פורום אוצר החכמה

במסכת שבת דף יג: ובהמשך יד. מבואר טומאה על הבא ראשו ורובו במים שאובין, וזה אחד מי"ח דברים שגזרו בעליית חנניה בן גרון. לפי זה אסור לעשות מקלחת אחרי המקוה.

מה ההיתר היום כן להתקלח אחרי המקוה? הרי י"ח הדברים שנגזרו נפסקו לדינא , כמו הגזירה לא לקרוא לאור הנר בשבת, ועוד, למה כאן נהגו היתר ?

מה השאלה
גזירת י"ח דבר פוסלת לתרומה, אל תאכל תרומה אחרי המקלחת. והטבילה טבילה גמורה לאוכלי חולין בטהרה וק"ו שידי טבילת עזרא יצאת.

למה יש היום נטילת ידים לפני האוכל הרי גזרו רק בגלל תרומה וקדשים? לכאורה גם נטילת ידים לפני האוכל זה מי"ח גזירות.

וגם, מדוע נזהרים לא לנגוע בספר תורה (אחד מי"ח גזירות גזרו טומאה על ידים שנגעו בס"ת)

ר' אריה, הרי טבילת עזרא עצמה כשרה במ' סאה מים שאובין, אז איך יפסול את הטבילה 40 סאה מים שאובין?

אחשדרפנטובסקי כתב:ר' אריה, הרי טבילת עזרא עצמה כשרה במ' סאה מים שאובין, אז איך יפסול את הטבילה 40 סאה מים שאובין?

טמא שנפלו על ראשו ורובו לא שטבל בהם ואפילו לא כיסו אותו לגמרי. ובכלל, במקלחת 1 דקה + אחרי המקוה יש 40 סאה מים שאובין?

פרוזבול כתב:כמדומני יש בענין זה איזו אמירה מהגה"ק בעל אמרי אמת מגור, והתייחסות כלפיה מאת הגרש"ז אויערבך. יתכן שמופיע בספר הליכות שלמה, או אולי התפרסם באחד הקבצים בתחלת שנות התש"ס. [הפנייה לחיפוש גרידא].

אני לא מנוי על אוצר החכמה.

אריה לייב כתב:למה יש היום נטילת ידים לפני האוכל הרי גזרו רק בגלל תרומה וקדשים? לכאורה גם נטילת ידים לפני האוכל זה מי"ח גזירות.

וגם, מדוע נזהרים לא לנגוע בספר תורה (אחד מי"ח גזירות גזרו טומאה על ידים שנגעו בס"ת)

א. היו שתי תקנות לנטילת ידים אחת לתרומה ואחת לחולין בפת בלבד כמבואר בגמרא וזה נוהג בזמננו.

ב. לא נוגעים בספר תורה משום דר פרנך, נכון שבגלל זה גם תיקנו שמטמא את הידים אבל אנחנו נמנעים בגלל הטעם של ר פרנך בעצמו.

בבקשה:
http://www.otzar.org/aspcrops/142071404-13709203460.asp

יישר כח.

אם כי מאותו מקור משמע שגזרו לנדה למרות שכיום אין תרומה וקדשים.

והנה לך המקורות של ההלכה הנ"ל
http://www.otzar.org/aspcrops/142071404 ... 111060.asp

ויש לי פתרון גם למי שרוצה להחמיר ולהיזהר מטומאה זו אחרי המקוה, והוא: שיכוון במקלחת אחרי המקוה להיטהר בט' קבין, כמדומני זה בסביבות 12-13 ליטר, כמה דקות מקלחת ולכאורה נטהר גם בזו.

(לא לוקח אחריות בענין גזל מים מבעלי המקוואות...)

אריה לייב כתב:ויש לי פתרון גם למי שרוצה להחמיר ולהיזהר מטומאה זו אחרי המקוה, והוא: שיכוון במקלחת אחרי המקוה להיטהר בט' קבין, כמדומני זה בסביבות 12-13 ליטר, כמה דקות מקלחת ולכאורה נטהר גם בזו.

(לא לוקח אחריות בענין גזל מים מבעלי המקוואות...)

ואני הייתי מציע לשמור את האנרגיות החיוביות של החומרות, לדברים של בין אדם לחבירו.

יש להוסיף שלטבילות שטובלים לתוס' קדושה כמו בערש"ק, כבר כתבו המקובלים שלא לרחוץ אחר המקוה בכדי שישאר הארת המקוה עליו.

יש תשובה על הנושא בשבט הלוי. צריך לחפש שם.

