פורום אוצר החכמה

אמרי פנחס (שער ג, סדר היום ועניני תפלה):
בענין תהלים בלי הפסק שאלתי, באם שנצרך לנקבים אם יכול לברך ברכת אשר יצר. והשיב לי שהוא נוהג בעצמו לברך ברכת אשר יצר במחשבה לבד. גם בדעתו להטיל מים אחר גמר תהלים ואז יברך אשר יצר ויפטור ג"כ אשר יצר זה.
בעניי הקטע מופלא בכמה וכמה ענינים. אשמח אם יתן אי מי לדעתו לבארו, ובמיוחד הצד ההלכתי שבו.

אם זכרוני אינו בכזיב, הרעיון לברך ברכה 'במחשבה' נזכר באחד מספרי בעל 'בני יששכר', במקרה שאדם מסתפק אם אמר את הברכה.

חכם באשי כתב:אם זכרוני אינו בכזיב, הרעיון לברך ברכה 'במחשבה' נזכר באחד מספרי בעל 'בני יששכר', במקרה שאדם מסתפק אם אמר את הברכה.

הרעיון מוכר. אלא שלפ"ז מפני מה מתכוין לצאת בברכת 'אשר יצר' שמברך אח"כ, והלא כבר יצא יד"ח?

העצה של ברכה במחשבה (במקרה של ספק וכיו"ב) מצוי ביותר בכתביו של בעל ה'אשל אברהם' מבוטשאטש.
אם לדעתו לא יצא י"ח במחשבה וסומך על הפעם השניה, הרי שקשה גם מדינא דשו"ע שאם לא בירך על הפעם הראשונה צריך אח"כ לברך פעמיים!

יהושע מונדשיין כתב:העצה של ברכה במחשבה (במקרה של ספק וכיו"ב) מצוי ביותר בכתביו של בעל ה'אשל אברהם' מבוטשאטש.
אם לדעתו לא יצא י"ח במחשבה וסומך על הפעם השניה, הרי שקשה גם מדינא דשו"ע שאם לא בירך על הפעם הראשונה צריך אח"כ לברך פעמיים!

היכן זה מוזכר בשו"ע?..

או"ח סי' ז סעיף ג
ובאחרונים שם חלקו ע"ז

לכאו' צ"ע מה שאמירת תהלים בלי הפסק (שלכאורה עניינו על דרך הסגולה בלבד) דוחה ברכת 'אשר יצר', מה שאפילו פסוקי דזמרה שיש ברכה לפניהם ולאחריהם אינם דוחים.

שיבר כתב:לכאו' צ"ע מה שאמירת תהלים בלי הפסק (שלכאורה עניינו על דרך הסגולה בלבד) דוחה ברכת 'אשר יצר', מה שאפילו פסוקי דזמרה שיש ברכה לפניהם ולאחריהם אינם דוחים.

לא הארכתי בשאלתי, אבל לכי תדייק תראה שאף זו בכלל.

חסידי בית טשרנוביל מחמירים מאד שלא להפסיק באמצע אמירת התהלים. ושאלו לאחד מרבותיהם אם מותר לענות איש"ר באמצע אמירת תהלים, ואמר שאינו יודע, כי אינו דומה לענייה באמצע פסוד"ז, כי שם הם אמרו והם אמרו, אבל באמצע התהלים הם אמרו שלא להפסיק, ולא שמענו אם הם אמרו שמותר לענות איש"ר.

יהושע מונדשיין כתב:חסידי בית טשרנוביל מחמירים מאד שלא להפסיק באמצע אמירת התהלים. ושאלו לאחד מרבותיהם אם מותר לענות איש"ר באמצע אמירת תהלים, ואמר שאינו יודע, כי אינו דומה לענייה באמצע פסוד"ז, כי שם הם אמרו והם אמרו, אבל באמצע התהלים הם אמרו שלא להפסיק, ולא שמענו אם הם אמרו שמותר לענות איש"ר.

