פורום אוצר החכמה

שאלה אמיתית וקשה -
אשה קבלה טיפול כלשהי מבעלת מקצוע. היא רצתה לשלם, ואותה אשה אמרה- אל תשלמי לי, תני צדקה שתעמוד לזכות אחי הלוחם בעזה.
האשה שקבלה את הטיפול התמהמהה בנתינת הצדקה
ואז שמעה שהחייל הנ"ל נהרג
מתעוררת השאלה- פטרו אותה מלשלם רק על דעת שתתן צדקה, היא לא נתנה וכעת חוששת שעליה לשלם לבעלת המקצוע
מצד שני, זה יגרום לה כאב רב ,
מה עושים?

לפי התיאור כאן אין ספק שהאשה לא חייבת כלום.

בעלת המקצוע וויתרה על מה שמגיע לה, והאמירה 'תני צדקה' לא נאמרה כתנאי אלא כהמלצה.

[נוסף לכ"ז, סביר להניח שאשה שאחיה נהרג, ל"ע ול"ע, לא מוטרדת מעוד כמה שקלים].

אבל למעשה איני מבין את השאלה. הרי יש עוד הרבה חיילים שיבדלו לחיים טובים וארוכים. אז למה שלא תיתן הצדקה לזכות החיילים "הנותרים" הי"ו.

[יש עוד אפשרות והיא שתיתן הצדקה לעילוי הנשמה!]

רמב"ם מתנות עניים פרק ח הלכה א:

הצדקה הרי היא בכלל הנדרים. לפיכך, האומר "הרי עלי סלע לצדקה" או "הרי סלע זו צדקה" חייב ליתנה לעניים מיד, ואם איחר עבר בבל תאחר, שהרי בידו ליתן מיד ועניים מצויין הן. אין שם עניים, מפריש ומניח עד שימצא עניים. ואם התנה שלא יתן עד שימצא עני, אינו צריך להפריש.

הלכה ג:

הנודר צדקה ולא ידע כמה נדר יתן עד שיאמר לא לכך נתכוונתי.

דרומי כתב:לפי התיאור כאן אין ספק שהאשה לא חייבת כלום.

בעלת המקצוע וויתרה על מה שמגיע לה, והאמירה 'תני צדקה' לא נאמרה כתנאי אלא כהמלצה.

[נוסף לכ"ז, סביר להניח שאשה שאחיה נהרג, ל"ע ול"ע, לא מוטרדת מעוד כמה שקלים].

אבל למעשה איני מבין את השאלה. הרי יש עוד הרבה חיילים שיבדלו לחיים טובים וארוכים. אז למה שלא תיתן הצדקה לזכות החיילים "הנותרים" הי"ו.

[יש עוד אפשרות והיא שתיתן הצדקה לעילוי הנשמה!]

לא הבנתי, יש צד שויתרה לה רק כדי שתתן לזכות האח, השאלה אינה בדיני צדקה אלא בדיני גזל/שכר שכיר

לפי הנוסח המופיע כאן בתגובתה, שתתן צדקה לזכות אחיה, ולא קצבה שום סכום. לכאו' בודאי לא התכוונה שזה יהי' תשלום שכרה.

צורב מתחיל כתב:לפי הנוסח המופיע כאן בתגובתה, שתתן צדקה לזכות אחיה, ולא קצבה שום סכום. לכאו' בודאי לא התכוונה שזה יהי' תשלום שכרה.

בהחלט קצבה סכום, שווה ערך לטיפול

מן הדרום כתב:

צורב מתחיל כתב:לפי הנוסח המופיע כאן בתגובתה, שתתן צדקה לזכות אחיה, ולא קצבה שום סכום. לכאו' בודאי לא התכוונה שזה יהי' תשלום שכרה.

בהחלט קצבה סכום, שווה ערך לטיפול

אז בפשטות צריכה לתת את זה לעילוי נשמתו (ע"פ הסוגיא של צדקה שנגבתה לצורך עני מסוים והעשיר או מת וכו').

עזריאל ברגר כתב:

מן הדרום כתב:

צורב מתחיל כתב:לפי הנוסח המופיע כאן בתגובתה, שתתן צדקה לזכות אחיה, ולא קצבה שום סכום. לכאו' בודאי לא התכוונה שזה יהי' תשלום שכרה.

בהחלט קצבה סכום, שווה ערך לטיפול

אז בפשטות צריכה לתת את זה לעילוי נשמתו (ע"פ הסוגיא של צדקה שנגבתה לצורך עני מסוים והעשיר או מת וכו').