ספרא וסייפא כתב:יש להוסיף שלטבילות שטובלים לתוס' קדושה כמו בערש"ק, כבר כתבו המקובלים שלא לרחוץ אחר המקוה בכדי שישאר הארת המקוה עליו.

איך אפשר אחר שטבלו שם מאות בני אדם עם כל הפרשות הגופים ה' ישמור, לטבול שם מבלי לרחוץ גופו אח"כ?

ספרא וסייפא כתב:יש להוסיף שלטבילות שטובלים לתוס' קדושה כמו בערש"ק, כבר כתבו המקובלים שלא לרחוץ אחר המקוה בכדי שישאר הארת המקוה עליו.

אבל ביסוד ושורש ועבודה (שער עליון פרק א )כתוב דוקא להיפך ראה צילום

חיס כתב:

ספרא וסייפא כתב:יש להוסיף שלטבילות שטובלים לתוס' קדושה כמו בערש"ק, כבר כתבו המקובלים שלא לרחוץ אחר המקוה בכדי שישאר הארת המקוה עליו.

אבל ביסוד ושורש ועבודה (שער עליון פרק א )כתוב דוקא להיפך ראה צילום

ספרא וסייפא, האם ראית בהדיא מי שכותב להיפך?

אריה לייב כתב:ויש לי פתרון גם למי שרוצה להחמיר ולהיזהר מטומאה זו אחרי המקוה, והוא: שיכוון במקלחת אחרי המקוה להיטהר בט' קבין, כמדומני זה בסביבות 12-13 ליטר, כמה דקות מקלחת ולכאורה נטהר גם בזו.

(לא לוקח אחריות בענין גזל מים מבעלי המקוואות...)

ראיתי מי שכתב שאין מקלחת מועלת לעניין ט' קבין, כיון שאינן נופלין מחור א' כי אם מכמה חורין יחדיוף, כמנהג המקלחות בימינו אנו. (כמובן שאפשר לפרק את ראש המקלחת, אך אז יש לחשוש לגזל אחר...)

אין סתירה מפורשת בדברי היסוד ושורש העבודה, יתכן שהכוונה לאחר שכלו ממנו מי המקווה.

יש להעיר שכבר הקשו [ראיתי פעם בשם הרבי מליובאוויטש] ממה שאמרו שלא לנעול נעליים ברגלים רטובות מן הרחצה, וכן כתוב שלא להניח פנים רטובות ללא ניגוב. ואם נניח שפניו ידיו ורגליו אינם בכלל דברי המקובלים, וכפי שהעירו מן היסוד ושורש העבודה, יהיו הדברים מיושבים היטב.

בזמנו, בסערת תשמ"ט, טענו [אחד הרמי"ם או ראשי הישיבות] נגד הרבי מליובאוויטש שהוא לא הבין את דברי האר"י שלא להתנגב ממי המקוה. הם טענו שלדעת האר"י גם להתלבש יהיה אסור, שהרי הבגדים מנגבים את המים, אלא על האדם לעמוד ערום ולהמתין בסבלנות עד שיתייבשו ממנו כל מי המקוה, ואז אכן יוכל לנעול נעליו בשופי.
נראה לכם?

חיים כתב:אין סתירה מפורשת בדברי היסוד ושורש העבודה, יתכן שהכוונה לאחר שכלו ממנו מי המקווה.

יש להעיר שכבר הקשו [ראיתי פעם בשם הרבי מליובאוויטש] ממה שאמרו שלא לנעול נעליים ברגלים רטובות מן הרחצה, וכן כתוב שלא להניח פנים רטובות ללא ניגוב. ואם נניח שפניו ידיו ורגליו אינם בכלל דברי המקובלים, וכפי שהעירו מן היסוד ושורש העבודה, יהיו הדברים מיושבים היטב.

בזמנו, בסערת תשמ"ט, טענו [אחד הרמי"ם או ראשי הישיבות] נגד הרבי מליובאוויטש שהוא לא הבין את דברי האר"י שלא להתנגב ממי המקוה. הם טענו שלדעת האר"י גם להתלבש יהיה אסור, שהרי הבגדים מנגבים את המים, אלא על האדם לעמוד ערום ולהמתין בסבלנות עד שיתייבשו ממנו כל מי המקוה, ואז אכן יוכל לנעול נעליו בשופי.
נראה לכם?

נו, נו. מי יכול להגיד מי הבין טוב יותר את דברי האר"י ז"ל? וע"ד הפשט, משכתב האר"י שלא לנגבם, משמע שהיה קס"ד שיצטרך לנגבם, ואם עומד עד שיתיבש [דבר שאין לו אח ורע] למה לו לנגבם? והרוצה לאעולי נפשא בדוחקיי - יעול כאוות נפשיה.