תודה למקור הנוסף. אבל אשמח אם תואיל להסביר מה כוונת 'הם אמרו' שלא להפסיק. וכי היכן נאמר דבר זה?

"הם אמרו" היינו ראשוני אדמו"רי טשרנוביל.

כמדומה שיש מר' חיים ברלין שכל דיני ההפסקות בתפילה והמקומות שהתירו בהם להפסיק לדברים שבקדושה אינו אלא היתר אבל באמת רשאי שלא להפסיק שהרי הוא עוסק במצוה, וא"כ יש לקרב אל השכל גם היתר שלא להפסיק בתהילים וא"ש את"ם.

על מנת להטפיח כתב:כמדומה שיש מר' חיים ברלין שכל דיני ההפסקות בתפילה והמקומות שהתירו בהם להפסיק לדברים שבקדושה אינו אלא היתר אבל באמת רשאי שלא להפסיק שהרי הוא עוסק במצוה, וא"כ יש לקרב אל השכל גם היתר שלא להפסיק בתהילים וא"ש את"ם.

תודה. סופסוף פתרנו אחת מהחידות. מה עם השאר?

הכל טוב ויפה [קצת בדוחק, אמנם]
אבל פשיטא שאי"ז שייך לברכת אשר יצר שברגע שחיובה חל אין שום היתר שהוא להשהות אותה, ישתקע הדבר כו'

הרעיון של לברך בהרהור ראיתיו לאחרונה להבוטשאטשער שכתבו בהל' נט"י היכא דהוי הפסק, שיהרהר הברכה, וצע"ג.

על מנת להטפיח כתב:כמדומה שיש מר' חיים ברלין שכל דיני ההפסקות בתפילה והמקומות שהתירו בהם להפסיק לדברים שבקדושה אינו אלא היתר אבל באמת רשאי שלא להפסיק שהרי הוא עוסק במצוה, וא"כ יש לקרב אל השכל גם היתר שלא להפסיק בתהילים וא"ש את"ם.

אודה לך מאד אם תוכל לציין מקור הדברים, היכן הם מופיעים.

על נושא ברכה במחשבה, ראה שלחן ערוך או"ח סימן ס"ב סעיף ד' "אם מחמת חולי או אונס אחר קרא קריאת שמע בלבו יצא, ואף לכתחלה יעשה כן אם הוא במקום שאינו נקי לגמרי ואיני יכול לנקותו משום אונס יהרהר בלבו וכו'". אך ראה שם במשנה ברורה ושער הציון שהאריך שמן הדין אינו יוצא כלל בהרהור, אך ראה שם שמציין לשיטת בעל המאור דמשמע דבברכות דרבנן אכן יוצא בדיעבד, וזה נוסף על שיטת הרמב"ם סמ"ג וריא"ז שמן הדין הרהור כדיבור. על כל פנים, נכון שדעת המשנה ברורה למעשה שהרהור לאו כדיבור, אך במקרה כזה שאינו מתחמק מהברכה על עיקר, אלא סומך לכתחילה על מה שיברך אחר זה על הטלת מ"ר פעם שנית, שבזה כבר ישנם דעות אחרונים שאכן יוצאים, וגם המשנה ברורה (סימן ז' ס"ק ו') משמע דיש להקל כן, הרי שיש כאן צירוף שיטות, אפשר דיצא בהרהור, ואף אם לא יצא דעת הרבה פוסקים שיצא בברכה שניה בדיבור.
וראה עוד בשו"ת דברי יואל או"ח סימן א' אות ד' (http://www.otzar.org/wotzar/Book.asp?14199&BOOKS עמוד 43) שכתב כעין זה (אחר שדן בגוף ענין הרהור כדיבור): והנה זה נראה פשוט דאם יש לו איזה ספק בברכה דשפיר מברך בהרהור, דלו יהא ספק אם שייך ל"ת בהרהור הוי ס"ס ומברך, עכ"ל הנצרך לעניננו.