שוב, זה לא עונה לשאלת הגזל

מן הדרום כתב:

עזריאל ברגר כתב:

מן הדרום כתב:

צורב מתחיל כתב:לפי הנוסח המופיע כאן בתגובתה, שתתן צדקה לזכות אחיה, ולא קצבה שום סכום. לכאו' בודאי לא התכוונה שזה יהי' תשלום שכרה.

בהחלט קצבה סכום, שווה ערך לטיפול

אז בפשטות צריכה לתת את זה לעילוי נשמתו (ע"פ הסוגיא של צדקה שנגבתה לצורך עני מסוים והעשיר או מת וכו').

שוב, זה לא עונה לשאלת הגזל

אחותו של החייל הקדישה את הכסף לצדקה לזכותו.
ההקדשה מתבצעת לכאורה ב"אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט".
ולכן אם היא תשאל אותנו מה ייעשה בכסף הזה - התשובה תהיה: לתת לצדקה לעילוי נשמתו.

אז בשביל מה אנחנו צריכים לשאול אותה עכשיו?

עזריאל ברגר כתב:אחותו של החייל הקדישה את הכסף לצדקה לזכותו.
ההקדשה מתבצעת לכאורה ב"אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט".

זה לא כל כך פשוט.
תלוי בשני התירוצים בתוספות ד"ה "יד עניים אנן" - ב"ק לו,ב, עיי"ש.

ולא בדקתי מה נפסק להלכה בשו"ע וכו', והדעת נותנת שראוי לגלות את האמת לאחותו של החייל, ולהתייעץ איתה מה לעשות.

אגב, לפני זמן לא רב הראיתי לב"ב ספר שהתאריך שכתוב בהקדמה שלו הוא "י שבט", ובהקדשות יש "לע"נ פב"פ ... נלב"ע ל שבט" (של אותה שנה שבה יצא הספר - דהיינו לכאורה 20 יום אח"כ...).
והסברתי להם שקיבלנו את הכסף מהמשפחה עם הקדשה לרפואת פב"פ, אך הדפסת הספר התעכבה ובינתיים שחל"ח, אז שינינו את ההקדשה מ"לרפואת" ל"לע"נ".

באותו מקרה - לא שאלנו את המשפחה, בגלל חוסר הנעימות, והנחנו שהם יעדיפו שנדפיס את ההקדשה לע"נ ולא נחזיר להם את הכסף.

עזריאל ברגר כתב:אגב, לפני זמן לא רב הראיתי לב"ב ספר שהתאריך שכתוב בהקדמה שלו הוא "י שבט", ובהקדשות יש "לע"נ פב"פ ... נלב"ע ל שבט" (של אותה שנה שבה יצא הספר - דהיינו לכאורה 20 יום אח"כ...).
והסברתי להם שקיבלנו את הכסף מהמשפחה עם הקדשה לרפואת פב"פ, אך הדפסת הספר התעכבה ובינתיים שחל"ח, אז שינינו את ההקדשה מ"לרפואת" ל"לע"נ".

באותו מקרה - לא שאלנו את המשפחה, בגלל חוסר הנעימות, והנחנו שהם יעדיפו שנדפיס את ההקדשה לע"נ ולא נחזיר להם את הכסף.

וכן נהגתי במי שתרם המהדורה השניה של ספרי, ואחר כך נלב"ע בלא זש"ק.

עזריאל ברגר כתב:אגב, לפני זמן לא רב הראיתי לב"ב ספר שהתאריך שכתוב בהקדמה שלו הוא "י שבט", ובהקדשות יש "לע"נ פב"פ ... נלב"ע ל שבט" (של אותה שנה שבה יצא הספר - דהיינו לכאורה 20 יום אח"כ...).
והסברתי להם שקיבלנו את הכסף מהמשפחה עם הקדשה לרפואת פב"פ, אך הדפסת הספר התעכבה ובינתיים שחל"ח, אז שינינו את ההקדשה מ"לרפואת" ל"לע"נ".

באותו מקרה - לא שאלנו את המשפחה, בגלל חוסר הנעימות, והנחנו שהם יעדיפו שנדפיס את ההקדשה לע"נ ולא נחזיר להם את הכסף.

העירוני שזה לכאורה סותר לדברי לעיל, ובכן:
א. כך הוה מעשה לפני למעלה מעשרים שנה, בבחרותי, ואולי טעינו...
ב. שם - הכסף כבר היה בידינו, בשונה מהסיפור המובא כאן ומהסיפור שבגמרא שם - שהכסף לא יצא מידי המתחייב.