מה הפשט בדעת הרמב"ן לגבי קידושא רבה?

[גאולה בקרוב]

כתב אדוננו הרמב"ן (פרשת יתרו) שקידושא רבה של הבוקר הוא כפשוטו, הקידוש הגדול, וכביאורו שהוא זכור ומצות עשה ומידת אהבה, ועדיף מקידוש לילה שהוא שמור, לא תעשה ויראה.
וצ"ע איך דין דרבנן עדיף במעלה מדין דאוריתא?
ועוד, שיש בו רק בורא פרי הגפן?

[יאיר]

כתב אדוננו הרמב"ן (פרשת יתרו) שקידושא רבה של הבוקר הוא כפשוטו, הקידוש הגדול, וכביאורו שהוא זכור ומצות עשה ומידת אהבה, ועדיף מקידוש לילה שהוא שמור, לא תעשה ויראה.
וצ"ע איך דין דרבנן עדיף במעלה מדין דאוריתא?
ועוד, שיש בו רק בורא פרי הגפן?

היכן בדיוק הרמב"ן כותב המודגש?
נא לא לערבב שני דברים!

[גאולה בקרוב]

רמב"ן שמות כ, ז, בפיסקה "ובמדרשו של רבי נחוניה בן הקנה וכו'.
והוא קטע ע"פ הקבלה בתחילתו, אבל דבריו שם ידועים גם בנגלה, בדיון על עשה דוחה לא תעשה.

ובאמת שהיתי צריך להקדים מספר הקדמות, כגון ש"קידושה רבה" מקורו בסוגיה פסחים פרק עשירי, ושלרוב הראשונים הכוונה מלשון סגי נהור, או שהוא גדול בגלל שנאמר בהרבה מקומות (בורא פרי הגפן), אלא שסמכתי על ת"ח שכאן שיודעים כל זה.

[יאיר]

אכן. לא שמתי לב לענין שכותב שם הרמב"ן בענין הקידוש (משום שגם לפניכן מדבר על הקידוש) וחוזרני בי.
והוא שם בפס' ח והרי הוא לפניכם לתועלת הכלל:

23394_235_15676159599-27112011.gif.png (72.69 KiB) נצפה 4196 פעמים

[צh33]

מבואר טובא בדברי רבינו הזקן שמנהג ישראל (כמדומה גבי ההקפות בלקוטי תורה לשמיני עצרת) גבוה בשורשו יותר מתרי"ג מצוות אלא שלא יכל להתלבש בחיוב גמור כו' עיי"ש ותרוץ.

[גם זה הבל]

מה שהוא עדיף במעלה כאן אין לו שום השלכה דינית ומצינו הרבה פעמים בקבלה שדברים שאין להם מקור הלכתי [ידוע] נאמרו שיש בהם ענינים גבוהים.
ומה שהקשית מבורא פרי הגפן לא הבנתי קושיתך למעשה יש פה הזכרה לזיכרו של יום ומאי נפ"מ אם הוא ע"י פסוקים או לא. ומכיוון שמינכר שהוא לשם שבת הוי זכירה על היין. [ומשו"ה באמת דעת הרא"ש שצריך דווקא יין].

[הלמד מכל אדם]

מה שהוא עדיף במעלה כאן אין לו שום השלכה דינית ומצינו הרבה פעמים בקבלה שדברים שאין להם מקור הלכתי [ידוע] נאמרו שיש בהם ענינים גבוהים.
ומה שהקשית מבורא פרי הגפן לא הבנתי קושיתך למעשה יש פה הזכרה לזיכרו של יום ומאי נפ"מ אם הוא ע"י פסוקים או לא. ומכיוון שמינכר שהוא לשם שבת הוי זכירה על היין. [ומשו"ה באמת דעת הרא"ש שצריך דווקא יין].

כשמך כן הוא הכל הבל - הזכרת הפסוקים אין לה שום מקור בהלכה

[גם זה הבל]

אין לי מושג מה לא הבנת.
אבל כוונתי היתה שאף בלי הפסוקים יש בזה זכירה כמבואר לכל מי שעיין שם בסוגיא.

