פורום אוצר החכמה

אשמח אם יחכימוני במקורות למה שנהוג שנר [מהנרות שיועדו להדלקה בערש"ק] שלא דלק בשבת או שכבה באמצע מאיזה סיבה, חוזרים ומדליקים אותו עד כלותו.

ספרא וסייפא כתב:אשמח אם יחכימוני במקורות למה שנהוג שנר [מהנרות שיועדו להדלקה בערש"ק] שלא דלק בשבת או שכבה באמצע מאיזה סיבה, חוזרים ומדליקים אותו עד כלותו.

אשמח אם תחכמיני במקורות למנהג זה! כלומר, מעולם לא שמעתיו.

גם אני הקטן שמעתי מזה, אך לא שמעתי מקורו.

ע"ד סברא. אולי זה קשור ל"נר ה' נשמת אדם" וכמו שלא מכבים את נר ההבדלה בידיים, כך גם כאן כיון שהנר לא דלק דואגים שידלק אח"כ.
(ואולי יש ערבוב דברים בדברי).

מעולם לא שמעתי על מנהג כזה בנרות שבת אלא רק ב'נר חיים' הנהוגים להדליק בערב יוהכ"פ. וכנראה הוסב המנהג מ'נר חיים' לנרות שבת, כדרכם של מנהגים רבים.

ואולי זה בגלל שהוקצה למצוותו

עיין יסוד יוסף פרק פ' במתק שפתיו

למען צדקו כתב:עיין יסוד יוסף פרק פ' במתק שפתיו

שם מבואר רק דנר שדלק לצורך מצוה אין משתמשים ממנו לדבר חול, אך אין מבואר שחוזרים ומדליקים אותו עד שיכלה.

יאיר כתב:ע"ד סברא. אולי זה קשור ל"נר ה' נשמת אדם" וכמו שלא מכבים את נר ההבדלה בידיים, כך גם כאן כיון שהנר לא דלק דואגים שידלק אח"כ.
(ואולי יש ערבוב דברים בדברי).

אין הבדל בין נר הבדלה לשאר אש, אין מכבים אש בפה כלל וכלל, אלא רק ביד עם משהו (ח"ו ביד ממש), (נשמט ממני כעת המקור לזה)
אך אין זה עניין להדליק נר שכבה בשבת.

המקור הידוע לי הוא בחופת אליהו רבא הנמצא בראשית חכמה ושם כתוב (לפי זכרוני) שהמכבה את הנר בפיו קרוב למיתה יותר מן החיים (כך זכור לי שכתוב נר ולא סתם אש)

לגבי השיקול של הוקצה למצותה, אז זה שייך רק אם המנהג להדליק את זה בשבת הבאה, אבל אם מדליק את זה ביום חול, הרי לא משתמש עם זה למצווה.