספת לדבר היא שמצאו גן משותף לכהנים (מלפני כעשור) אך איני יודע עד כמה הדבר ודאִי לטענת הרפואה.

זו טעות מפורסמת. אכן, מצאו גן משותף לכל הכהנים, אבל כפשוט שא"א להוציא מבדיקה זו שום נפקותא הלכתית. עורך המחקר, הינו גוי שאבי אביו היה כהן! ומבחינה גנטית הרי הוא מיוחס שבכהונה...

מה זה קשור?
אבי אביו היה כהן והוא גוי משום שבאחד הדורות כנראה האשה היהודיה נישאה לגוי אבל אם אנו יודעים שאדם יהודי (שאגב גם דבר זה אף אחד לא יכול להוכיח על עצמו ושמעתי שלפני מס' שנים נמצא על ת"ח גדול (ששמו לא נחשף) שהתברר שהוא וכל משפחתו...גויים והיו צריכים לעבור גירות [ל"ע]...) ויש לו גן של כהונה מה ההבדל בין זה לבדיקת ד.נ.א??...

[חכם באשי]

ה"תיעוד" הקדום ביותר לבדיקת דנ"א הוא בספר חסידים, בו מסופר, בעבד ובן שבאו לרשת את האב, והעבד טען שהוא הבן וזה שכנגדו הוא העבד, והבן טען כמובן להפך. מה עשה החכם? הוציא עצם מהנפטר והקיז דם משני הטוענים, שׂם את העצם בכלי ושפך עליה את שני הדמים, וזה שאת דמו קלטה העצם הוכח שהוא הבן!
כך בערך מסופר שם.
וזה היה בשביל להוציא ממון.

[יאיר]

ראה נשמת אברהם ח"ג

מובא שם המעשה:

ה"תיעוד" הקדום ביותר לבדיקת דנ"א הוא בספר חסידים, בו מסופר, בעבד ובן שבאו לרשת את האב, והעבד טען שהוא הבן וזה שכנגדו הוא העבד, והבן טען כמובן להפך. מה עשה החכם? הוציא עצם מהנפטר והקיז דם משני הטוענים, שׂם את העצם בכלי ושפך עליה את שני הדמים, וזה שאת דמו קלטה העצם הוכח שהוא הבן!
כך בערך מסופר שם.
וזה היה בשביל להוציא ממון.

http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?143799&&page=82

[יאיר]

וכן:
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?143796&&page=45
[אגב, חסר שם הרבה דפים-כל סימן ג'].
המעשה מצורף כאן:

[יאיר]

http://www.zomet.org.il/?CategoryID=262&ArticleID=646#E

[אדג]

אגב, במקרה דנן, הרי הסיכוי נמוך עוד יותר: שהרי בדיקת הדנ"א מראה (א) שהטוען לאבהות אינו האב, (ב) שהאב האמיתי הוא האחר. וא"כ, אף לדעת הגר"ש וואזנר דהווי סימן בינוני, לכאו' יש לצרף לאסור.

[אורייתא!]

מתוך יבי"א ח"י אהע"ז ס"ט:

