פורום אוצר החכמה

מבקש חכמה כתב:ראה בשו"ע חו"מ לעניין קדימה לדין תורה שכל הקודם בתור זכאי להיות לפני הבא אחריו אלא אם כן יש ת"ח או יתום וכדומה.

.

אריה לייב כתב:ובמה זוכה האדם בתור? עם איזה קנין? ז"א אם היו משלמים כסף עבור זכות המקום בתור - אני מבין, אבל מכיון שמקבלים את התור בחינם ע"י שהוא בא לפני אחרים האם זה מקנה לו את הזכות?

ואם תאמר גזל זמן - מאן יימר דהזמן שלו יותר חשוב מזמנו של הבא אחריו?

אריה לייב כתב:ובמה זוכה האדם בתור? עם איזה קנין? ז"א אם היו משלמים כסף עבור זכות המקום בתור - אני מבין, אבל מכיון שמקבלים את התור בחינם ע"י שהוא בא לפני אחרים האם זה מקנה לו את הזכות?

ואם תאמר גזל זמן - מאן יימר דהזמן שלו יותר חשוב מזמנו של הבא אחריו?

יוסי 10 כתב:לגבי וקדשתו, בודאי שאין זכות לכהן , דענין וקדשתו הוא בדברים שבהם יש זכות שווה , אז יש שיקול של הקדמת הכהן, כמו לברך ראשון, בעצם לכל המסובים בשווה יש זכות לברך, אז מקדימים הכהן, וכמ"כ בחלק של שותפים, שנוטל ראשון, בעצם לכל שותף יש זכות שווה ליטול ראשון, אז הכהן קודם, אבל, כשיש סיבה לאחד להיות קודם כיון שהוא כהן, ל"ש ענין וקדשתו.

סענדער כתב:

אריה לייב כתב:ובמה זוכה האדם בתור? עם איזה קנין? ז"א אם היו משלמים כסף עבור זכות המקום בתור - אני מבין, אבל מכיון שמקבלים את התור בחינם ע"י שהוא בא לפני אחרים האם זה מקנה לו את הזכות?

ואם תאמר גזל זמן - מאן יימר דהזמן שלו יותר חשוב מזמנו של הבא אחריו?

דיני ה'תור' מחייבים מדין 'פשרה'.

חכם באשי כתב:אריה ליב,
אני רוצה להבין, האם אתה תסכים שמישהו ידלג עליך בתור?
ומדוע אתה מסכים לדלג על האחר?
מה ששנאוי עליך אל תעשה לחברך!

יש דברים שאין מדת הדין שולטת בהם ואתה צריך לחזר בהם אחר מה שראוי יותר ולהכריע את האחד למה שאין מדת הדין מחייבתו דרך פשרא ומדה מעולה והוא שאמרו כתוב אחד אומר בצדק תשפוט עמיתך וכתוב אחד אומר צדק צדק תרדף כאן לדין כאן לפשרא כיצד שתי ספינות עוברות בנהר ופגעו זו בזו אם עברו שתיהן בבת אחת טובעות בזו אחר זו שתיהן עוברות וכן שני גמלים שהיו עולים במעלת בית חורון ופגעו זה את זה עברו שניהם בצד אחת נופלים בזה אחר זה עוברים כיצד נעשה טעונה ושאינה טעונה תדחה שאינה טעונה מפני הטעונה קרובה לעירה ורחוקה מעירה תדחה הקרובה מפני הרחוקה שתיהן קרובות או רחוקות שתיהן טעונות או אין טעונות הטל פשרא ביניהם ומעלות שכר זו לזו וכן כל כיוצא בה כל שאנו רואים שיכול לסבול העכוב ביותר ידחה מפני חברו וכן בריא מפני חולה וכל כיוצא בזה אף לענין הדין אמרו שאם היו לפני הדיין הרבה בעלי דינין מקדימין יתום לאלמנה ואלמנה לתלמיד חכם ותלמיד חכם לעם הארץ ואשה קודמת לאיש מפני שבשתה מרובה ואם הכל שוה מקדימין לקודם:

יוסי 10 כתב:לדעתי, יש פגם בעצם החיפוש האם יש מקור או גדר הלכתי לאסור גניבת תור.

כמו שכותב רס"ג בהקדמתו הידועה לתלמוד, שדבר שהשכל יחייב אותו, אין צריך להזהיר עליו,לא צריך למצוא מקור לכך.