לנושא הפסקה בתהלים, אין לי אלא להעתיק דברי הראשונים, כשדנו אם מברכין על הלל בימים שאין גומרים אותה, והביא רבינו תם ראיה שמברכין ממה שהוצרכו בגמרא (ברכות יד.) להתיר שאילת שלום מפני הכבוד באמצע הלל בימים שאין גומרים ההלל, וכתבו התוספות בשם רבינו תם (ברכות שם ד"ה ימים) "והכא נמי משמע דמברכין דאי לא מברכין מאי הפסקה שייך בה". וברא"ש (ברכות פרק א' סימן ו') פירש יותר וזה לשונו "דאי אין מברכין עליו תחלה וסוף הוי כאדם שקורא בספר תהלים ולא שייך ביה הפסקה".

אוי לו למי שלא יברך אשר יצר בגלל שהוא באמצע התהלים. ואם הוא מברך במחשבה יותר גרוע, כי אין זה מועיל כלל.

קריאת תהלים, מעלתה גדולה מאוד, אבל עד כדי לא לברך אשר יצר באמצע?

מורה צדק כתב:אוי לו למי שלא יברך אשר יצר בגלל שהוא באמצע התהלים. ואם הוא מברך במחשבה יותר גרוע, כי אין זה מועיל כלל.

קריאת תהלים, מעלתה גדולה מאוד, אבל עד כדי לא לברך אשר יצר באמצע?

כיהודה ועוד לקרא-----ראה דברים הניתנין למעלה.

המקור שהביאו ממנו אינו קטלא קניא, ושכל לבלר כאן מתבטא באוי לו וכו', כאילו בעל המקור שיחק אתך חול בגן. קצת דרך ארץ מתבקש כאן, ניתן להתבטא צ"ע וכו', אך אוי לו וכו' מוגזם וגובל בחוצפה.

ראיתי, אבל יש למחות. ובמחילה יש גבול.

מורה צדק כתב:אוי לו למי שלא יברך אשר יצר בגלל שהוא באמצע התהלים. ואם הוא מברך במחשבה יותר גרוע, כי אין זה מועיל כלל.

קריאת תהלים, מעלתה גדולה מאוד, אבל עד כדי לא לברך אשר יצר באמצע?

מורה צדק כתב:ראיתי, אבל יש למחות. ובמחילה יש גבול.

קא פסיק ותני בלי שום מקור או יסוד. נא לפרש דבריו מהיכן דנתנו בחומר שכזה

כבר כתבו החכמים דעתם, ואני בבואי מהכולל ראיתי את הכתוב, ואמת היא שהזדעזעתי מעצם הרעיון, וכבר זמן רב שהסגולות והעניינים נהפכו לעיקר, ולא ירחק היום שיעמדו בפרק שירה כבתפלת העמידה.

אין אני בקי בספרי חסידות ובמנהגיהם, אך קרוב אני אליהם ומעולם לא שמעתי דברים כאלה אצלם.
אך ב"ה שיש המתעניינים בהלכה, ולא רק בעניינים נשגבים מבינתינו.

זקן ששכח כתב:

יהושע מונדשיין כתב:חסידי בית טשרנוביל מחמירים מאד שלא להפסיק באמצע אמירת התהלים. ושאלו לאחד מרבותיהם אם מותר לענות איש"ר באמצע אמירת תהלים, ואמר שאינו יודע, כי אינו דומה לענייה באמצע פסוד"ז, כי שם הם אמרו והם אמרו, אבל באמצע התהלים הם אמרו שלא להפסיק, ולא שמענו אם הם אמרו שמותר לענות איש"ר.

תודה למקור הנוסף. אבל אשמח אם תואיל להסביר מה כוונת 'הם אמרו' שלא להפסיק. וכי היכן נאמר דבר זה?

אחד מהג' דברים שקיבלו מאליהו הנביא זל"ט הוא לומר כל ספר תהילים בלי הפסקה שב"ק בבוקר לפני שחרית, וכיון שלחא פירש אליהו מה נקרא הפסק ומה לא, מאוד מקפידים שלא להפסיק כלל וכלל

אם יש בזה נימוק הלכתי ניחא אבל אם אינו כדין אין אליהו הנביא יכול להורות שלא כדין כמפורש בש"ס ופוסקים.

