גאולה בקרוב כתב:ולא הבנתי חילוקכם: על זה גופא שאלתי, למה ניחא לאיניש שמישהו יקח חפציו כדי שהשני יקיים בזה מצוה, ולא נאמר שניחא לך שאתה בעצמך מקיים בזה מצוה של גמילות חסדים בממונו!
כפי שכבר נתבאר [בהודעתי ובהודעת 'פרוזבול'] ואחזור כאן על הדברים בסגנון אחר, כוונת המאמר של "ניחא לאיניש..." אינה שנוח לו
שהוא יקיים מצוה, וגם לא שנוח לו
שאחר יעשה מצוה בזכותו, אלא נח לו
שתיעשה מצוה בממונו. מי יעשה? לא משנה, או הוא או אחר. והיינו שההתייחסות כאן היא לגוף הממון, שאנו אומרים שיש לו לאדם 'אינטרס' מיוחד בייחס לגוף הממון המסויים הזה, כגון תפילין, שישתמשו בו במעשה של מצוה.
מה שאין כן לגבי כל חפץ אחר, למשל מכונית, ברור שאין לו לאדם 'ענין' שמישהו ישתמש במכוניתו, עד שנאמר שהמכונית עומדת להשאלה.
שכן גם במקרה שהוא משאיל את המכונית, שימוש השואל אינו נחשב לשימוש של מצוה, וכמובן. [ולכאורה ה"ה שאי אפשר לשאול שלא מדעת, פטיש לצורך בניית סוכה, שכן לא נתקיימה מצוה בפטיש זה.]
אפשר אמנם לשאול, למה באמת לא אומרים שנוח לאדם לקיים מצות חסד, או מצות הלוואה, או מצוות צדקה וכדומה, ולזכותו שלא מדעתו. אך זו כבר שאלה בעלמא, ואין לה ענין עם מאמר זה של ניחא לאיניש... שכן מדובר במקרים שונים לגמרי, וכאמור.
והתשובה גם פשוטה מאוד, שכן ברור וידוע לכל באי עולם, שאף על פי שבאופן כללי נח לו לאדם ורוצה הוא לקיים מצות, מכל מקום אי אפשר לקבוע שכך דעתו בכל מקום ובכל מצב ובכל זמן.