דיון בספר 'נתיבות הוראה' - הלך אחר המחמיר
פורסם: ד' פברואר 21, 2024 4:59 pm
בא לידי הספר הנפלא 'נתיבות הוראה' מאת הג"ר מרדכי פטרפרוינד שליט"א, וברצוני לילך מעט בנתיבותיו ולדון בדברים.
בסימן מח האריך הגהמ"ח לבאר מהו דאמרינן "בשל תורה הלך אחר המחמיר", וראיותיו עימו שאין הכוונה בזה להלכה הידועה של ספק דאורייתא לחומרא אלא דין אחר הוא. ולעולם הדין הרגיל של ספד"א לחומרא ל"ש במחלוקת בהוראה, כי אי"ז ספק של חיסרון ידיעה במציאות, אלא צד ההיתר לעצמו עומד על כל פנים כיון שיש שהורו כמותו בהוראת חכם, ורק דמדרבנן אמרינן כלל חדש בהכרעת ההלכה 'הלך אחר המחמיר'. יעוי"ש בספר הראיות והסברות בזה. (ורק עי"ז מתבאר למה יש מקומות שהכלל הנ"ל לא תקף כגון אם יש חומרא בכל צד וכו', כי אין כאן ענין של ספק דאו' לחומרא).
בסימן מט הביא המחבר מקורות רבים דהלכה זו לילך אחר המחמיר לא נאמרה רק על מחלוקת בין חכמי הגמרא, אלא גם אם נפלה מחלוקת בין הפוסקים אחרי חתימת התלמוד, מאז ועד עתה, דינא הוא שקבעו חכמים דבשל תורה הולכים אחר המחמיר. אמנם הביא שם עוד דבאמת בעל ספר המנהיג בספרו מחזיק הבדק כ' להדיא ל"כ, אלא ס"ל דהלכה זו שייכת רק במחלוקת בין חכמי הש"ס אבל אם נחלקו חכמי הזמן שרי לילך גם אחרי המיקל. (הספר הנ"ל לא נדפס, אבל דבריו הובאו בפסק חכמי המגורשים מקאשטיליא הנדפס בס' עץ חיים למהר"ח גאגין, וחבל שאינו באוצר). אמנם הכרעת המחבר היא לא כדברי המנהיג אלא כדברי הרבה ראשונים ואחרונים שכ' דאף האידנא הלך אחר המחמיר.
בסימן נא נותן המחבר דוגמא העולה מן הענין הנ"ל, דהנה דנו חכמי הזמן אודות פתיחת בקבוקים בשויו"ט דיש מקום לאוסרם משום מתקן מנא ומחתך וכו' וכו', והנה לא רבו המתירים על האוסרים ולא נפשט הספק כלל, ואם בא אדם שאינו תלמיד ותיק וקבוע של אחד מן המתירים, וסומך על המתירים ופותח בקבוק בשבת, אין שום היתר בדבר, וזה נוגד להדיא את ההלכה הנ"ל דבשל תורה הלך אחר המחמיר, ללא שום צד היתר. ומאריך המחבר שם לדחות טענות אפשריות, כגון שהמתירים בענין זה הם מרא-דשמעתתא יותר מן האוסרים, ועוד סברות כיו"ב, ומכיון שדוחה שם טענות אלו, חזר הדבר שאין לאדם מן השורה שום היתר לנקוט כהמתירים בענין זה.
בסימן נז נוקט הגהמ"ח ע"פ הנ"ל, דאמנם יש מחלקות והוראות בהם יש להתיר אף אליבא דהאוסרים לבקש ממישהו שהוא מהמתירים לעשות הדבר בעבורו, ואין בזה משום לפני עיור ומסייע וכד', כיון דמותר להמיקל לסמוך על הוראת המתירים, אבל בנידון הבקבוקים כותב הרב לטעמיה הנ"ל דאין שום היתר לבקש מהמיקל לפתוח בקבוק, היות והדבר אסור לחלוטין מחמת האי כללא דהלך אחר המחמיר, ואין למיקל על מי לסמוך כלל, שהרי אינו תלמיד מובהק למי מהמתירים, וגם לא למד הסוגיא והוחזק לו בהיתר, וא"כ הדבר אסור עליו ועל המבקש ממנו.
עד הנה ליקטתי בקצירת האומר מתוך האריכות הגדולה שהאריך בה הספר, והרוצה לעין בדברים אין לו אלא לבקש את הספר ולהגות בו כראוי. ואני לא באתי כעת אלא למסקנת הדברים, שהרי בתוך עמי אני יושבת, וישנם רבים המקילים בזה, ופותחים בקבוקים בשבת וסומכים על המתירים, ולמרות שלא למדו סוגיא זו בעצמם (וגם אינם ברי-הכי להכריע), וגם אינם תלמידים של המתירים והמרא-דאתרא הוא לא דוקא מהמתירים וכו', והדבר מתקבל כהגון ונכון שיש הנוהגים כך ויש כך, ואילו לדעת 'נתיבות הוראה' הדבר אסור בהחלט ויש למחות בהנוהגים כן.
פשיטא שהבקבוקים הם רק דוגמא בעלמא, ולא חסר דוגמאות של מחלוקות שנפלו בין חכמי הזמן ואין בהם הכרעה ברורה, ולמרות שהנידון בהם הוא על איסור דאורייתא, יש שקבעו עצמם להקל ע"פ המתירים, ולכאו' מה יש לענות על טענתו הברורה של הרב פטרפרוינד שליט"א.