אוצר החכמה כתב:אם יש בזה נימוק הלכתי ניחא אבל אם אינו כדין אין אליהו הנביא יכול להורות שלא כדין כמפורש בש"ס ופוסקים.

ובהקבלה האחרת שקיבל המאור עניים זיע"א מאליהו זל"ט לומר הלל שלם בברכה לפניה ולאחריה בשעת אפיית המצות בערב פסח אחה"צ כן יש נימוק הלכתי ?

ככה מקובל בטשערנאביל וככה נוהגים

שבטיישראל כתב:

אוצר החכמה כתב:אם יש בזה נימוק הלכתי ניחא אבל אם אינו כדין אין אליהו הנביא יכול להורות שלא כדין כמפורש בש"ס ופוסקים.

ובהקבלה האחרת שקיבל המאור עניים זיע"א מאליהו זל"ט לומר הלל שלם בברכה לפניה ולאחריה בשעת אפיית המצות בערב פסח אחה"צ כן יש נימוק הלכתי ?

ככה מקובל בטשערנאביל וככה נוהגים

רבונו של עולם, הרי על הקבלה בענין תהלים ברציפות כשלעצמה בוודאי אין חשש על פי הלכה, וכל עצמינו לא באנו אלא לדון בחידוש שחידשו שכל שאין מפורש בגוף קבלה זו שיש "היתר" לעבור עליה לצורך ברכת אשר יצר נשאר הדבר באיסורו, וגם על זה אין התמיה נורא כל כך, שהרי אין מדובר מאי-אמירת אשר יצר לגמרי, אלא מהחמצת המצוה שבא לידו לברך ברכת הנהנין בזמנו, שהרי גם כשיברך אחר אמירת תהלים יקיימנה כראוי.
אלא שעל מה שנדפס באמרי פנחס חידוש לדינא איך לצאת ידי שניהם, אמירת תהלים ברציפות, וגם ברכה על אתר, בזה כבר יש מקום להקשות, ועליה סובב תגובתי. אבל בכל אופן יש לה מקום על פי הלכה.
אבל מה שהבאת לראיה, מאמירת הלל בברכה בערב פסח, היא גופא הקושיא הכי גדולה. הרי זה וודאי כנגד הדין, ובוודאי שיוקשה על זה הקושיא היאך אפשר לקבל למעשה הנהגה על פי אליהו שהיא כנגד הדין? ואיך זה נהפך אצל שבטמישראל שמזה הוציא הכרח שמותר לציית לאליהו כנגד עד שזה משמש לראיה גם לענינים אחרים? (ובוודאי שלא על מנהג כזה אמרו חז"ל (יבמות קב.) אם יבוא אליהו ויאמר אין חולצין בסנדל אין שומעין לו שכבר נהגו העם בסנדל).

אולי כאן המקום לסיפור נפלאה מר' נחום שאדיקר המכונה בהר"ן שהי' צם משבת לשבת רצופין
פעם ביום חמישי התקשה בפירוש התוס ' ותלה כי בגלל הצום אינו יכול להבין הפי'
צוה להביא לפניו פת ונטל ידיו ואכל והי' תמוה לאנשי ביתו עד כדי כך ?
ענה להם בשביל להבין דברי התוס' אין שום קבלה וכדי הכל להבין דברי התוס'
לענינינו אף שהוא ענין גדול מאוד אמירת תהילים ללא הפסקה אבל הכל כדי ענין אמירת וענית יהא שמה רבא
שקורעין לו גזר דינו וכו' ודאי אין לוותר עליו
בענין אשר יצר(צ"ע האם הוא גם בגדר של כל הנהנה בע"והז בלא ברכה) הרי יכול לומר אחרי תהילים כל זמן שלא עבר השיעור

למדן כתב:בענין אשר יצר(צ"ע האם הוא גם בגדר של כל הנהנה בע"והז בלא ברכה) הרי יכול לומר אחרי תהילים כל זמן שלא עבר השיעור

כלומר, ברכת "אשר יצר" היא ברכת הנהנין?