אודות בעיית ממזרות, ומעשה שהיה כך היה, מר ש. ט. נשא אשה בטירת הכרמל, ליד חיפה, ביום 3.8.89, וכעבור שנתיים נולד להם בן ביום 9.9.91. אביו הנ"ל הכניס את בנו לברית בשמחה כנהוג, ורשם אותו בתעודת זיהוי כבנו. אך שוב ביום 12.1.93 פתח תיק גירושין בביה"ד חיפה, והאשה מאידך פתחה תיק למזונות הבן ביום 6.9.93. הבעל טען בביה"ד, שהבן הנולד אינו בנו, ואינו מוכן לשלם לו דמי מזונות, וחושד באשתו שהיתה חיה עם גבר זר בשם פלוני אלמוני. ומסתמך ואזיל על בדיקות רפואיות שמוכיחים שאינו מסוגל להוליד. האשה הודתה שמתחלה בעלה לקה בפוריות, ושהזרעונים שלו חלשים, והרופאים נתנו לו רפואות, ולאחר חדשיים וחצי נכנסה להריון. והנה מתחלה הכחישה שיש לה קשר עם מישהו, אבל שוב חזרה ואמרה שאמנם יש לה קשר אישות עם האיש י. ל. הגר בקריות, הוא האיש שבעלה חושד בו. ביה"ד שלחו אותם לבדיקת רקמות הדם, וע"פ הבדיקה יצא שאין דם הבן מתאים עם הדם של האב, וע"פ זה פסקו בית הדין לפטור את הבעל ממזונות. וסיימו, שלענין כשרות הבן ידון ביה"ד לאחר מתן הגט. ואח"כ הובא התיק לעיונו של הגר"ש משאש רבה של ירושלים, ולפסוק בדבר כשרותו של הבן. והגאון הנ"ל דן בענין בדיקת רקמות הדם, אם יש לסמוך עליה לדינא.והנה זכורני כי בשבתי בשבת תחכמוני בבית הדין הגדול הסכמנו פה אחד שאין לסמוך על בדיקת רקמות הדם. וכמבואר בנדה (לא.), ת"ר שלשה שותפים באדם, הקב"ה ואביו ואמו, אביו מזריע הלובן שממנו עצמות וגידים וצפרנים, והמוח שבראשו, והלובן שבעינים, אמו מזרעת אודם, ועור ובשר ושחור שבעין, והקב"ה נותן בו רוח ונשמה. ומבואר שהאשה מזרעת אודם שהוא כולל הדם, וכן הגיה הגר"א: "ודם". וכן הוא בשאלתות פרשת יתרו (סי' נו). וכ"כ הגאון הנצי"ב בהעמק שאלה שם, שכן איתא להדיא במדרש קהלת: "ודם". נמצא שהדם בא מן האשה, וא"כ לדעת חז"ל, אין בדיקת הדם מעידה כלום על היחס של הבן לאב. וכן ראיתי הלום בשו"ת ציץ אליעזר חלק יג (סי' קד) שהביא מ"ש הגאון הראש"ל הגרב"צ עוזיאל בשערי עוזיאל ח"ב (שער מ פ"א סעיף יח) שפסק בזה וז"ל: כל מקום שאין שורת הדין מחייבת האב למזונות ילד זנונים, אין סומכים על בדיקה מדעית של דם הילד בדמיונו לזה של האב, שכן קבלה מרז"ל שלשה שותפים באדם הקב"ה ואביו ואמו, אביו מזריע הלובן וכו', אמו מזרעת אודם וכו', והקב"ה נותן בו רוח ונשמה. וכל בדיקה מדעית מתבטלת נגד קבלתם הנאמנה של רז"ל שכל דבריהם נאמרו ברוח הקודש, ברוך שבחר בהם ובמשנתם. עכ"ל. וסיים בשו"ת ציץ אליעזר שם, שדבריו נאמנו מאד. והנימוק שכתב ישנו לא רק על החיוב, אלא גם על השלילה, שגם כאשר הבדיקה מראה על השלילה שאינו בנו, אין לסמוך עליה, כי כל בדיקה מדעית מתבטלת ביטול גמור נגד קבלתם הנאמנה של חז"ל. ובאמת שהבדיקה המדעית ע"י בדיקת סוגי הדם, אינה יוצאת מגדר אומדנא והשערה בעלמא, כפי שאנו רואים שבמקרים רבים, מה שהמדע קובע כיום לוודאות מוחלטת, כעבור כמה דורות המדע בעצמו קובע אחרת, ומבטל את מה שקבע בודאות מתמול שלשום, וזאת לפי התפתחויות החדשות שמגלים המדענים לאחר מכן. וידועה דעת גדולי הפוסקים שאין להסתמך ולקבוע הלכה ע"פ אומדנות הרופאים. עכת"ד. גם הגר"י וועלץ בשו"ת דברי ישראל (חאה"ע