חיים כתב:אין סתירה מפורשת בדברי היסוד ושורש העבודה, יתכן שהכוונה לאחר שכלו ממנו מי המקווה.

יש להעיר שכבר הקשו [ראיתי פעם בשם הרבי מליובאוויטש] ממה שאמרו שלא לנעול נעליים ברגלים רטובות מן הרחצה, וכן כתוב שלא להניח פנים רטובות ללא ניגוב. ואם נניח שפניו ידיו ורגליו אינם בכלל דברי המקובלים, וכפי שהעירו מן היסוד ושורש העבודה, יהיו הדברים מיושבים היטב.

בזמנו, בסערת תשמ"ט, טענו [אחד הרמי"ם או ראשי הישיבות] נגד הרבי מליובאוויטש שהוא לא הבין את דברי האר"י שלא להתנגב ממי המקוה. הם טענו שלדעת האר"י גם להתלבש יהיה אסור, שהרי הבגדים מנגבים את המים, אלא על האדם לעמוד ערום ולהמתין בסבלנות עד שיתייבשו ממנו כל מי המקוה, ואז אכן יוכל לנעול נעליו בשופי.
נראה לכם?

אשמח מאד אם מישהו יכול לתת לי הפניה יותר מדוייקת, בגדר 'בשם אומרו', עבור הרעיון להמתין באויר עד שיתייבש (חוץ מהמשנה הלכות חי"ג סי' נ"ב שפירש כן. אליו ודאי אין לייחס את האמירה הנ"ל. אני גם לא מתכוין להנהגת הסטייפלר שהיתה מטעמים הלכתיים נטו של חשש סחיטה).
אגב, דברי הרבי הם בשערי הלכה ומנהג חלק א' עמ' רמ"א.

אדג כתב:

אריה לייב כתב:ויש לי פתרון גם למי שרוצה להחמיר ולהיזהר מטומאה זו אחרי המקוה, והוא: שיכוון במקלחת אחרי המקוה להיטהר בט' קבין, כמדומני זה בסביבות 12-13 ליטר, כמה דקות מקלחת ולכאורה נטהר גם בזו.

(לא לוקח אחריות בענין גזל מים מבעלי המקוואות...)

ראיתי מי שכתב שאין מקלחת מועלת לעניין ט' קבין, כיון שאינן נופלין מחור א' כי אם מכמה חורין יחדיוף, כמנהג המקלחות בימינו אנו. (כמובן שאפשר לפרק את ראש המקלחת, אך אז יש לחשוש לגזל אחר...)

לא הבנתי, הרי ט' קבין מועילים גם בג' וד' כלים, ולמה ייגרע ראש המקלחת?
מהו המקור לחומרא זו?
שמעתי שהג"ר דוד פוברסקי לא היה הולך למקווה, והיה אומר שיוצא י"ח במקלחת שבביתו.

ושמעתי בשעתו שהגראי"ל היה נזהר לא לבא במים שאובין אחרי טבילה.

עיין יבי"א ח"ח חיו"ד סימן י"ט מה שהאריך להקל בזה.

יש לציין כי בשו"ת מבשרת ציון מוצפי סימן ז' הביא דברי הגרי"ח הנ"ל ודן באר'ש טובה והביא מעשה רב חשוב וז"ל פעם אחת אמ"ל הגרש"ז אוירבך זצ"ל שהוא נוהג תמיד להשתטף במים קודם טבילה וכן כשיוצא מהטבילה וכן ראינוהו ואמר הטעם שאינו רוצה לגרום עגמת נפש לאחרים שיטבלו אחריו שיסבלו זיעתו במימי המקוה ולא לקחת מזיעת אחרים על גופו אשריהם הצדיקים ואשרי חלקם ע"כ. ומסקנתו דמותר כשיש צורך לשטוף גופו הן במים קרים הן חמים לאחר טבילה במקוה ואיו בזה חשש להמנע מכך ובפרט כשיש בכך צורך וגדול כבוד הבריות יעו"ש ותרו"ץ.

לענין כתב:אשמח מאד אם מישהו יכול לתת לי הפניה יותר מדוייקת, בגדר 'בשם אומרו', עבור הרעיון להמתין באויר עד שיתייבש.

עירובין צ"א.

תניא כוותיה דרב יהודה אמר רבי כשהיינו לומדים תורה אצל רבי שמעון בתקוע היינו מעלין שמן ואלונטית מגג לגג ומגג לחצר ומחצר לחצר ומחצר לקרפף ומקרפף לקרפף אחר עד שהיינו מגיעין אצל המעיין שהיינו רוחצין בו

ופירש"י

אלונטית - להסתפג בה

?