אלא מאי, ברכת המצוות?

ברכת השבח?

כדברי אוצה"ח פשוט מהשו"ע או"ח סי' ו' (ועי' בדרכי משה שם), וכמפורש בריטב"א פסחים דף מ"ו. ואילו היתה זו ברכת הנהנין, היה לנו לדון למה מברכים אותה אחרי ולא לפני, כמש"כ הערוה"ש שם.

עיין בברכי יוסף שם (ס"ק ג') דמשמע שבזה נחלקו אחרונים אם הוי ברכת השבח או ברכת הנהנין, עיין בלשונות האחרונים וראיותיהם לענין זמן היסח הדעת בברכת אשר יצר. http://www.otzar.org/wotzar/Book.asp?10 ... KS&page=14
אך מאידך, משום מה היה זכור לי שהמר"ם די לונזאנו ס"ל ששיעורו ו' שעות כשיעור עיכול המזון, ולזה לא הבנתי הבעיה בענין אשר יצר, דהרי בין לדעת הלבוש ובין לדעת מהר"ם די לונזאנו יש מספיק זמן לגמור את התהלים ולומר אחריה ברכת אשר יצר. אבל כעת שעיינתי שוב בגוף הדברים, מפורש שלמהר"ם די לונזאנו השיעור בין חצי שעה לשעה (וכן מפורש יותר בכף החיים), ולפי זה שפיר מובן העסק בכל זה.

כבר ראיתי את דברי רבינו החיד"א בברכי יוסף, אמנם הלא בע"כ נימא דעינו הטהורה לא ראתה המפורש בריטב"א הנ"ל (ואין בכך מאום כי בימיו טרם נדפס הריטב"א לפסחים), ואפשר שאילו היו האחרונים שבדיונו רואים זאת לא היו דנים בזה מתחילה. (וגם א"כ למה לא דנו מדוע נתקנה הברכה לאחר, ולא לפני כדרך ברכות הנהנין?). כך או כך, מה שפשוט מן הש"ס וראשונים וטוש"ע הוא שזו ברכת השבח, שעל כן תיקנוה אחרי 'אלקי נשמה' כמבואר בטור ונו"כ, ורק לאחמ"כ יש לה שייכות כברכה תדירה אחר ההתפנות. אלא אם תרצה לחלק, שאותה ברכה עצמה, בהשכמה היא ברכת השבח ובהמשך היום היא ברכת הנהנין. אבל צריך להביא ראיה לחילוק מחודש שכזה.

הדבר פשוט שלדעת הסוברים שזו ברכת הנהנין צריך לחלק בין פעם ראשון בבוקר ושאר הפעמים ביום.
אך כל זה להסוברים שבפעם ראשון בבוקר מברכים אשר יצר אף אם לא עשה צרכיו, ולדידם בוודאי שפעם ראשון ברכת השבח, אך אין הכרח מדבריהם על שאר פעמים ביום

מצאתי בתהלים אסיפת אמרים, חיברה הר"ר ישעי' שו"ב באודסה, מגדולי חסידי רוזין-סדיגורה (בכרך ישורון האחרון תוך המאמר על הגניזה החרסונית נזכר שמו כחסיד ותיק), ושם בהקדמה http://www.otzar.org/wotzar/Book.asp?23878&M&page=5 כותב בזה"ל:

וראיתי להעתיק מה ששמעתי מאיש אחד ששמע מפי הרב הקדוש הר"מ ז"ל מסאווראן - מה שיש קבלה מצדיקים לומר כל מזמורי תהלים בלי הפסק והוא סגלה לכל דבר - אמר על זה הרה"ק הנ"ל שההמון סוברים שהפי' בלי הפסק היינו שלא יפסיק בינתים באיזה דבור, אבל אני אומר הפירוש בלי הפסק שלא יהיה שום הפסק מלבו לפיו ויהיו פיו ולבו שוים בעת אמירתו כל מזמורי תהלים וזה סגלה נפלאה לכל דבר.

