פורום אוצר החכמה

ראובן ושמעון היו שכנים וידידים טובים שנים רבות. שמעון אף נעזר מראובן באלף דרכים. פתאום הפסיק שמעון לדבר עם ראובן וכאילו לא הכירו מעולם. ראובן כמובן נפגע ונעלב עמוקות ואכל את לבו על ההתנהגות הבזויה ולכפיות הטובה. ויהי היום ושמעון הבין אשר לא טוב עשה והתחיל לדבר שוב עם ראובן כאילו לא הפסיק מעולם.

שמעון חייב לבקש מחילה מראובן? או כיון שאין כאן מעשה ולא אונאת דברים אינו חייב לבקש מחילה?

קשה לדעת בדיוק כיצד אירעו הדברים במקרה הנידון, אולם קורה שאדם מפסיק לדבר עם מישהו בגלל איזו בעיה פנימית שלו עם עצמו, מצב רוח מסויים וכיו"ב, וכמדומה שאי אפשר כאן להאשים אף אחד ואין צורך בבקשת סליחה [לפעמים מדובר במצב רוח עובר שבקשת הסליחה שבאה לאחריו רק מעצימה אותו והופכת אותו למשהו ממשי].

מבחינה אנושית מקובל במצב כזה לומר איזו מלת התנצלות מגומגמת, אבל לא נראה שאפשר להחיל כאן חובה הלכתית.

מקרא מלא דיבר הכתוב, שהקב"ה ציוה על רעי-איוב לבקש את מחילתו אחרי שפגעו בו בדבריהם.

בברכות ד"ו שאם אינו מחזיר שלום נקרא גזלן, ואולי יש ללמוד מזה לנידון דנן.

עזריאל ברגר כתב:מקרא מלא דיבר הכתוב, שהקב"ה ציוה על רעי-איוב לבקש את מחילתו אחרי שפגעו בו בדבריהם.

כאן השאלה על פגיעה בהפסקת דיבור ולא על פגיעה בדיבור

הוא התנהג אליו בשנאה - לפי הגדרת ההלכה - לכאורה זה מחייב בקשת מחילה

יש לשים לב שזה סוג שונה של מחילה.
מחילה רגילה היא להתייחס למשהו שהיה כלא היה, וכמחילת חוב ממוני.
המחילה כאן היא להתייחס למשהו שלא היה כהיה, כביכול דיבר עימו. (וכעין המקובל בעולם לומר שתירוצים על ביטול תורה לא יעזרו להיות ת"ח).

מה זה קשור?
להתייחס לדבר שהיה כאילו לא היה א אמור להיות קל יותר מלהתייחס לדבר שלא היה כאילו היה.
חוץ מזה, לא חייב להגדיר שהמחילה היא: "הריני כאילו דברתי אתך אתמול".
מסתבר יותר להגדירה כ"הריני ידידך כפי שהיינו קודם לכן".

ראה זה מצאתי במקרה בספר הזכרון לבעל פחד יצחק, בסימן עם הערות על ספר חפץ חיים דן אם צריך לפייס אם השנאה היתה רק בלב ולא נראתה החוצה.
ויותר מפשוט אצלו שעל שנאה הנראית חייב לפייס.

אני לא יודע מה בגדרי החיוב אבל מסתמא כדי להרבות שלום ומחיקת קפידות בין איש לרעהו כדאי שיתפייס, אין מה להפסיד...