לכללות האשכול - ראה 'חקרי מנהגים' ('אהלי שם', תשע"ד) ח"א סי' ג (ע' 22 ואילך).

מורד במלכות כתב:לא הבנתי, הרי ט' קבין מועילים גם בג' וד' כלים, ולמה ייגרע ראש המקלחת? . .

טעות בדבר משנה (מקואות פ"ג מ"ד) היא: "בעל קרי החולה שנפלו עליו תשעה קבין מים . . מכלי אחד, משנים ומשלשה - מצטרפין; מארבעה - אין מצטרפין". ושרא לי' מארי'.

יואל שילה כתב:

לענין כתב:אשמח מאד אם מישהו יכול לתת לי הפניה יותר מדוייקת, בגדר 'בשם אומרו', עבור הרעיון להמתין באויר עד שיתייבש.

עירובין צ"א.

תניא כוותיה דרב יהודה אמר רבי כשהיינו לומדים תורה אצל רבי שמעון בתקוע היינו מעלין שמן ואלונטית מגג לגג ומגג לחצר ומחצר לחצר ומחצר לקרפף ומקרפף לקרפף אחר עד שהיינו מגיעין אצל המעיין שהיינו רוחצין בו

ופירש"י

אלונטית - להסתפג בה

שמעתי על גאב"ד טשעבין זצ"ל שטבל פעם במקוה בבעלז ושם נהגו שלא להסתפג ממי המקוה [וכ"ש שלא ללכת במקלחת אח"כ], אולם הגאון הסתפג באלונטיתו כמנהגו. ביציאתו קם בפניו חצוף אחד ושאלתו בפיו 'היתכן' שכבוד הגאון מסתפג (נגד מנהג בעלז מפורשת!!!) ענה לו הגאון: משנה מפורשת היא לגבי הכהן הגדול שעלה ונסתפג...

בדרך אגב - מימי טענתי כי לכאורה לאור דברי הכס"מ הידועין בהל' שאר אבות הטומאה פ"ו הט"ז, יש 'עניין' דווקא להסתפג אחרי כל טבילה במקוה.
האומנם בכהן יש כמדומני המשנה למלך שאומר שמה שנסתפג היא שלא יהיו המים חציצה לבגד"כ, ובמשך חכמה איתא שלא יהיו בגדים שחוקין (ודבריו צ"ע והארכתי בזה ואכ"מ).

גל של אגוזים כתב:לכאורה לאור דברי הכס"מ הידועין בהל' אבות הטומאות פט"ז, יש 'עניין' דווקא להסתפג אחרי כל טבילה במקוה.

לא מצאתי שום דבר שם.
אולי תוכל לכוון אותנו יותר?

גל של אגוזים כתב:

יואל שילה כתב:

לענין כתב:אשמח מאד אם מישהו יכול לתת לי הפניה יותר מדוייקת, בגדר 'בשם אומרו', עבור הרעיון להמתין באויר עד שיתייבש.

עירובין צ"א.

תניא כוותיה דרב יהודה אמר רבי כשהיינו לומדים תורה אצל רבי שמעון בתקוע היינו מעלין שמן ואלונטית מגג לגג ומגג לחצר ומחצר לחצר ומחצר לקרפף ומקרפף לקרפף אחר עד שהיינו מגיעין אצל המעיין שהיינו רוחצין בו

ופירש"י

אלונטית - להסתפג בה

שמעתי על גאב"ד טשעבין זצ"ל שטבל פעם במקוה בבעלז ושם נהגו שלא להסתפג ממי המקוה [וכ"ש שלא ללכת במקלחת אח"כ], אולם הגאון הסתפג באלונטיתו כמנהגו. ביציאתו קם בפניו חצוף אחד ושאלתו בפיו 'היתכן' שכבוד הגאון מסתפג (נגד מנהג בעלז מפורשת!!!) ענה לו הגאון: משנה מפורשת היא לגבי הכהן הגדול שעלה ונסתפג...

בדרך אגב - מימי טענתי כי לכאורה לאור דברי הכס"מ הידועין בהל' אבות הטומאות פט"ז, יש 'עניין' דווקא להסתפג אחרי כל טבילה במקוה.
האומנם בכהן יש כמדומני המשנה למלך שאומר שמה שנסתפג היא שלא יהיו המים חציצה לבגד"כ, ובמשך חכמה איתא שלא יהיו בגדים שחוקין (ודבריו צ"ע והארכתי בזה ואכ"מ).