סי' ח) הסכים לדברי הגרב"צ עוזיאל הנ"ל, וסייעו מהגאון בעל חתם סופר שלא רצה לסמוך בשום הוראה על הרופאים. ולכן כל בדיקה מדעית כעין זו בטלה ומבוטלת נגד קבלת חז"ל הנאמנה שכל דבריהם נאמרו ברוח הקודש. ע"ש. גם בספר נשמת אברהם (אה"ע סי' ד עמוד ל) כתב בשם הגרש"ז אוירבך שאין להסתמך על בדיקת דם לשם קביעת אבהות. וע"ש. גם בשו"ת דבר יהושע להגרי"מ אהרנברג ח"ג (חאה"ע סי' ה) נשאל אם אפשר לסמוך על בדיקת הדם כדי לקבוע אבהות של ילד כסימן מובהק, והוא כותב: אומר אני ח"ו לא יעשה כן בישראל, שאין זו דרך תורה הקדושה, וכמ"ש בשו"ת הריב"ש (סי' תמז): שאין לנו לדון בדיני תורתינו ובמצותיו על פי חכמי הטבע והרפואה, שאם נאמין לדבריהם, אין תורה מן השמים חלילה, כי כן הניחו הם במופתיהם הכוזבים. ואם תדון בדיני טריפה על פי חכמי הרפואה, שכר הרבה תטול מן הקצבים, כי באמת יהפכו רובם ממות לחיים ומחיים למות ויחליפו חי במת וכו'. לא נאמין אל חכמי היונים וישמעאלים שלא דיברו רק מסברתם וע"פ איזה נסיון ואומדנא מבלי שישגיחו על כמה ספקות שנפלו בנסיון ההוא, כמו שהיו עושין חז"ל כמוזכר בפ' המפלת (ל.), אני מביא ראיה מן התורה, ואתם מביאין ראיה מן השוטים וכו'. עכ"ל הריב"ש. והאריך שם להביא כמה דברים אשר חכמי הטבע והרפואה קבעו כנגד חז"ל ובכמה ענינים בסוד היצירה חולקים על חז"ל, וא"כ אטו אנו ניקו ונסמוך על דבריהם כדבר המוחלט וסימן מובהק מבלי שיהיה לנו ראיה מחז"ל לדבריהם וכו'. אדרבה, נלע"ד שלפי מה שאמרו חז"ל בנדה (לא.) אביו מזריע הלובן וכו' ואמו מזרעת הדם וכו', אין דם האב מעיד על דם בנו מאחר שהדם הוא חלק האם ולא חלק האב וכו'. עכ"ל הדבר יהושע. וע' בחזון איש (אה"ע סי' כז אות ג). ודו"ק.
והן אמת שרבי יהודה החסיד בספר חסידים (סי' רלב) הביא מעשה שהיה אצל רב סעדיה גאון, וז"ל: מעשה ברב סעדיה בן יוסף החכם, באחד שהלך למדינת הים עם עבדו, והוליך עמו ממון רב, ואשתו היתה מעוברת, לימים מת האדון והניח כל הממון, הלך העבד והחזיק בנכסיו, ואמר העבד אני בנו. כשגדל הילד שנולד מאשתו, שמע שמת אביו, והלך לתבוע נכסיו שהחזיק בהם העבד שלא כדין, וגם נתחתן בגדולי הדור. והיה ירא הבן לפתוח פיו פן יהרגוהו, ונתאכסן בבית רב סעדיה והניח לפניו לאכול ולא אכל, עד ששם לפניו הדברים האלה, ורב סעדיה נתן לו עצה לדבר אל המלך, וכן עשה, שלח המלך אחר רב סעדיה, בהיותו רבן של ישראל, לדון דין זה, ואז ציוה רב סעדיה להקיז דם הבן בספל אחד ודם העבד בספל אחר, ולקח עצם של אבי הבן והניח בספל העבד ולא נבלע הדם, ואח"כ לקח העצם ושם אותו בספל הבן ונבלע הדם בעצם, כי הוא גוף אחד. ולקח רב סעדיה הממון ונתנו לבנו. ע"כ. ולכאורה מוכח מן המעשה הנ"ל שעל ידי בדיקת הדם אפשר לקבוע אבהותו של האב. וכ"כ הרה"ג ר' אברהם אהרן פרייס בספר משנת אברהם על ספר חסידים ח"א (סי' רצא), שבמקום שיש בירור גמור אין צריכים לעדים. והבחינה שבחן רב סעדיה גאון היא בירור גמור, כי מה שמתברר ע"י חכמת הטבע אמת הוא. וכ"כ הרה"ג רבי חיים דוד רגנשבורג במשמרת חיים (סי' לז), שבדיקות הדם יוצאות מגדר אומדנא או השערה, כי ההנחה המדעית שהדם הנוזל בעורק הולד הוא מאותו סוג הדם של מולידיו, הוא