[יצג]

מעניין לציין כאן מדברי רבנו דוד פסחים קו, תלמיד הרמב"ן, בשם רבו:

רבנו דוד.png (14.32 KiB) נצפה 4141 פעמים

[גם זה הבל]

ומשום שאין כ"כ היכר פסק הרא"ש [מובא בשו"ע רע"א סעי' ט'] שביום לא יקדש על הפת שאם יברך על הפת אין כאו שום שינוי.
וכ"כ הר"ן בפסחים ק"ו. כיון שמברכין על היין שלא כדרך שאר הסעודות הוי כעין שבח ושירה לקדושתו של יום. ויעו"ע שם במאירי. והאחרו' נסתפקו האם הוא דין של ברכות הנהנין או ברכת המצוות. ואכמ"ל.[זה לא כ"כ הנושא].

[גאולה בקרוב]

לגם זה הבל-
הנקודה אינה "בלי פסוקים" אלא בלי ברכת הקידוש, בשונה מקידוש הלילה! ופשוט.

[גאולה בקרוב]

במעשה בפסחים קו. שרב אשי איקלע למחוזא וכו',
מוכח ש"קידושה רבה" היה שם שאינו ידוע לחכמים, וכנראה שהמון העם נהג בו במחוזא,
וממילא רב אשי שודאי נהג בו לא העלה על דעתו מתחילה שהעם קורא לברכת בורא פרי הגפן "קידושא רבה"!

[גם זה הבל]

צודק אין הכוונה פסוקים דווקא אלא גם הברכה אינה נצרכת בשביל הקידוש.
וכל דבר שעושים לקדש [דהיינו להבדיל] את יום השבת שמיה קידוש. ומשו"ה אם עושים לפני הסעודה ברכת בפה"ג יש פה קידוש על היום. [ואף לדעות החולקות וס"ל שאפשר לקדש ביום על הפת אשפר דיש כאן קידוש הואיל ויש פה חיוב, ומכיוון שהוא בצורה המחויבת יש פה קידוש והבדלה לרוממותו של יום השבת].

[ס''ק]

בגמ' שם מפורש: אין לי אלא בלילה, ביום מנין? ת"ל זכור את יום
רק שיתכן דהוא אסמכתא, ועם כל זה לא נפיק מפשטיה דהמקדש ביום מצוה בידו.
ויתכן גם דהכוונה על מי שלא קידש בלילה ב"כניסת היום", דיכול לקדש אף ב"יום" עצמו. ובזה יתכן שרמוז ביאור אף לדברי הרמב"ן ע"ה.
אמנם לכללות הענין יש להבהיר כאן כמה נקודות:
יש בקידוש ובכוסו שני חלקים [או דינים בלשון בריסק, ובחינות בלשון ר"מ ברויאר ור"ל מינצברג]. א.ברכת היום, ב.קידוש במקום סעודה.
א. הברכה שבלילה, שנתקנה לכבוד היום, כמו שיש גם שהחיינו ביו"ט, לישב בסוכות, הוא נסדר על הכוס מחמת חשיבותו ובזה אמרו "כוס של ברכה", וכך הוא גם כוסם של הבדלה וברכהמ"ז. ואין לזה שייכות למקום סעודה.
ב. ענין הקידוש במקו"ס, הוא מפני שאין אומרים שירה אלא על היין, ולא רק הברכה דקידוש היום או הבדלתו נקראת שירה, אלא גם הסעודה עצמה, שהיא מחויבת לכבוד שבת ויו"ט נקראת שירה. [וזה הטעם דרצה ויעלה ויבא מעכבין בסעודות המחויבות]. ומפני שסעודה זו שירה היא, לפיכך יש לנו לכל לראש לברך על היין, ומתוך כך ליגש לסעודת היום. ומשא"כ בסשל"ש.
ושני טעמים אלו נכונים המה, ואף לגבי שבת בבוקר, כמו שנראה מדברי הר"ן.
ומפני הטעם הראשון אסור לטעום קודם קידוש והבדלה, והראב"ד ביום לא ס"ל מטעם א', ששייך אז רק בתורת זכר, ולכך מתיר לטעום קודם הסעודה.
ודו"ק.