איך כהן מותר להיכנס לבית שיש בו אנשים

[עושה חדשות]

אם נכב"ב, אפשר לאחד.

יש הערה מפורסמת, איך מותר לכהן להיכנס לבית שיש בו אנשים, הרי "שמא ימות חיישינן" ואולי ימות אחד מהנוכחים, ונמצא הכהן שוהה באהל המת. וידוע מה שתירצו בזה 'הברקה', דמ"מ הוי ספק ספיקא, דאף אם ימות מישהו מהנוכחים בבית, מ"מ שמא הכהן עצמו ימות עוד קודם... אני מחפש כעת אם מישהו כתב ע"ז תשובה אמיתית לגופו של ענין, למה אין לחוש בכה"ג ודכוותיה ל'שמא ימות'.

[הוה אמינא]

שמא ימות ולא נדע חיישינן, היינו כשבריחוק מקום לאחר זמן צריך להיות חזקת חי. אין חזקה כי היא עשויה להשתנות.

בשביל לשהות עם אנשים אין דין שצריך לסמוך על "חזקה". אין ספק קמן שנלך בתר חזקה. מי שחי חי, ומי שמת מת, [ונראה את זה], ואם אי"צ להתחשב בחזקה אין ענין של שמא ימות שהוא רק שלילת החזקה.

[עושה חדשות]

הכהן נכנס לתוך עומק הבית, ואם וכאשר ימות אחד מהנמצאים שם, הכהן לא יוכל באותו רגע לעמוד כבר בחוץ, אלא ודאי יעבור שיעור זמן מועט עד שיספיק לצאת, ועל זה היתה השאלה.

[עזריאל ברגר]

הסיכוי שמישהו ימות פתאום באופן שלא יוכל הכהן לצאת - קטן מאוד.
ואם תחמיר בזה - לא שבקת חיי לכל כהנא.

אבל במקום שיש גוסס - אכן נפסק שאסור לכהן להיכנס.

[עושה חדשות]

גיטין דכ"ח - תנן בת ישראל הנשואה לכהן והלך בעלה למדינת הים אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים ורמינהו הרי זה גיטך שעה אחת קודם מיתתו אסורה לאכול בתרומה מיד... רבא אמר שמא מת לא חיישינן שמא ימות חיישינן.
ופירש"י - שמא מת לא חיישינן; דאוקמינן אחזקה שהניחו חי וגבי כהן שהלך למדינת הים כיון שלא גירשה אינה נאסרת אא"כ מת אבל זו שנותן לה גט על מנת שיחול שעה א' קודם למיתתו לשמא ימות מיד ודאי חיישינן דלא מרע לה לחזקה בהכי.

ובכן. הסיכוי שבעלה של אשה זו, הוא ולא אחר, ימות בשעה הקרובה, אינו גדול מהסיכוי שבתוך אולם שיש בו מאות או אלפי אנשים ימות מישהו מהם, והכהן ימצא את עצמו שוהה באהל המת.

(אני סבור שיש בידי חילוק הגון, אבל רציתי לשמוע קודם דברי חכמים שקדמוני).

[הוה אמינא]

הכהן נכנס לתוך עומק הבית, ואם וכאשר ימות אחד מהנמצאים שם, הכהן לא יוכל באותו רגע לעמוד כבר בחוץ, אלא ודאי יעבור שיעור זמן מועט עד שיספיק לצאת, ועל זה היתה השאלה.

ענית לי?
איני מוצא פירכא ולא תשובה למה שכתבתי.

[ברשילא]

אם מת עליו מת בפתע פתאום - הוא אנוס ולא עבר על איסור. אף כי למעשה נטמא.
לגבי גוסס, למאן דאמר שאסור (יש מתירין - ראה שו"ע יו"ד סי' שע) - הוא משום לימוד מיוחד מהפסוק (נזיר מג ע"א).

[עזריאל ברגר]

גיטין דכ"ח - תנן בת ישראל הנשואה לכהן והלך בעלה למדינת הים אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים ורמינהו הרי זה גיטך שעה אחת קודם מיתתו אסורה לאכול בתרומה מיד... רבא אמר שמא מת לא חיישינן שמא ימות חיישינן.
ופירש"י - שמא מת לא חיישינן; דאוקמינן אחזקה שהניחו חי וגבי כהן שהלך למדינת הים כיון שלא גירשה אינה נאסרת אא"כ מת אבל זו שנותן לה גט על מנת שיחול שעה א' קודם למיתתו לשמא ימות מיד ודאי חיישינן דלא מרע לה לחזקה בהכי.

ובכן. הסיכוי שבעלה של אשה זו, הוא ולא אחר, ימות בשעה הקרובה, אינו גדול מהסיכוי שבתוך אולם שיש בו מאות או אלפי אנשים ימות מישהו מהם, והכהן ימצא את עצמו שוהה באהל המת.

(אני סבור שיש בידי חילוק הגון, אבל רציתי לשמוע קודם דברי חכמים שקדמוני).

בעלה של האשה הזאת - ימות מתישהו לכאורה (למעשה ניסים כרבי יהושע בן לוי לא חיישינן, וצ"ע אילו הוא היה כהן אם אשתו נחשבת עדיין אשת כהן ואכמ"ל).
ואם תתיר לה לאכול בתרומה - זה יהיה היתר לעולם (כי אינך יכול להפריד בין השעה הקרובה לבין כל ימי חייו), ונמצא שהיא תאכל בתרומה בזמן שהיא גרושה.

אבל כהן שנכנס לאולם מלא אנשים - הסיכוי שימות מישהו בלי שתהיה לו אפשרות לצאת לפני כן - הוא קטן מאוד.

ועוד חילוק:
יש איסור לזר לאכול תרומה, ואם ימות בעלה תוך שעה - נמצא שעכשיו היא בפועל זרה, ועכשיו היא בפועל עוברת על איסור.
אבל אין איסור מעיקר הדין לכהן להיכנס לבית שעוד מעט ימות בו מת. יש לו רק איסור לשהות מזמן מיתת המת. ולכן עכשיו בכניסתו לבית - בוודאי אינו עובר על איסור.

והעיקר לפענ"ד הוא מה שכתבתי לעיל, שאם תחמיר בזה - לא שבקת חיי לכהנים ולנזירים, ולא ניתנה תורה למלאכי השרת.
משא"כ במקדיש קרבן - תיקנו חז"ל שיאמר "חטאת לה'" ולא "לה' חטאת" (מלבד כה"ג ביוה"כ שצריך לומר כלשון הכתוב), מפני שאפשר לתקן בקל.