חוק טבעי שאין בו יוצא מן הכלל, ולכן הוכחות כאלה הרי הן ודאות והחלטיות, שאפילו אם יהיו עדים נגדן יש להכריע את הכף כמותן, והעדים יהיו בעינינו כשקרנים, וכמ"ש (כתובות טז.) סהדי שקרי נינהו. ע"ש. אולם הנה בספר אליה רבה (סי' תקסח ס"ק טו) הקשה בההיא דב"ב (נח.) באחד ששמע מאשתו שהיתה מספרת שרק אחד מעשרה בניה מבעלה, והשאר מאחרים בזנות, וציוה שכל נכסיו יהיו לבן אחד מבניו, ולא ידעו למי מבניו הוריש נכסיו, והורה רבי בנאה לבניו של זה, שילכו ויחבטו על קבר אביהם, עד שיגלה להם למי נתכוון, הלכו וחבטו על קבר אביהם, חוץ מבן אחד שלא הלך, ופסק רבי בנאה שכל הנכסים לבן הזה. ע"כ. ואין זה אלא שודא דדייני, כמ"ש רשב"ם. ואמאי לא עביד כההיא דרב סעדיה. וי"ל. ע"כ. שו"ר בחי' הרש"ש ב"ב (נח.) שעמד ג"כ ע"ד רשב"ם שכתב, ומסתברא שאת זה אהב יותר, והוי בגדר שודא דדייני, וכתב, לכאורה בפשוטו הרי נראה שזהו הבן שלו, ומסתמא לבנו נתן, ואולי שבא ליישב בזה קושית הא"ר שלפמ"ש בספר חסידים שטבע דם הבן להיות נבלע בעצם האב, א"כ הו"ל יותר לבדוק בזה, ולפי' רשב"ם ניחא, משום דאכתי לא יוודע בזה צניעותו אשר נתכוון האב גם לזאת, א"נ משום שע"י הנסיון של הספר חסידים, יתגלה שהשאר ממזרים, ור' בנאה לא רצה לפרסם פיסולם על ידו, אבל הנסיון שלו אינו אלא הודעת צניעותו יותר משאר אחיו. ע"ש.
והנה מרן בש"ע יו"ד (סי' רסג ס"ב) פסק וז"ל: אשה שמלה את בנה הראשון ומת מחמת המילה, שהכשילה כחו, ומלה גם את השני ומת מחמת המילה, הרי הוחזקה שבניה מתים מחמת מילה. בין שהיו מבעל אחד או משנים, ולא תמול הבן השלישי, וה"ה אם איש אחד מל בניו ראשון ושני ומתו מחמת מילה לא ימול השלישי, בין שהיו מאשה אחת או שתים. וכתב הרמ"א ע"ז, ויש חולקים וס"ל דלא שייך דין זה אלא רק באשה ולא באיש, (חידושי אגודה פר"א דמילה). וכתב הט"ז (סק"א), דס"ל להאגודה דלא שייך ד"ז אלא באשה לפי שהדם בא מן האשה. וכ"כ בביאורי הגר"א (סק"ד), דה"ט דהאגודה מדאמרינן בנדה (לא.) שהדם מן האשה. והכי איתא בשאילתות. וע' בשו"ת שבות יעקב ח"א (סי' עט) שכתב, איש ואשה שמתו שני בניהם מחמת מילה ונתגרשו, והבעל נשא אשה אחרת, והאשה נישאת לאחר, אסור לאיש שנולד לו בן מהאשה האחרת למול את בנו, וכן אסור לאשה שנולד לה בן מהאיש האחר למול את בנה, עד שיגדלו הבנים ויתחזקו. והובא בברכי יוסף (סי' רסג סק"ב). וע"ע בשערי דעה יו"ד שם. ונראה שאף מרן שחושש גם לצד הבעל, מודה שהדם מן האשה כמ"ש חז"ל, אלא דס"ל שהבלעת הדם בגוף הילד לא תלויה בדם בלבד, אלא תלויה בחולשת הגוף, כמ"ש הב"ש (אה"ע סי' ט). וכ"כ החת"ס אה"ע (סי' קלו), דס"ל שזה תלוי בכח האדם, והאב זוכה לבנו בכח (עדיות פ"ב מ"ט). ולכ"ע הדם תלוי באם כד' חז"ל. ושו"ר בפסק דין מכב' ביה"ד האיזורי חיפה, בשנת תשט"ז, בראשות האב"ד הגאון ר' יעקב רוזינטל, הובא בפסקי דין הרבניים האיזורים ח"ב (עמוד קכד), שכתבו כאמור, והוסיפו, שאחר העיון נראה כי אין סתירה מהש"ס (בנדה לא.) שסובר שהדם בא מן האשה, למה שקובע המדע של ימינו, שאפשר לקבוע אבהות הילד על סמך בדיקות דמו של האב ושל הילד, כי הבדיקה מתיחסת לא רק לגוף הדם אלא לתאי ורקמות הדם, וזה בא מכח האב גם כן, ולכן