בסימן מח האריך הגהמ"ח לבאר מהו דאמרינן "בשל תורה הלך אחר המחמיר", וראיותיו עימו שאין הכוונה בזה להלכה הידועה של ספק דאורייתא לחומרא אלא דין אחר הוא. ולעולם הדין הרגיל של ספד"א לחומרא ל"ש במחלוקת בהוראה, כי אי"ז ספק של חיסרון ידיעה במציאות, אלא צד ההיתר לעצמו עומד על כל פנים כיון שיש שהורו כמותו בהוראת חכם, ורק דמדרבנן אמרינן כלל חדש בהכרעת ההלכה 'הלך אחר המחמיר'. יעוי"ש בספר הראיות והסברות בזה. (ורק עי"ז מתבאר למה יש מקומות שהכלל הנ"ל לא תקף כגון אם יש חומרא בכל צד וכו', כי אין כאן ענין של ספק דאו' לחומרא).
בסימן מט הביא המחבר מקורות רבים דהלכה זו לילך אחר המחמיר לא נאמרה רק על מחלוקת בין חכמי הגמרא, אלא גם אם נפלה מחלוקת בין הפוסקים אחרי חתימת התלמוד, מאז ועד עתה, דינא הוא שקבעו חכמים דבשל תורה הולכים אחר המחמיר. אמנם הביא שם עוד דבאמת בעל ספר המנהיג בספרו מחזיק הבדק כ' להדיא ל"כ, אלא ס"ל דהלכה זו שייכת רק במחלוקת בין חכמי הש"ס אבל אם נחלקו חכמי הזמן שרי לילך גם אחרי המיקל. (הספר הנ"ל לא נדפס, אבל דבריו הובאו בפסק חכמי המגורשים מקאשטיליא הנדפס בס' עץ חיים למהר"ח גאגין, וחבל שאינו באוצר). אמנם הכרעת המחבר היא לא כדברי המנהיג אלא כדברי הרבה ראשונים ואחרונים שכ' דאף האידנא הלך אחר המחמיר.
בסימן נא נותן המחבר דוגמא העולה מן הענין הנ"ל, דהנה דנו חכמי הזמן אודות פתיחת בקבוקים בשויו"ט דיש מקום לאוסרם משום מתקן מנא ומחתך וכו' וכו', והנה לא רבו המתירים על האוסרים ולא נפשט הספק כלל, ואם בא אדם שאינו תלמיד ותיק וקבוע של אחד מן המתירים, וסומך על המתירים ופותח בקבוק בשבת, אין שום היתר בדבר, וזה נוגד להדיא את ההלכה הנ"ל דבשל תורה הלך אחר המחמיר, ללא שום צד היתר. ומאריך המחבר שם לדחות טענות אפשריות, כגון שהמתירים בענין זה הם מרא-דשמעתתא יותר מן האוסרים, ועוד סברות כיו"ב, ומכיון שדוחה שם טענות אלו, חזר הדבר שאין לאדם מן השורה שום היתר לנקוט כהמתירים בענין זה.
בסימן נז נוקט הגהמ"ח ע"פ הנ"ל, דאמנם יש מחלקות והוראות בהם יש להתיר אף אליבא דהאוסרים לבקש ממישהו שהוא מהמתירים לעשות הדבר בעבורו, ואין בזה משום לפני עיור ומסייע וכד', כיון דמותר להמיקל לסמוך על הוראת המתירים, אבל בנידון הבקבוקים כותב הרב לטעמיה הנ"ל דאין שום היתר לבקש מהמיקל לפתוח בקבוק, היות והדבר אסור לחלוטין מחמת האי כללא דהלך אחר המחמיר, ואין למיקל על מי לסמוך כלל, שהרי אינו תלמיד מובהק למי מהמתירים, וגם לא למד הסוגיא והוחזק לו בהיתר, וא"כ הדבר אסור עליו ועל המבקש ממנו.
עד הנה ליקטתי בקצירת האומר מתוך האריכות הגדולה שהאריך בה הספר, והרוצה לעין בדברים אין לו אלא לבקש את הספר ולהגות בו כראוי. ואני לא באתי כעת אלא למסקנת הדברים, שהרי בתוך עמי אני יושבת, וישנם רבים המקילים בזה, ופותחים בקבוקים בשבת וסומכים על המתירים, ולמרות שלא למדו סוגיא זו בעצמם (וגם אינם ברי-הכי להכריע), וגם אינם תלמידים של המתירים והמרא-דאתרא הוא לא דוקא מהמתירים וכו', והדבר מתקבל כהגון ונכון שיש הנוהגים כך ויש כך, ואילו לדעת 'נתיבות הוראה' הדבר אסור בהחלט ויש למחות בהנוהגים כן.
פשיטא שהבקבוקים הם רק דוגמא בעלמא, ולא חסר דוגמאות של מחלוקות שנפלו בין חכמי הזמן ואין בהם הכרעה ברורה, ולמרות שהנידון בהם הוא על איסור דאורייתא, יש שקבעו עצמם להקל ע"פ המתירים, ולכאו' מה יש לענות על טענתו הברורה של הרב פטרפרוינד שליט"א.