יתכן,שיש אופנים שבהם לאדם יש סיבה מיוחדת לגנוב תור, מקרים שאולי יש לדון שהם גוברים על המוסר שלא להקדים בתור, שם בהחלט יש מקום לדון ולחפש איזה גדר הלכתי.

יאיר כתב:http://www.otzar.org/aspcrops/62767_286_-10703267535-23112011.asp

ישיבישקייט כתב:

לכידה.PNG

הקדמה לברכות.

ישיבישקייט כתב:

לכידה.PNG

הקדמה לברכות (של רבינו נסים גאון).

חצקל כתב:גם לעבור באדום ולגנוב את המכס זה פריצת גדרי עולם ומותר [או שאולי אסור??]

עושה חדשות כתב:מה בנוגע לעקיפת תור של מכוניות לצורך פנייה ימינה וכד', דבר מצוי הוא שיש הממשיכים בנתיב השמאלי ואז בראש התור פונים ונכנסים לנתיב הימני. מצד אחד לכאו' הרי זה ממש כמו לעקוף תור, ומאידך גיסא הרי כך נהוג עלמא ולא מתייחסים לזה ממש כמו תור. אם נחליט בזה לאיסור, ילה"ס האם מותר לפנות מקום להיכנס לעוקף הנ"ל, או שצריך להתעקש שישאר בחוץ כדי לא לעבור על לפני עיור וכו' ועל סיוע לגניבה זו.

תחנה בבית וגן. אוטובוס אחרון לב"ב.
מחכים שלשה בחורים - ראובן שמעון ולוי.
כך גם היה סדר הגעתם לתחנה.
באוטובוס יש שני מקומות ישיבה פנויים.
הנהג לא מוכן להעלות בעמידה.
לוי קופץ ונכנס ראשון.
שמעון עולה אחריו.
ראובן פונה לשמעון: אתה הרי יודע שאני לפניך.
שמעון עונה: אבל היה לי מקום. מה לעשות שלוי חוצפן?
מספר שמעון:
ראובן נשאר בתחנה. אני נסעתי לב"ב, אבל כל הדרך היו לי נקיפות מצפון. האם עשיתי בסדר? האם לא גנבתי את מקומו של ראובן?
מה דעתכם?

עכשיו. הנטיה הראשונה בשאלה זו היא לברוח לכיוון,
שמי שאומר שתור בהלכה זה משהו מחייב?
אז בואו נצא לצורך הדיון מתוך הנחה שתור אכן מחייב.
לא יאומן איך המציאות בארץ הרסה הרבה חלקות טובות.
היו אברכים בכולל שממש פתחו זוג עיניים בפליאה:
מה? יש כזה דבר תור לאוטובוס? מי שעולה ראשון עולה!
כשסיפרתי להם שאצל הגוים בחוץ לארץ לא עולה על הדעת לעקוף תור,
הם הרגישו שאני מביא להם איזה עולם מחוץ לכדור הארץ.
אחד אמר לי בהאי לישנא:
אולי זה מענטשליכקייט לשמור על התור, אבל זו לא זכות מחייבת.
מסקנה: תורתנו הקדושה לא מחייבת אותנו להיות "מענטש"...

אם כי לא אוכל להתעלם מטענה שאמר לי אברך חשוב.
מאי משמע הגיע ראשון לתחנה? הלא יתכן שאני גר במרחק של חצי שעה מהתחנה וההוא גר במרחק שתי דקות. אני יצאתי הרבה לפניו מהבית אבל הגעתי אחריו. האם לכן מגיע לו?
מכל מקום כאמור, לצורך הדיון נחליט שתור הוא דבר מחייב.

טענתו של שמעון לא נראית לי כלל. כי אין כאן איזה קניין שהוא זכה בו אלא קדימה בתביעת המקום באוטובוס. הגע עצמך, אם נשבר אחד המושבים לפתע, וכעת נשאר מקום אחד באוטובוס, וכי נאמר שראובן ושמעון שווים בו?
ובקשר לטענה 'אני לא אשם שלוי דחף' אין התנהגות של אחר מהווה סבה לשינוי הדין שלך, אא"כ הנושא הוא ביחס אליו, אבל לא ביחס לאדם שלישי. וכדאמרינן בכתובות פו. 'כאשר עשה כן יעשה לו'.