לענין אחים שמתו מחמת מילה היות וזה קשור בגוף הדם, לפי שיטת הרמ"א שבש"ע יו"ד הנז', תלוי זה רק באם, אבל בדיקת הדם שאינה מגוף הדם, אלא קובעים זה על סמך בדיקות תאי ורקמות הדם שבגוף הדם, זה יכול להיות תלוי גם באב. ]וכן הביאו בפסקי דין של בתי הדין הרבניים (כרך יג עמוד נד) לחלק בין סתם בדיקת דם לבדיקת רקמות. ע"ש[. ומ"מ סיימו בפסק דין הנ"ל, שמטעם אחר אין לסמוך על בדיקות מדעיות של הדם בנוגע לקביעת אבהותו של הילד. כי המדע הולך ומתפתח מיום ליום, ויתכן שמה שהמדע קובע כעת אינה קביעה סופית והחלטית, ואולי בהתפתחות המדע ימצאו דברים משותפים בין ב' סוגי הדם, ואין לקבוע באופן משפטי אבהותו של ילד על יסודות דרכי המדע המשתנה מתקופה לתקופה. ע"כ. גם בפסק דין של כב' ביה"ד הרבני דתל אביב יפו משנת תש"ך, בראשות הגאון ר' מ. שלזינגר, הובא בפסקי דין הרבניים (כרך ה עמוד שנב) כתבו, שלכאורה בדיקת הדם הקובעת שסוג הדם של הילד שונה מהדם של ההורה תטיל ספק באבהות הילד. אך סיימו, ברם מאחר וענין הקביעה ע"י בדיקת הדם הוא דבר חדש שעדיין לא נתברר כל כך, וגם לא נמצא בפוסקים, אין בית דיננו רוצה לעת עתה לנקוט עמדה בנידון, בנוגע לכשרות הולד. עכת"ד.
ומעתה כיון שאין לנו לסמוך על בדיקת רקמות הדם, ואנו דנים כפי ההלכה שרוב בעילות אחר הבעל, הולד נחשב כבנו של הבעל, ואף שמתחלה לא היה זרעו פורה, שהזרעונים היו חלשים, מ"מ י"ל שאחר שקיבל תרופות מהרופאים התחזק, וממנו בא הולד הזה, ובפרט שהבעל החזיקו כבר כבנו, והגישו לברית המילה, בשמחה ובטוב לבב, כאב העוסק בברית מילה של בנו, וגם רשם אותו בתעודת זיהוי על שמו. לאו כל כמיניה לבתר הכי לבטל החזקה, ולומר שאיננו בנו, וכמ"ש הרמ"א (סי' ד סעיף כט), דהא דהאב נאמן על בנו, היינו דוקא כשלא הוחזק הבן בחזקת כשרות, על פי האב, אבל אם היה לו חזקת כשרות על פי האב, שוב אין האב נאמן לומר שאינו בנו אלא ע"פ עדים. ע"ש. וכן הביא מרן הבית יוסף מקור דין זה מרבינו ירוחם בשם הרמ"ה. ע"ש. ואף אם האם זינתה עם החשוד, רוב בעילות הלך אחר הבעל. ואפילו אם נחוש קצת לבדיקת רקמות הדם, וכנראה שעל זה סמכו בית הדין חיפה לפטור את הבעל מן המזונות, אבל לענין כשרות הולד לבא בקהל, הרי הוא בחזקתו. וכשר לבוא בקהל. ואע"פ שהאשה הודתה לבסוף שיש לה קשר אישות עם אותו פלוני אלמוני, מ"מ קי"ל בסוטה (כז.) אשה מזנה בניה כשרים, רוב בעילות אחר הבעל. ועכ"פ אינה בגדר פרוצה ביותר, שהרי כתב הסמ"ג (ל"ת קיז) שפירוש פרוצה ביותר, היינו שמפקרת עצמה לכל בפרהסיא, משא"כ בנ"ד. ומכל שכן שדעת הרא"ש (פרק יש נוחלין סי' כא), שאפילו בפרוצה ביותר לא חיישינן לבנים שלה. ויש להסביר הטעם, שאפילו אם רוב הבעילות היו מאנשים זרים זולת הבעל, לא אזלינן בתר רוב שכזה, כמ"ש הפני יהושע (כתובות כג.) שבזיווג בין איש לאשתו דאמרינן ביה רוב בעילות אחר הבעל, לא הוי רוב התלוי במעשה, כמ"ש התוס' יבמות (קיט.) ד"ה ר' מאיר, דממילא הוא בא שאדם נזקק לאשתו. אבל בזנות לא שייך ה"ט, ובודאי חשיב רוב התלוי במעשה, דלא אזלינן בתריה. ע"ש. וע"ע בשו"ת דרכי שלום (סי' טו אות ד). ע"ש. וע"ע בבית שמואל (סי' ד ס"ק כו). הילכך הולד כשר לבוא בקהל.