( נכב''ב) גם משום איסור רחיצה ביום הכיפורים, ( אם האיסור גם כשהמים על גופו)

עזריאל ברגר כתב:

גל של אגוזים כתב:לכאורה לאור דברי הכס"מ הידועין בהל' שאר אבות הטומאה פ"ו הט"ז, יש 'עניין' דווקא להסתפג אחרי כל טבילה במקוה.

לא מצאתי שום דבר שם.
אולי תוכל לכוון אותנו יותר?

תיקנתי גם במקומו, ואתכם הסליחה.

גל של אגוזים כתב:

עזריאל ברגר כתב:

גל של אגוזים כתב:לכאורה לאור דברי הכס"מ הידועין בהל' שאר אבות הטומאה פ"ו הט"ז, יש 'עניין' דווקא להסתפג אחרי כל טבילה במקוה.

לא מצאתי שום דבר שם.
אולי תוכל לכוון אותנו יותר?

תיקנתי גם במקומו, ואתכם הסליחה.

עתה עיינתי, וראיתי שהוא כותב על כך שטהרת הטמא היא בעלותו מן המקווה.
ואולי כוונתך לומר שהטיפות שעליו נשארו בטומאתן וכיו"ב?

הרב עזריה אריאל כתב על נושא זה, וכך סיכם:

הצענו ארבע דרכי היתר להתקלח בלא להיטמא:
א. רחיצת הגוף והראש בנפרד זה מזה, ובין הרחיצות יסגור את הברז לרגע אחד (לדעת תלמידי רבנו יונה) או יתנגב (מסתבר לדעת הראב"ד).
ב. שינוי מסדר הרחיצה, שתחילת הנפילה לא תהיה על הראש, ואחר כך ניתן להמשיך כרגיל (על פי הגר"א, וברמב"ם ובר"ש נראה שלית להו היתר זה).
ג. החשבת המים באמבטיה כאינם שאובים, מכיוון שהומשכו.
ד. העלינו אפשרות שגזירה זו בטלה, או על כל פנים ניתנת לביטול על ידי בית דין, אם משום שכיום אין הציבור יכול לעמוד בה, ואם משום שבטל טעמה.

עזריאל ברגר כתב:

גל של אגוזים כתב:

עזריאל ברגר כתב:

גל של אגוזים כתב:לכאורה לאור דברי הכס"מ הידועין בהל' שאר אבות הטומאה פ"ו הט"ז, יש 'עניין' דווקא להסתפג אחרי כל טבילה במקוה.

לא מצאתי שום דבר שם.
אולי תוכל לכוון אותנו יותר?

תיקנתי גם במקומו, ואתכם הסליחה.

עתה עיינתי, וראיתי שהוא כותב על כך שטהרת הטמא היא בעלותו מן המקווה.
ואולי כוונתך לומר שהטיפות שעליו נשארו בטומאתן וכיו"ב?

יפה הבנת

אז זה נכון לכאורה רק לגבי הטיפה העליונה ביותר שיצאה מן המקווה בעוד האדם טמא בתוך המקווה.
אבל כל השאר - לא נטמאו.

וכמובן שגם זה - רק לגבי טומאות מגע.

עתה ידעתי שאכן לא הבנת כוונתי וגם אני בעניי לא הבנתי כוונתך.

לא התכוונתי מבחינה הלכתית אלא מצד ה'עניין' שבה [כמו שהדגשתי מעיקרא], דאם חלות הטהרה היא ע"י יציאה מהמקוה לכאו' עדיף להסתפג, וק"ל.

דרך אגב, יעויי' בפרי יצחק ח"ב סי' ל"ה שדן בטוטו"ד בדברי הכס"מ, אולם פליאה עצומה מה שנקט שם בפשיטות דלדעת הכס"מ צריך שיעלה עכ"פ ראשו ורובו, וצ"ע.

בספר פתח החידוש ( נדגפס עם ספר שערי תבונה של הסטיפלר)
סימן יז ( אות עב) ביאר את הכסף משנה.

צביב כתב:בספר פתח החידוש ( נדגפס עם ספר שערי תבונה של הסטיפלר)
סימן יז ( אות עב) ביאר את הכסף משנה.

ייש"כ גדול מצאתי את שאהבה נפשי

בדרך אגב, כנראה שהנ"ל חולק על הגר"ח בגדר 'טובל ושרץ בידו' דלהגר"ח הוה רצוא ושוב של טומאה וטהרה והגרפ"ק נקט שם שמעכב חלות הטהרה, ודו"ק.