וכמדומני שיש אמרות כאלו גם מצדיקי בית טשערנוביל, שהיו מהם שהתחילו באמירת התהלים של שבת מיום רביעי או חמישי בשבוע, והטעימו הדברים שאינם מפסיקים במחשבה מאז התחלת התהלים עד גמירא. הרי שגם הם לא הקפידו כל כך על הפסק הדיבור אל על הפסק המחשבה וההפניה לדברים אחרים.
לפי זה כבר יש "הם אמרו והם אמרו" אף להמקפידים לקיים מילי דחסידותא לומר תהלים בלי הפסק דווקא, שגילה אחד מגדולי החסידות שאין הכוונה לאסור הפסק בדיבור אלא הכוונה לאסור הפסק מחשבה בעת אמירת התהלים. (ומן הראוי לדון באשר יצר שבתוך התהלים חומרת התהלים עצמם, ולא להפסיק במחשבה בין האמירה להדבור).

השבוע ישבתי באיזה חבורה ושמעתי שיש מקור קדום (לא הבנתי בדיוק, אולי שהמאור עינים קיבל כן מאליהו הנביא זכ"לט בין ג' הדברים שהם נוהגים כן עפי"ד, לא מדוייק!)לגודל ענין אמירת ספר תהלים בלי הפסק ע"כ.
א.מה הן המקורות הקדומים לכך.
ב. והאם מי שיושב במירון ואומר תהלים או בכותל ובאמצע שומע קדישים מ-15 מניינים צריך לענות אמן או שלגבי ענין זה מיקרי הפסק, [ראיתי פעם בביהמ"ד סקווירא בי-ם שכידוע בשב"ק לפני התפילה הם אומרים כל התהילים, שמי שלא מספיק לגמור עד תחילת התפילה מיד כשהחזן מתחיל ברכות הם רצים החוצה, ומישהו סיפר לי שאפי' ברכת אשר יצר הם לא אומרים באמצע רק ממתינים לאח"כ, האם זהו ראוי גם מצד ההלכה, מה יהא אם יצטרך אח"כ עוד פעם לצאת לנקביו שבכה"ג אינו יכול לפטור את שלפניו ג"כ] (?)

היה אשכול ישן בענין: viewtopic.php?f=7&t=1355&hilit=%D7%90%D7%A9%D7%A8+%D7%99%D7%A6%D7%A8

נאשער כתב: [ראיתי פעם בביהמ"ד סקווירא בי-ם (א) שכידוע בשב"ק לפני התפילה הם אומרים כל התהילים, שמי שלא מספיק לגמור עד תחילת התפילה מיד כשהחזן מתחיל ברכות הם רצים החוצה, ומישהו סיפר לי שאפי' ברכת אשר יצר הם לא אומרים באמצע רק ממתינים לאח"כ, האם זהו ראוי גם מצד ההלכה, מה יהא אם יצטרך אח"כ עוד פעם לצאת לנקביו שבכה"ג (ב) אינו יכול לפטור את שלפניו ג"כ] (?)

(א) שכידוע. לא ידעתי.

(ב) אינו יכול לפטור. ש"ע א"ח ס"ז ס"ג: "הטיל מים והסיח דעתו מלהטיל מים ואח"כ נמלך והטיל מים פעם אחרת, צריך לברך ב"פ אשר יצר".

ב'אור ישראל' (מאנסי), באחת החוברות הראשונות הופיע מאמר בשם 'ילקוט אליהו הנביא', ושם נלקטו מסורות מעין אלו. ובגליונות שלאחריו נוספו ב'תגובות' עוד כמה וכמה מסורות נוספות.

האם ידוע לך בבירור מה הן הג' דברים שהוא קיבל מאליהו הנביא זכל"ט?