[יאיר]

בענין בדיקת רקמות הנידון שונה והיא בדיקה יותר ישנה וכלל לא ודאית וכמו שהביא במהדורה הראשונה ב"נשמת אברהם", עיין בצילום בהערה 1.
viewtopic.php?f=17&t=6385#p55925

[אמסטרדם]

אין בתחומי אותו תחומין, אבל המקרה שהביא יאיר נשמע קיצוני מידי. עכ"פ הוו"ל לאוסרו מספק ממזר.
(אגב, האם האשה עדיין מכחישה?!)

למיטב ידיעתי ספק ממזר אינו אסור [ואולי רק מדאורייתא].
ונידון של יאיר הוא לענין ממונות ולזה ודאי דלא מהני ספק.

[אמסטרדם]

ברצוני לקבל הפניות ו/או צילומים ו/או סברות בנושא ראיות (רפואיות לדוגמא) מול הלכה.

אציין כדוגמא מקרה ששמעתי:

א"א שנאפה תחת בעלה וילדה בן.
הבעל ידע על כך וגירש את אשתו כמצווה וכדי להפטר מדמי מזונות על הילד (ומכתובה) ביצע בדיקת דנ"א (DNA) ונמצא מעבר לכל ספק שהילד לא ממנו אלא מהנואף. (מלבד תווי הפנים שהיו דומים לנואף).
בבי"ד רבני פסקו שכיון שרוב בעילות אחר הבעל, סמכינן על כך והילד אינו ממזר.

כיצד מתיישבים הדברים?...

צ"ל שהוא אמר והוא אמר [היינו הקב"ה בתורה].
אך לכאו' יש להחמיר [לבעל נפש] וכבר דנו בכגון זה בפורום.

ולענין תווי הפנים: יש לציין שהקב"ה צר קלסתר של יצחק בדומה לאברהם כדי שידעו שמאברהם נתעברה שרה, ואפשר שזה מהני רק לליצני הדור שלא הסתפקו ברוב בעילות אחר הבעל.

אני לא יודע אם כבר דנו בפורום בענין הריגת כינים בשבת. בדרך אמונה מיישב דדבר שלא נראה לעין אין לו חשיבות מה"ת וע"ד שכתבו לענין תולעים זעירים. והוא פלאי.

[בברכה המשולשת]

את התירוץ הנ"ל על דבר הנראה לעין אמר גם מרן הגרשז"א.

[הכהן]

מה זה קשור?
אם אנו יודעים שאדם יהודי ויש לו גן של כהונה מה ההבדל בין זה לבדיקת ד.נ.א??...

הוא יכול להיות חלל מהודר

[אמסטרדם]

את התירוץ הנ"ל על דבר הנראה לעין אמר גם מרן הגרשז"א.

כוונתך לענין כינים? אשמח באם תציין מראה מקום לגרשז"א הזה [באם יש].
ייש"כ.

[בברכה המשולשת]

כמדומני שזה מופיע בהסכמתו לספר השתנות הטבעים בהלכה של הרה"ג נריה משה גוטל
וכן הביא את דבריו תלמידו הגה"צ רבי אביגדר הלוי נבנצל שם ובהערותיו למשנ"ב לגבי הריגת כינים.
כמדומני שהנושא נדון גם בהקשר של איסורי שרצים (אולי בספר בדיקת המזון כהלכה של הרה"ג משה ויא?)

[אמסטרדם]

במהדורה שתח"י אין הסכמה מהגרשז"א ז"ל להספר, רק הגר"א נבנצל מביא זה שם בשם רבו הגרשז"א והוא עצמו כותב הסבר אחר.
ייש"כ על ההפניה.